זה ספר תולדות אדם
תולדות רבי יאשיהו פינטו זצוק"ל – הריא"ף
תאריך הסתלקותו של רבינו הרב המוסמך זיע"א, לא מופיע במפורט בכתבי העיתים, וקבלה היא בין בני משפחתו, שתאריך ההילולא הוא בין כ״ב לכ״ד אדר, ונהגו במשך הדורות לציינו ביום כ"ג אדר.
תולדותיו של צדיק
מוצאה של משפחת פינטו מפורטוגל. בניה היגרו או גורשו ממנה והתיישבו במרוקו, הולנד, מצרים, תורכיה וסוריה.
רבי יוסף פינטו מגולי פורטוגל הגיע בשנת הרנ"ז (1497) לדמשק והתיישב בה. היה עשיר מופלג ומרבה להיטיב עם הנזקקים. יש סוברים שהוא אביו של רבי יאשיהו. יותר מסתבר שרבי יאשיהו היה נינו של רבי יוסף זה, ואביו של רבי יאשיהו שגם הוא שמו היה יוסף, היה נכדו של רבי יוסף פינטו שהגיע מפורטוגל לדמשק בשנת הרנ"ז.
בראשית המאה ה-טז ישב בדמשק רבי כלב פינטו שהיה לא רק אחד מראשי המדברים בקרב הספרדים בבירת סוריה, אלא דברו נשמע גם בצפת. רבי יוסף צייאח כותב עליו: "איש עומד בפרץ להצילם (את היהודים) מידם (של הגויים) בהיות לו יד ושם בגדולים שרים ושופטי ארץ". נראה שנפטר בדמשק סמוך לשנת הש"ל (1570).
רבי יוסף פינטו, אביו של רבי יאשיהו, היה צעיר מכלב פינטו. רבי יאשיהו קורא לאביו תמיד בשם "הגביר", וכפי שכתב בשער ספרו הראשון "כסף נבחר", דמשק השס"ה (או שס"ו): "כהה"ר יאשיהו בן הגביר נבון ומעולה נודע בשעריה בכתבו ועטו כ"ר יוסף פינטו ז"ל", ובהקדמתו לספרו "כסף נבחר" (ויניציאה שפ"א – 1621): "אמר הצעיר יאשיהו בן לאדוני אבי מורי אבי הרועים איש חיל רב פעלים בא באנשים חכם חרשים, נשא, ומאוד נעלה לשם ולתהילה הח"ר [החכם רבי] יוסף פינטו זלה"ה [זכרו לחיי העולם הבא]".
נמצינו למדים, כי אביו, רבי יוסף, היה מגבירי העדה ונכבדיה, פעיל ציבור (כפי שנאמר: "בא באנשים"), ומן הסתם היה מוכר וידוע בקהילתו קהילת דמשק בתור "איש חיל רב פעלים".
ראשית לימודו
בהקדמותיו לספריו מודה רבי יאשיהו לאביו על אשר מנעוריו גידלו וחינכו על ברכי תלמידי-חכמים, ועל כי במשך כל השנים תמכו ועזרו לשבת על התורה והעבודה. בהקדמתו ל"כסף נבחר" הוא כותב:
"…אשר בדרך אמת הנחני ומעיל צדקה יעטני כי מנעורי גדלני בין ברכי החכמים הרמים לשמוע בלימודים פקדי ה' הנחמדים מזהב וגם פנינים… יגע בי כמה יגיעות בגופו ובממונו כי היה בו מדעת קונו וילמדני בדרך בינה וינחני באורח הנכונה ויתן בפי יערת דבש מתוק לנפש ומרפא לשון המשנה… ערוכה ושמורה על דל שפתי כאשר צוני ה' אלקי… וזכיתי ללמוד שיתא [שישה] סדרי משנה… ויתמוך אבי את ידיו עלי לתמכה ולסעדה לגמר של תורה בכל עז ותעצומות לאכל מפריה ולשבוע מטובה… ומכל מלמדי השכלתי בחרתי הסתופף בצל כנפי שוחרי תורה ולומדיה… ואני יוצא ובא, מרבה בישיבה ומתאבק בעפר רגליהם…".
לא ידוע, מדוע החליט רבי יאשיהו לעזוב את כס רבנותו בדמשק ולעלות לצפת. יתכן שהיה זה בגלל בנו רבי יוסף, שהיה חכם ובקי, וכעדות אביו עליו בהקדמתו ל"כסף מזוקק": "ויתן לי בן חכם, בן פורת יוסף מאסף רוח חכמה… יוסף חכמה ודעת על בני גילו… נכנס בחדרי חדרים לבא אל מקדש מדרשי האגדה". יתכן שרצה לשבת עם בנו בארץ-ישראל ודווקא בצפת, משום שחשב, ששם יוכל בנו לעלות במעלות החכמה והיראה – "… אז אמרתי אעלה אל הר ה' על אדמת הקדש בעיר שחוברה לה יחדיו, תורה וקדושה, בארץ הקדושה צפת תובב"א ושם אתן את דודי, ואני ובני נעבוד את ה' ויהי כן עלינו ונשב מושב אלוקינו במקהלות קדושים חברים מקשיבים כולם ברורים…" (שם, בהקדמה).
ואכן רבי יאשיהו עלה עם בנו לצפת, ואולם לא ארכו הימים ובנו נפל למשכב ונפטר מן העולם.
"…ויהי ה' את יוסף ויהי מצליח בכל אשר ישכיל… הולך עם הישר בספרי הפוסקים והדינים ויהי לשר, ולא אץ לבא כיום תמים כי לתפוקת הימים הרס ה' בעברתו והעילה עליו חמתו כי פקד על אפו… נפטר והוא בן כ"ד שנים… ואני בוכה ומתאבל בכל יום ושעה כי לא ננעלו שערי דמעה… ופלאים ירדתי…" (שם, בהקדמה).
רבי יאשיהו שב לדמשק וחזר לשבת על כס הרבנות כלפנים. מתקופה זו ועד לפטירתו בשנת הת"ח (1648) הוא עונה על שאלות רבות בהלכה, כמובא בספרו "נבחר מכסף", וגם כותב את ביאורו לאגדות חז"ל שב"עין יעקב", וקוראהו "מאור עינים".
ביצירתו זו הוא מוצא נחמה על פטירתו של בנו וכפי שהוא כותב בהקדמה לספרו זה – "אז אמרתי תנחמני ארש"י ברצות ה' דרכי ואשיבה רגלי את העדות והתורה לעבדה ולשומרה ואשתעשע יום יום בתנחומי התורה המה ינחמוני מעצבות ויגון".
