הגאון הגדול רבי יהודה אריה דינר שליט"א, מרא דאתרא 'דברי שיר' ורב מרכז העיר בני ברק, סיפר בשיעור שמסר בענייני דיומא ב'מדרשיה' בפתח תקווה, בפני עשרות משתתפי השיעור ב'מדרשיה', כי לפני חצי שעה העבירו אליו שאלה מהחיילים בעזה. מה השאלה?
"אותם חיילים שואלים ע"כ שהם נמצאים על הגבול בעזה, ובמקום שם נמצאים, הם נמצאים צריכים לשהות בו כל השבת, אסור להם לזוז לא לדרום ולא לצפון, הם חייבים להישאר באותו מקום, אסור להם לזוז, ובמקום בו הם נמצאים זרוק סביבם מלא 'נבלות וטרפות' גופות המחבלים המתים הזרוקים סביבים, ויש ריח רע מכל הגופות, והם שאלו, האם מותר להם בשבת להזיז עפר עם הרגל לכסות את הגופות האלו, כדי שלא יהיה שם ריח, ויוכלו לברך ולהתפלל במקום בו הם שוהים במהלך השבת? עד כאן השאלה, וזה תלוי בכמה דברים".
הרב דינר משתף את המשתתפים בנידון של השאלה: "מה הנידון? אם אנו דנון מצד 'גרף של רעי' א"כ מותר להם לקחת את הגופות ולזרוק את אותם לתוך הפח, שהרי אין כבוד הנבילה (כבוד המת) בגופות האלו, מה אנו דנים? בכמה דברים, א. חופר בור, ב. טלטול מוקצה, אם דנים מדין טלטול מוקצה, למשנ"ב הותר עם הרגל לכתחילה ולפי החזו"א אסור, וכאן מדין מוקצה מותר להקל לפי המשנ"ב. ומדין 'חופר בור' גם כן הותר שהגמ' אומרת: "החופר בור ואינו צריך אלא לעפרה פטור, (שזה מלאכה שאינה צריכה לגופה, ופטור)". וא"כ יש לנו גם עפר, גם מלאכה שאינה צריכה לגופה, וזה כלאחר יד, שהרי לחיילים יש מגפיים כאלו שהם יכולים לחפור איתם את הבור לכסותם, וא"כ זה תרי דרבנן (ב-כלאחר יד), וזה במקום מצווה, ובמקום צער, ולצרכי רבים – שיוכלו להתפלל שם, וא"כ לכאורה מותר, ויכלו לכסות ברגל את נבלת גופות המחבלים בעפר בשבת".
