בפיוט "אלה אזכרה" על עשרה הרוגי מלכות (הנאמר במוסף ביוהכ"פ): "שרפי מעלה צעקו במרה, זו תורה וזו שכרה. ענתה בת קול משמים, אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים, לתוהו ובוהו אשית הדומים, גזירה היא מלפני קבלוה משעשעי דת יומיים".
בשם הגר"א מובא, משל למלך שהפקיד בידי חייט אריג בד יקר ערך על מנת לתפור ממנו בגד מלכותי מפואר, והזהירו לשמור מאוד על האריג. כשהציג החייט את הבגד לפני המלך, שאלו המלך כיצד אדע שלא לקחת כלום מהבד המשובח לעצמך?השיב לוו החייט שהדרך היחידה בה יוכל להוכיח, על ידי שיפרום הבגד ויפרוש את חתיכות הבד אחת ליד חברתה ויראה במו עיניו שכל האריג מגולל בבגד בשלמות, אך כשהבגד מוכן אין אפשרות לראות את הגליל בשלמות ולהבין שלא נחסר ממנו מאומה. והנמשל הוא שזו תשובת הקב“ה למלאכים. כיון שאתם המלאכים והשרפים לא נבראתם בתחילת הבריאה ביום הראשון אלא רק ביום השני, לאחר שהעולם כבר נוהג ופועל, אינכם יכולים להבין את מהלך הבריאה כולה, ואתם תמהים מדוע פושטים את עורו של רבי ישמעאל כהן גדול מעל פניו ואת רבי עקיבא סורקים במסרקות של ברזל. רק אם אחזיר את העולם לתוהו ובוהו ותראו את כל חשבונות העולם משעה הראשונה, תבינו זאת.
בקונטרס "ההרוגה עליך" של כ"ק מרן האדמו"ר ה"נתיבות שלום" מסלונים זיע"א, מבאר, כי אין קיום לבריאה כאשר מהרהרים ושואלים על הנהגת הבורא. כל תכלית הבריאה היא כלשון המשנה "כל מה שברא הקב"ה, לא ברא אלא לכבודו", שהקב"ה הוא הטוב, ומדרך הטוב להיטיב לברואיו. ואם מקשים על הנהגת הבורא, הרי זה סותר את כל תכלית הבריאה, וממילא אין קיום לעולם, והוא יהפוך לתוהו ובוהו.
זה גם הביאור, על מאמר הגמ' (מנחות כט🙂 שהראה הקב"ה למשה רבינו את הריגתו של רבי עקיבא, ושאל משה "זו תורה וזה שכרה? אמר לו הקב"ה, שתוק, כך עלה במחשבה לפני. משמעות הלשון "שתוק", שאין זה כלל לרצון הקב"ה שאלה כזו, כי הנהגת הבורא ותכלית הבריאה הם למעלה מכל הבנה ומושג, ואף כשנהרגו עשרת הרוגי מלכות שהיו הגדולים בעם ישראל, גם אז אין מקום לשום שאלה.
זה עונש משמים צריך לחזור בתשובה