שבת בהעלותך ידוע כשבת אשר חסידי לעלוב עולים מירונה לשבות את שבתם בצל הקודש, הרבי הקדוש רבי משה מרדכי לא אבא לוותר על מנהגו גם בשנותיו האחרונים כאשר גופו הטהור והמסוגף הפך כולו נשמה.
בשנת תשמ"ג למחרת אותו שבת ביום ראשון, הגיע טלפון מגבאו של הבאבא סאלי הגבאי המיתולוגי הרב אלפסי, שהאדמו"ר הק' הבאבא סאלי זי"ע רוצה לבוא למירון כעת בלי שהיות ולהיפגש עם הרבי מלעלוב,
כמובן בסבובתו של הלעלובער רבי נהיה תכונה רבתית, וכי דבר קטן הוא שני קדושי ארץ עומדים להתוועד.
כאשר הגיע הבאבא סאלי למירון, קיבלו הרבי מלעלוב בחדר הצדדי של משרד הדתות (החדר של אייכלר), והנה ישבו שני הצדיקים זה מול זה כמחצית השעה, ולא נשמעה מילה ביניהם, לפתע קם הבאבא סאלי והעניק בקבוק ערק לרבי מלעלוב ונפרדו לשלום.
הבאבא סאלי יצא נשען על ידיו של הגרי"ד גרוסמן ונכנס להתפלל אצל ציון רבי אלעזר ברבי שמעון.
כשחזר הגרי"ד לרבו הק' מלעלוב, נענה הרבי ואמר, סיכמתי עם הבאבא סאלי, כי מה שהאויבים רוצים לעשות לעם ישראל, שיעשו בינם לבין עצמם.
לאחר תקופה קצרה פרצה מלחמת עירק איראן שנמשכה כשמונה שנים, ובאותם השנים היה שקט בארץ ישראל, ואז קיבל הגרי"ד גרוסמן את הערק.
אותו ערק קדוש שנתקדש בשתי קדושות, היה אצלי עד היום ארבעים שנה, אבל כמדומני שהמקום הטוב ביותר להעניקו הוא באמת לארגון קדוש זה הגפן המרבה שמחות בישראל.
עפעס, לא אמין