מפגש מרגש בין מרן לשורדת השבי; זו הברכה שתברך בחזרת בנה

קשה למצוא זמנים פנויים בסדר יומו העמוס של מרן עמוד ההוראה הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, אשר מלפנות בוקר ועד שעת לילה מאוחרת מוצף ללא הרף בשיעורי תורה וקבלת קהל, ועניית תשובות בכתב ובעל פה לרבבות ישראל, מקצה העולם ועד קצהו.

אולם ביום שלישי האחרון, היה נראה כי הכל נעצר. דקות ספורות לפני שמרן הגר"י זילברשטיין שליט"א היה אמור להתחיל שיעור אותו מוסר בביתו למספר מקורבים ותלמידים, נכנסו ובאו למעונו כמה ממשפחות החטופים, אשר מראש תוכנן כביקור קצר של חיזוק ועידוד.

אולם מרן שנושא על לוח לבו באהבת ישראל שאין דומה לה את כל צרות הכלל והפרט, עצר את הכל, והתיישב לשיחה מרוממת ועוצמתית, של למעלה משלושים דקות!

במפגש נכחה הגברת ילנה לאה טרופנוב, שהשתחררה משבי החמאס לאחר 54 ימים מפרוץ המלחמה, כאשר בנה אלכסנדר סשה עדיין נמצא בשבי הנורא, ואמור להשתחרר בעז"ה במהלך העסקה הקרובה.

כאשר יחד עמם הגיעו מחותניה, אלי כהן ורעייתו, אשר בתם ספיר (המאורסת עם אלכסנדר), נחטפה אף היא בשמחת תורה, ושוחררה ג"כ בעסקה הראשונה, ומאז מקדשת שם שמים בעולם כולו.

את הביקור המיוחד ליוו הרב דוד דרוק, יו"ר ארגון כיסופים, יחד עם איש התקשורת ישראל כהן, המלווים יחדיו משפחות רבות של חטופים המתחזקים יחד בשמירת תורה ומצוות ומסורת ישראל, לזכות יקיריהם הנמצאים בשבי החמאס.

הרב דרוק פותח את המפגש, ומציג בפני מרן שליט"א את הנוכחים: "ילנה טרופנוב היא ניצולת מהשבי, היא עלתה לארץ מברית המועצות לפני עשרים וחמש שנה, ישר לקיבוץ ניר עוז, ומכיון שחיו שם לא היה להם מושג מיהדות, כלום. וברוך השם אחרי שהיא השתחררה היא התחילה בתהליך של חיזוק, והיא אומרת כל הזמן שאי אפשר לצאת מהשבי בלי אמונה… היא הייתה בשבי חמישים וארבעה ימים"…

מרן שליט"א הגיב: "כל יום שאת חיה זה נס, נבקש שהנס ימשך…"

הרב דרוק: "היא חיה בניר-עוז, ובנה היחיד נחטף, ובעלה נרצח על קידוש השם. ואלה כאן, זה אלי כהן ורעייתו – שבתם הייתה מאורסת לאלכסנדר סשה, ושניהם נחטפו. וספיר יצאה. סשה אמור לצאת בעסקה הנוכחית ועוד לא יודעים מתי בדיוק. ילנה עצמה היא בעלת תשובה… העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, זה מה שקרה לה שם במנהרות".

כעת נפנה הרב דרוק ומציג את השאלות ההלכתיות בפני מרן: "ילנה, שעומדת ברוך השם לפני שחרורה של בנה מהשבי, מה שעומד לנגד עיניה זה מה התורה אומרת לה בכזה מצב. היא מבקשת לשאול, מה היא צריכה לברך כשהיא תראה את הבן שלה בקרוב בעז"ה?"

מרן שליט"א: "איזה שאלה נפלאה… האמת היא שכמה ברכות שתגידי לא תגמרי להודות… דבר ראשון את צריכה לברך ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו למקום הזה" בשם ומלכות. כמו כן, ללכת לניר עוז, היכן שנחטף, ולברך שם "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה", כי האלוקים עשה לך באופן אישי נס במקום ההוא שבנך לא נהרג אלא רק נחטף ויוצא בחיים, כל מי שחי זה ניסים שלא כדרך הטבע, הם חיות שעוד לא נולדו כמותם. אי אפשר לתאר את גודל הנס… כל אחד שניצול זה נס".

הרב ברוק: "ומה לגבי ברכת מחיה המתים, היא הרי לא ראתה אותו יותר מ- 12 חודשים, וגם לא ידעה מה איתו בדיוק?"

מרן שליט"א: "הרי אומרים בשמונה עשרה, בברכה השניה של "אתה גיבור", חותמים בסוף "ברוך אתה ה', מחיה המתים", אז בזה יוצאים ידי חובה, ולכוון כשמתפללים על הנס הזה".

הרב ברוק פונה לילנה ומסביר לה את כוונת מרן: "כוונת הרב כך, את הרי מתפללת כל יום תפילת שמונה עשרה, ויש ברכת מחיה המתים, בתפילה לפני שאת רואה אותו, תכווני גם על הנס הגדול שהוא יצא".

מרן שליט"א מוסיף ואומר: "אפשר גם לכוון בשאר הדברים שנאמרים שם, סומך נופלים ורופא חולים… הכל קשור לחטופים שיוצאים מהשבי הנורא".

ישראל כהן: "מה לגבי ברכת מתיר אסורים?"

מרן שליט"א מכריע: "גם מתיר אסורים לכוון כשאומרים בברכות השחר "ברוך אתה השם, מתיר אסורים", ואמנם זה הולך בעיקר אחרי שנת הלילה, אבל אפשר לכוון כוונה נוספת גם על זה שהקב"ה התיר אותו מהשבי הנורא".

הגברת טרופנוב: "ברכת מתיר אסורים אני אומרת כל בוקר כבר, וזה אני כבר כל יום מכוונת עליו… בברכה".

מרן מחייך ומגיב: "באותו יום שתדעי שהוא הולך לצאת – הברכה עם הכוונה וההתרגשות, תהיה אחרת לגמרי…."

הרב ברוק מוסיף לשאול: "בני המשפחה, כשיראו את החטוף יוצא מהשבי, מה יעשו?".

מרן שליט"א: "לקנות פרי חדש, ולברך עליו "שהחיינו", ולכוון לפטור את השמחה הגדולה שיש בראייתו. אני עצמי קניתי טלית מיוחדת ומהודרת, ובשעה שאני יראה את הנערה 'נעמה בת איילת' (לוי) שהתפללתי עליה כל כך הרבה זמן, אברך בשם ומלכות. מיום שהיא נחטפה והוריה באו לכאן ומאד בכו, כל שבת כשאני אומר דברי תורה, ראשית כל אומרים פרק תהילים בשבילה, כל שבת… אז גם בני המשפחה יקנו פרי חדש או בגד חדש, ויברכו שהחיינו, ויכוונו על זה".

ישראל כהן: "וכלל הציבור, גם צריך לברך משהו?"

מרן שליט"א: "לדעתי אין אחד שפטור מלברך!  כולם בכו הרי, מי לא בכה… לדעתי כל אחד שרואה בעיניו חטוף שיצא מהשבי, צריך לברך. כל מי שהיה בצער… הרי לא היה אחד שלא הצטער… אולי מי שיש לו לב של אבן… אבל אין יהודי שיש לו לב של אבן.  לכן לקחת פרי חדש, ולברך עליו שהחיינו, ולכוון לפטור את השמחה הגדולה בשחרורם".

וכאן מאריך מרן שליט"א לתאר את גודל רשעותם של מחבלי החמאס ימ"ש: "איך כתוב "והוא יהיה פרא אדם", לכאורה היה צריך להקדים שם עצם לשם תואר, והיה צריך לומר "והוא יהיה אדם פרא"… התשובה היא: הוא לא אדם, הוא פרא, רק קצת אדם… השם עצם שלו זה פרא, הוא מרוח בקצת אדם…"

הרב ברוק מבקש ממרן: "כעת האמא והמחותנים מבקשים שתמונתו של אלכסנדר תהיה תלויה בבית הרב, כדי שהרב יראה אותו ויזכור אותו ויתפלל עליו עד שיצא מהשבי, זה בסדר?".

מרן שליט"א: "בשמחה רבה, נקבל את זה באהבה".

הרב ברוק: "הם המחותנים, הבת שלהם זה נס שהיא בבית, היא הייתה חטופה…"

מרן שליט"א: "זה לא נס, זה נס בתוך נס. כיון שהחיות האלה, והוא יהיה פרא אדם… היסוד שלו זה פרא, הוא קצת אדם. אי אפשר לדבר איתם… אי אפשר לתאר את זה".

הרב ברוק פונה לאלי כהן ומציע לו: "אלי, אולי תקנה טלית חדשה, ותברך עליה שהחיינו כשתראה את חתנך, אלכסנדר יוצא מהשבי"?

אלי: "בדיוק קניתי כבר טלית חדשה לפני תקופה, ובירכתי כבר שהחיינו…"

מרן מציע: "אז תקנה עוד אחד, גם לשבת…"

הרב ברוק: "נסכם את הדברים, האמא כשהיא רואה מברכת שהחיינו בשם ומלכות, והיא לא צריכה פרי חדש…"

מרן: "לא צריך שום פרי חדש…"

הגברת טרופנוב: "הוא פרי חדש"…

הרב ברוק: "פרי בטן, זה הבן היחיד שלה".

ישראל כהן: "זה בעצם לידה מחדש"…

וכאן פונה אלי כהן למרן שליט"א ומספר לו סיפור מופלא על בתו ספיר שנחטפה ויצאה מהשבי: "הבת שלי, שלושים יום לפני החטיפה הרגישה משהו לא בסדר בגוף, הלכה לרופאים ואמרו לה שהכל בסדר, והיא בכל זאת הרגישה שמשהו לא בסדר. מאחר והיא מהנדסת מחשבים, היא שאלה חברות דתיות האם יש תפילה או משהו שאפשר להגיד, היא חיפשה ומצאה שמי שקורא פרק כ"ז בתהילים במשך 30 יום – הכל יסתדר, ואכן עשתה את זה, ואחרי שבועיים היא שמה לב שהיא זוכרת בעל פה את כל הפרק, והיא שמה לב למילים, והיא לא הבינה, הרי היא ביקשה פרק לרפואה, וקיבלה פרק על – בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי, צרי ואויביי לי וגו'… אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח… פרק על אויבים ומלחמות וכו', ולא הבינה מה זה קשור אליה… ולבסוף ביום השלושים, זה היה יום החטיפה! רק אז היא הבינה… והיא זכרה את הפרק בעל פה, והיתה אומרת אותו בעל פה ליד המחבלים.

"וישבו שם כמה שבויים ושבויות, ששה-שבעה, ובא מחבל ושאל "מי פה מאמין באלוקים?", אז כולם התחמקו ואמרו שלא מאמינים, כי פחדו על חייהם. והיא קמה ואמרה: "כן, אני מאמינה באלוקים, ואפילו יש לי פרק תהילים שאני קוראת אותו כל יום", אז המחבלים אמרו: "תקשיבו טוב, אתם כולכם הולכים לגיהנום, ורק היא הולכת לגן עדן"… היא הבינה שהקב"ה שולח לה שליחים לתוך המצב הנורא שלה…

האב אלי כהן מוסיף לספר: "לאחר תקופה שהיא קצת יצרה קשר עם המחבלים, יום אחד היא ראתה את אחד המחבלים שמצייר ציור של נר, וכתב ליד זה את השם שלה "ספיר", אז היא התעצבנה עליו, מה אתה מצייר לי נר נשמה, תמחוק את השם שלי.. אז המחבל אומר לה: "זה לא נר נשמה, למרות שאני שונא את היהודים ואתם אויבים שלי, דעי לך, כשאת נמצאת כאן – יש כאן אור"…

כאשר בכל אותה העת שהאב מספר, מרן שליט"א שומע ומאזין בקשב רב, ומביע התפעלות רבה מהדברים.  לסיום אמר אלי כהן: "כל כך הרבה ניסים היא ראתה שם, ואמרה אחרי חודש בתוך המנהרות, תודה להקב"ה ששמת אותי פה, סוף סוף יש לי משמעות לחיים…"

לאחר מכן אמר מרן עם הנוכחים כמה פרקי תהילים, כשלסיום ערך "מי שבירך" לבנה של הגברת טרופנוב: "מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, משה אהרן דוד ושלמה, הוא יברך וירפא את אלכסנדר סשה בן ילנה לאה, בעבור שאנו מתפללים בעבורו, בשכר זה הקב"ה יתמלא רחמים עליו להחלימו ולרפאותו להחזיקו ולהחיותו, וישלח לו מהרה רפו"ש מן השמים. וישחרר אותו מהרה, ויבוא אל ביתו בשמחה ובששון, ויבנה בית נאמן בישראל, ונאמר אמן".

לסיום ניגש למרן איש התקשורת ישראל כהן, המלווה את משפחות החטופים ונמנה עם הפעילים למענם, סיפר בפני הרב על הקידוש שם שמיים שנעשה בעקבות האירועים. לדבריו, רבים מבני המשפחות מדברים בכל מקום על הניסים הגלויים שהתרחשו, וקוראים לכלל הציבור להתחזק בשמירת שבת, הנחת תפילין וקבלות טובות – מתוך אמונה כי חיזוק זה מסייע לשחרור החטופים. רבינו בירכו ואמר לו: "אתה עושה בשביל הילדים של הקב"ה, והקב"ה יעשה בשביל הילדים שלך"…