ימי השבעה הסתיימו בביתה של משפחת פרנקל. התמונות נתלו מחדש על קירות הסלון, הבית נשטף וסודר, שוב יש מפה על השולחן, ואפשר לראות את החנוכיה מציצה מהוויטרינה.
אבל הסטנדר נותר מיותם, ארון הספרים מסודר בצורה טובה מדי, אבא לא נמצא כדי להוציא ספר ולעיין בו. אין מי שישב בראש השולחן ויפזם בנעימה בעודו שקוע בגמרא הקדושה.
אבא נפטר, זה המצב בביתה של משפחת פרנקל, ואין שום דרך ליפות את העובדה הקשה והמרה הזאת.
בפתע פתאום זה קרה, לא היה להם זמן להתכונן ולשמוע. איש צעיר, בשיא כוחו, יש לו עוד חמישה ילדים לחתן, נוסף לשני הגדולים שכבר התחתנו ב"ה.
הוא היה אדם בריא, מצבו הרפואי נורמלי לחלוטין, כמו כל האנשים בני החמישים, בלי שום חריגה מיוחדת.
אבל בליל שבת פרשת 'ויגש', הוא שכב לישן ולא קם בבוקר. ככה, כפשוטו, בלי שום סימן מקדים. כשאיחר לקום בבוקר שלו כהרגלו, התברר שהוא וטל במיטתו ללא רוח חיים. מתוך שינה הוא נפטר ופרח לו לעולם שכולו טוב.
ידידי המשפחה מספרים שהרב פרנקל היה קשור בלב ונפש לילדיו שאהבו אותו אהבה עזה. הוא היה אב מסור ורחום, ובכל דבר ועניין עמד לימינם וסייע להם יחד עם רעייתו האלמנה שתבלחט"א.
"באופן כללי הוא היה איש של נתינה ועזרה, תמיד היה טורח בשביל אחרים ומתאמץ למען הזולת, על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדיו שלו, הוא היה מסור אליהם בצורה שלא רואים, לא יאומן כי יסופר".
לדבריהם האלמנה השבורה לא תוכל לחזור לעבודתה בקרוב, לאחר שהיתה עד כה המפרנס העיקרי בבית, כמורה ומחנכת בישראל. למרבה הצער, המשפחה תזדקק עכשיו לעזרה כלכלית קבועה, ולשם כך הוחלט להקים קרן עזרה וסיוע.
בביתו של המנוח נותרו חמישה יתומים שהגדולה מבינים בת 17 והקטן בן 11 שנים בלבד. בתווך עוד שני בנים הלומדים בישיבה קטנה, ובן נוסף שטרם חגג את בר המצווה שלו. ארבעת הילדים הגדולים, שני בנים ושתי בנות, כבר התחתנו ב"ה, והרב פרנקל עוד היה עסוק בתשלום החובות שצבר כדי ממן את החתונות שלהם.
לנוכח האמור קוראים ידידי המשפחה והרבנים לציבור, להירתם לעזרתה של האלמנה השבורה, ולסייע לה בכיסוי החובות, וכן בהקמת קרן להשאת הילדים היתומים, כדי שיוכלו להתקיים בכבוד ולהקים בתים נאמנים בישראל בעז"ה.
