הבעש"ט, הגר"א ומשיח: המנהג לאכול סעודה נוספת בשביעי של פסח – והסיפור המרתק

נהגו כלל ישראל, הן בחצרות החסידים, הן הנוהגים כפי הגאון מוילנה, והן רבים מבני עדות המזרח שהצטרפו לקריאתו של הרבי מליובאוויטש, לאכול ביום שביעי של פסח בארץ ישראל או ביום אחרון של פסח בחו"ל, סעודה שלישית.

השנה, שביעי של פסח חל בשבת – אך גם בשנים אחרות, וגם אלו שלא אוכלים סעודה שלישית מידי שבת, נוהגים לאכול סעודה נוספת. הגר"א עשה זאת מחביבות מצוות אכילת המצה. הבעש"ט תיקן את הסעודה אחרי נס ההצלה הפלאי שחווה, וקבע כי ביום זה מתגלה אורו של משיח, מה שהביא לכך שבחלק מחצרות החסידים מכנים את הסעודה סעודת הבעש"ט, אצל אחרים: סעודת משיח.

סעודת הבעש"ט נערכת ביום השביעי של פסח (או האחרון בחו"ל), זמן שבו, על פי תורת החסידות, נמשך אור מיוחד של המשיח. הבעש"ט לימד כי כשם שפסח הוא חג הגאולה ממצרים, כך יום זה הוא שער לגאולה השלמה. סביב שולחן ערוך במצות ויין, יהודים שרים, משתפים דברי תורה ומתחזקים באמונה כי הגאולה קרובה. במרכז הסעודה עומד הסיפור המופלא על מסעו של הבעש"ט לארץ ישראל, המלמד אותנו כי גם במצבים הקשים ביותר, אמונה פשוטה בה' יכולה להביא לישועות גדולות.

כאמור, אף הגאון מווילנה נהג לקיים סעודה באותו זמן, כמובא בספר "מעשה רב": "וביום טוב אחרון היה אוכל סעודה שלישית, אף על פי שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר יו"ט, מפני חביבת מצוות אכילת מצה שזמנה הולך לו". זאת מתוך שיטתו שישנה מצווה (למרות שאינה חובה) לאכול מצה בכל ימי הפסח.

בחלק מחצרות החסידים נהגו לספר את הסיפור הבא, בעת הסעודה.

מסעו המופלא של הבעש"ט לארץ ישראל

הסיפור שבלב הסעודה הוא מסע הבעש"ט לארץ ישראל. מרן אור שבעת הימים, רבי ישראל בעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, כסף להגיע לארץ הקודש ולקרב את הגאולה. כמנהגו בקודש, הוא יצא למסע זה מתוך אמונה ובטחון מוחלטים בה', כשהוא נושא עמו רק את הכסף הנדרש ליום אחד, ומאמין שה' יזמין לו את צרכיו בכל יום מחדש.

למסע יצאו עמו בתו הצדקת אדל ושמשו הנאמן רבי צבי הירש סופר. הם נסעו מעיר לעיר ומכפר לכפר, עד שהגיעו לאיסטנבול בערב פסח – בלי הכנות מוקדמות וללא אמצעים לקיים את החג.

ההשגחה הפלאית באיסטנבול

במקביל, זוג עשירים חשוכי ילדים מברלין, ששמעו על נפלאות הבעש"ט, חיפשו אחריו כדי להתברך מפיו. הם הגיעו למז'יבוז', שם נודע להם שהבעש"ט יצא לארץ ישראל, והחליטו להתחקות אחר עקבותיו. בהשגחה פרטית מופלאה, גם הם הגיעו לאיסטנבול בערב פסח, שכרו חדר מפואר ורחב ידיים בבית מלון, והכינו את כל צרכי החג בשפע.

הבעש"ט, מתוך פשטותו והסתפקותו במועט, שכר חדר צנוע במרתף אותו מלון. בתו אדל, שדאגה מהיכן ישיגו את צרכי החג, שמעה מאביה שוב ושוב: "ישועת ה' קרובה". במהלך הכנותיה, פגשה בחוף הים את העשיר המחפש את הבעש"ט, וכך, בדרך פלא, נוצר החיבור – העשיר הזמין את הבעש"ט ומלוויו לקיים את סדר הפסח בחדרו המרווח.

הקטרוג והמסירות נפש

במהלך ליל הסדר, פנה הבעש"ט לזוג ואמר: "יודע אני מדוע באתם, וכבר נושעתם". מיד לאחר מכן, הבעש"ט התעלה בדבקות עצומה – התרחש מאבק רוחני של ממש.

לאחר שהתעורר, סיפר כי בשמים התעורר קטרוג על כך שברך את הזוג בילדים, שכן מדובר היה בשינוי מוחלט של הטבע. בעקבות זאת, נגזר עליו לאבד את חלקו בעולם הבא. במסירות נפש עצומה, קיבל הבעש"ט את הגזירה בשמחה ואמר: "אם כן, אעבוד את ה' יתברך ללא כל שכר בעולם הבא, ללא שום פניה כלל!"

מול מסירות נפש כזו, התבטלה הגזירה – הבעש"ט זכה בחזרה לחלקו בעולם הבא, והזוג זכה לברכת ילדים.

הצלת יהודי איסטנבול

באותו לילה התרחש נס נוסף, שנודע רק בדיעבד. המלך ושריו גזרו להשמיד את כל יהודי איסטנבול ביום הראשון של פסח. שר אוהב ישראל גילה את הסוד בחשאי לפרנס היהודים, שכינס מיד את רבני העיר. הם החליטו לפנות לאם המלך, שהייתה אוהדת יהודים.

בדרכם לביתה, עברו ליד חדרו של הבעש"ט ושמעו אותו חוזר בדבקות על המילים "לעושה נפלאות גדולות לבדו", ותמהו על שמחתו נוכח הסכנה האיומה.

אם המלך, בחכמתה הרבה, הצליחה לבטל את הגזירה. היא העירה את בנה באמצע הלילה וסיפרה לו על חלום מבעית, בו הופיע אביו המנוח והזהיר שאם יפגע ביהודים, תכלה כל משפחתם. המלך, מבוהל, קרע מיד את כתב הגזירה.

כשחזרו הרבנים, עברו שוב ליד חדרו של הבעש"ט ושמעו אותו עדיין חוזר על אותן מילים, אך הפעם בשמחה גדולה. למחרת, כשסיפרו בבית הכנסת על הנס, גילה להם הבעש"ט שללא תפילתו לא היה מתרחש הנס הזה.

המסע לארץ ישראל והניסיונות

הבעש"ט המשיך במסעו, ובני הזוג העשירים סייעו לרכישת כרטיסי ההפלגה. אך במהלך המסע פרצה סערה עזה שסיכנה את כל נוסעי הספינה. הבעש"ט גילה שהסערה נובעת מקטרוג על כתביו הקדושים. למרות הקושי העצום, בעצת בתו אדל, הוא השליך את כתביו היקרים לים, והסערה שככה.

כשהגיעו לאי קרוב כדי לנוח, יצאו הבעש"ט, בתו ושמשו לטייל והתרחקו מהספינה. לפתע, התנפלו עליהם שודדים אכזריים וקשרו אותם. במצב זה של סכנת חיים, הבעש"ט גילה לתלמידו שאיבד את כל ידיעותיו וכוחותיו – "אני לא זוכר כלום".

כששאל את שמשו אם הוא זוכר משהו, ענה רבי הירש: "אני זוכר רק את אותיות האלף-בית". הבעש"ט הורה לו לומר את האותיות, ושניהם החלו לומר יחד את האלף-בית בפשטות. לפתע, נשמע קול עגלה מתקרבת, השודדים נבהלו וברחו, והשלושה ניצלו.

בהמשך ההפלגה, טעתה הספינה בדרכה וחזרה לאיסטנבול. הבעש"ט הבין שזהו סימן משמים שעדיין לא הגיע הזמן לעלייתו לארץ הקודש, ושב למז'יבוז'.

המנהגים השונים הנוהגים בסעודה ייחודית זו, הם ביטוי לתהליך גדול שמתחולל בעולם החל מימות הבעש"ט. כל ספרי החסידות מדברים על כך, שהתגלות הבעש"ט ושיטת החסידות היא הכנה לימות המשיח. הבעש"ט הוא התנוצצות אורו של משיח – זו הלשון המקובלת בקרב אדמו"רי החסידות.

ידועה האיגרת שכתב הבעש"ט, ובה הוא מספר על 'עליית נשמה' שהייתה לו, ושבמהלכה הגיע עד היכלו של המשיח. שאל הבעש"ט את המשיח: "אימתי קאתי מר?" (=מתי יבוא מר?), וענהו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". מכאן נובע, שהפצת מעיינות החסידות בכל חלקי העם היא הכנה לביאת המשיח.

גילוי המשיח לא יישאר במישור הרוחני. המשיח יבוא כמציאות ממשית, שנוכל לראותה בעיניים ולמששה בידיים. מציאות מוחשית, כמו סעודה שאנו אוכלים, כמו יין שאנו שותים. הסעודה הזאת מעניקה לאדם את היכולת לחשוב על ביאת המשיח לא רק במונחים מופשטים, אלא בצורה מוחשית ומציאותית.

הריקוד של משיח

כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש  הנהיג לערוך 'מחול משיח' בשעת סעודת משיח. אמר על כך חתנו וממלא מקומו, הרבי מליובאוויטש: "מאמר זה אפשר לפרש בשני אופנים: א) זה ריקוד ששייך ומהווה הכנה למשיח. ב) זה ריקוד שמשיח עצמו משתתף בו. וכיוון שהדבר תלוי בנו איך לפרש, נפרש כפי שכדאי לנו – כפירוש השני – שמשיח נמצא כבר ומשתתף ורוקד יחד עמנו הריקוד שלו".

הניגון המקובל לנגן בעת הריקוד, הוא הניגון "הופ קוזאק!", המיוחס לסבא משפולי. וזה דבר הסיפור, בקצרה ממש: מעשה בחוכר שלא יכל לשלם את דמי השכירות, והושלך על ידי הפריץ לכלא. היה עליו לעמוד בתחרות ריקוד, ובאם ייכשל יוצא להורג. ה"סבא משפולי" התחלף בחשאי עם היהודי החלש והמעונה מישיבה ממושכת בכלא. על-פי המסורת, תחרות הריקוד – בה ניצח הסבא משפולי – נערכה לצלילי שיר זה. ה'סבא', ידע לרקוד טוב יותר מהרקדן של הפריץ, אחרי שאליהו הנביא לימד אותו כיצד לרקוד.

נסיים בתפילה שנזכה עוד השנה לאכול את סעודת משיח יחד עם משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד.