התרגלנו לשגרת מלחמה מסוימת. יחלפו שנים ונספר לילדים או לנכדים שלנו 'כשהיתה מלחמה בארץ, המלחמה האיומה שהתחילה בשמחת תורה – הלכנו… לעבודה.'
'הילדים היו בבית, ובלימודים, ובמרחב הקולי, ותיזזנו בין שעות של בוקר וצהריים. אבל סך הכל.- חיינו. היו אזעקות, רצנו למרחב המוגן, שמענו בומים וספרנו ירוטים. והמשכנו לחיות'
זה מה שאתם תספרו לדור הבא.
יש אנשים שהסיפור שלהם אחר לגמרי. ואנחנו לא מדברים על מאות נרצחים והרוגים, ואלפי משפחות שיקיריהם כבר לא יחזרו. לא רק.
לא רק חיילים שמחרפים את נפשם בעזה, לא יודעים מה יהיה ומתי.
עשרות משפחות. מאות ילדים. הורים. שעזבו את הבית בדרום המאיים, וברחו. ברחו מהאימה והחרדות. מרעש ההפצצות המחרידות. ברחו מנפילות ברחוב הסמוך. ממלחמה שממש לא מתחברת לשגרה (לא) נורמלית.
והם כאן, לידכם.
אתם לא צריכים לנסוע לרצועת עזה לחלק ציציות. גם לא להסתכן בחלוקת משחקים תחת אזעקות בעוטף עזה. הם כאן.
ואנחנו כולנו כאן בשבילם. תורמים עכשיו למען הצלת משפחות הדרום >>
אנחנו כאן. ברחנו. כבר לא בתוך האימה. מבועתים מכל קול ונפץ.
מודים לד' שנצלנו ואנחנו פה ועדיין חסרי אונים.
פעם ראשונה שאנחנו פתאום בעמדה של נזקקים. חסרי כל.
להרגיש במחנה פליטים, כשאנחנו לא יודעים איך ומה בדיוק נאכל היום בצהריים.
לנסות העסיק את הילדים עם משחק שאנשים טובים הביאו לנו וכבר לא מעניין אותם בכלל.
ולשבור את הראש איך מלבישים את הילדים עם הביגוד המינימלי שלקחנו ולא תואם את מזג האוויר.
להבין איך אנחנו אמורים לחיות עכשיו, ולכמה זמן?
להזדקק לחסדי הבריות, לחסדי אנשים טובים כמוכם. כי זה מה שאנחנו צריכים עכשיו.
תורמים עכשיו למען אחינו מהדרום >>
ועד הרבנים עושה הכל למען משפחות במצוקה, שכעת ללא כל הכנסה מעבודה או ממלגת כולל, נאלצות לקנות הכל מחדש. חסרות כל הם הגיעו לכאן. בלי תאריך תפוגה.
אנחנו חייבים לעזור להם!
תורמים כעת לעזרה הדחופה למשפחות
וזוכים לברכה ולהגנה אמיתית מכל פגע רע ומשחית!
גם כאן, איפה שאתם נמצאים ברגעים אלו, תופסים אתכם רגעי פחד. קחו לכם זכויות! שמירה והגנה מובטחת!
תורמים וזוכים לשמירה מפגעי המשחית >>
