היום מלאו 20 שנה להסתלקותו של הגה"צ רבי אשר פריינד זצוק"ל (נלב"ע מוצאי יום כיפור תשס"ד), הידוע בצדקותו, בדרכו הייחודית בעבודת ה', בישועות שהשפיע לרבבות אנשים, ובמהפכת החסד שחולל.
דמות מופלאה היה רבי אשר, אביהם של הנדכאים ושבורי הלב. ביתו היה פתוח לכל אדם בכל עת ובכל שעה. את כל אותן בריות אשר גורלן לא שפר עליהן, היה מקרב בחביבות יתירה, וכאב רחום היה דואג לכל מחסורן. את אותם מעשי החסד היה עושה בענווה ובפשטות והיה בורח בכל עת מן הפרסום ומן הכבוד.
תדיר היה מחדיר את דרך האמונה הפשוטה שלנו אין כלום בעלמא הדין, והכל מאתו יתברך. על מאמר חז"ל הנ"ל 'מה הוא רחום אף אתה תהא רחום' היה מפרש כך: מה הוא רחום, כשם שהקב"ה רחום כלפי בני ישראל אף בשעה שאין אנו מתנהגים כדבעי, והוא נשאר להתנהג עמנו במידת הרחמים, אף אנו ננהג במידה זו, ואף שמכעיסים אותנו או שעושים לנו דברים שאינם נושאים חן בעיננו, עדיין נתנהג במידת הרחמנות ונדבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא.
נשאל פעם ר' אשר ע"י אחד ממקורביו:
נכנסים אליך כל יום אנשים שבורים ומיואשים, עיניהם חשוכות ופניהם קודרות. הם באים אליך עם כל הצרות שבעולם, ויוצאים ממך לאחר זמן קצר כשפניהם צוהלות. כיצד בתוך זמן קצר פתרת את כל בעיותיהם?
ענה רבי אשר: כאן בחדרי זורם נהר של אהבה. כל מי שנכנס אלי, אני דולה ממימיו ומשקה אותו. האהבה מרפאה את כל פצעיו.
(מתוך הספר "רבי אשר" – מאת אבי הרב יאיר וינשטוק)
