בעיקרון יכלו לכתוב עליה ספר, או אפילו סרט מיוחד שיוצג בפני נשות ישראל תחת הכותרת "סרט סוחף ומרגש עד דמעות".
כי אכן, הסיפור שלה באמת סוחף, ובאמת הוריד לא מעט דמעות מעיניהם שלמי שמכירים אותה.
היא היתה ילדה רגילה לכל דבר, גדלה כנערה מוכשרת ומוצלחת, בלי שום בעיה מיוחדת מעבר לעומס המבחנים שהעיק עליה כמו על כל תלמידת סמינר בת 16…
ביום מן הימים היא לקתה במחלה נדירה שהשתוללה בגופה, והותירה אותה משותקת ברגליה רח"ל.
מאז עברו 26 שנים נוספות, כיום היא בת 42. החברות כולן התחתנו בהגיען לפרקן. כעבור שנה או שנתיים נולדו להן ילדים, היא הוזמנה לכל החתונות, והשתתפה בלא מעט בריתות של ילדי החברות. כמובן, עם כסא הגלגלים שלה.
בתקופה האחרונה היא החלה לקבל הזמנות לחתונות של ילדיהן של החברות, אלו ששיחקו יחד איתה בחבל ובגומי, אלו ששקדו יחד איתה על שיעורי הבית והחזרות למבחני החוץ והמגן.
הן כבר מחתנות ילדים, והיא עדיין באותו כסא גלגלים, שאומנם התחלף והפך משוכלל יותר, אבל היא עדיין לבדה, בגפה, בולעת את הכאב ושמחה בשביל החברות שכן זכו להיות בריאות ולהקים בתים בישראל.
וכעת, סוף סוף ראה ה' את עוניה ואת עמלה, ובשעה טובה נמצא לה שידוך הולם, היא נרגשת, נלהבת, היא לא יודעת איך להכיל את השמחה העצומה. סוף סוף היא לא תהיה לבד. נכון, היא תמשיך להיות בכסא הגלגלים, אבל יהיה לה שותף לחיים, יהיה לה מישהו שידאג רק לה ויחשוב רק עליה והיא תוכל להכין לו ארוחת בוקר וארוחת ערב וגם לבשל לו ארוחת צהרים.
השמחה עצומה, אי אפשר לתאר, אבל ההוצאות כבדות מאוד. הם צריכים דירה מותאמת, והמשמעות של זה היא שהם לא יכולים לגור ב'דירת סליחה קטנה' בשכירות, הם חייבים להשתכן בדירה רחבה עם דלתות רחבות שכסא הגלגלים שה יעבור בהן בקלות, עם שיש מונמך וכיור גדול כדי שתוכל לשטוף כלים ולבשל. כל הבית חייב לעבור שיפוץ והתאמה מלאה, וזה בנוסף להוצאות החתונה עצמה.
מרן הגאון רבי יעקב דויטש שליט"א, מו"צ דקהל עדת סערט ויזניץ בארץ הקודש, נחלץ לעזרתה ומבקש מהציבור לבוא ותרתום כדי שתוכל לקיים את החתונה בעיתה ובמנה בשמחה ובלב פנוי מדאגת כיסוי ההוצאות.
"בגיל 16 בהיותה נערה נחלתה במחלה נדירה אשר נשתתקה בפלג גופה התחתון", אומר הרב, "ומאז 26 שנה היא יושבת על כסא גלגלים מקבלת את יסוריה באהבה, ועתה ברוך השם הקדוש ברוך הוא זיכה אותה להתארס ולזכות להקים בית בישראל, אבל לדבר הזה צריך הרבה הרבה ממון כדי להכשיר דירה לנכה, ולכן אנחנו פונים לאחינו בני ישראל להיות להם לעזר – בואו נאיר לה את החיים – אחרי שנות סבל ארוכות!".
אין מילים בפי מלהביע את היתרגשותי כל כך נגע לליבי ונישמתי למרות שאינני דתי ואני חילוני,אני עוסק בתחום הרפואה ועובד בביה"ח שיבא,וטיפלתי בהרבה מאוד מהמיגזר החחרדי בבני ברק,בהרבה רבנים ורבניות,ואני עדיין בקשר עים הרבה מהם ועוקב אחר בריאותם מידי פעם רק לוודא שהם בסדר ואים צריכים עזרה כל שהיא,השמח מאוד להיפגש עים הכלה לברכה שהחיינו וקיימנו בזמן הזה ושתישמח הכלה בחופתה,אין לי כל כך הרבה,ואני עצמי ברוך בבעיות לפני גרושין והוצאות מרובות,אך השמח בכל ליבי לתת משהו כדי לשמח את הכלה שתוכל לצאת לחיים ולדרך ברוכה כדי להגשים את כל חלומותיה.