אור בין החומות: בין שבר לגאולה

בתוך המרחב הזה של חורבן – עומד בציורו של יוסי ביטון "אור בין החומות". והוא לא רק עומד — הוא זועק. הוא מאיר. הוא שואל. והוא בעיקר – נותן תקווה.

הציור כהתבוננות פנימית

במבט ראשון, נחשפת חומת העיר העתיקה – אך זו איננה ירושלים ההיסטורית בלבד. זוהי ירושלים הפנימית. הנפשית. זו שכל אחד מאיתנו בונה לעצמו. חומת הגנה, חומת קודש, חומה של תפילה, של זהות, של שייכות.

אבל בציור הזה — החומה הזו לא מושלמת. נראים בה סדקים, קירות שבורים, תהום פעורה למרגלותיה. ניכרת בה פגיעוּת. ניכרת בה בקיעה. ומעל לכל — ניכרת בה אמת.

ובדיוק מעל אותה בקיעה, אותה פציעה, בוקע האור. לא מאיר ממקום אחר, חיצוני, מושלם. אלא מתוך השבר עצמו. מתוכו בוקעת קרן זוהרת של תיקון, של חזון, של קדושה. בית המקדש, זורח בלבן וזהב, כמו ממריא מעל פני העיר, נישא על קרני השכינה. מלווה בענני כבוד, באור עליון שלא ניתן להחביאו.

החומה שנבקעה – או שנפתחה?

י"ז בתמוז הוא יום של כאב. יום של אבלות. אבל בציור הזה, הצופה מוצא עצמו מהרהר – אולי הבקיעה היא לא רק אסון, אלא גם פתח? אולי המקום שבו נסדקים הקירות – הוא המקום שבו נכנס האור? אולי דווקא כאשר נופלות ההגנות החיצוניות – אנו נדרשים לבנות מבפנים?

ביטון לא מצייר מתוך מחאה, אלא מתוך אמונה. מתוך ידיעה עמוקה שהחורבן הוא חלק מהתהליך. שהוא מבוא לבניין. שהשבר הוא ערוץ לגאולה. והוא עושה זאת בסגנון חזותי נדיר, המשלב טכניקות מרובדות של צבע, מרקם ותנועה, כך שהציור מרגיש חי, נושם, משתנה מול עינינו — ממש כפי שירושלים עצמה לעולם אינה סטטית.

קריאה להתבוננות מחודשת

"אור בין החומות" הוא הרבה יותר מתמונה של נוף ירושלמי. זהו מראה רוחני. זהו משל עכשווי. זהו דיאלוג פתוח עם כל אחד מאיתנו.

ביום הזה, י"ז בתמוז, היום שבו נבקעה החומה – נוכל לבחור כיצד להביט בה: כחורבן, או כפתח. כנפילה, או כהתחלה. הציור הזה מציע לנו עדשה חדשה. עדשה שמגלה כי דווקא דרך החור – נכנסת הנשמה. שדווקא כאשר העולם נראה שבור — האור העליון חודר ומאיר.

את הקולקציה המלאה של יצירות יוסי ביטון ניתן לראות באתר:
 www.yossibittonart.com