מזג האוויר השרבי מביא איתו גם שאלות הלכתיות לא פשוטות, היום נציג בפניכם דיון הלכתי מפי הרב יוסף אביטבול, בשאלה האם ניתן לבטל עסקה על שכירות של אתר נופש בעקבות תנאי מזג האוויר הקיצוניים שאינם מאפשרים את השהות באתר שאיתו נחתמה העסקה.
"לכבוד ידידי הרה"ג רבי חנוך שינלפד שליט"א, חריף ומופלג בתורה, מחשובי התלמידי חכמים פה עיר התורה בני ברק.
אודות מה ששאל בזה"ל: בימים אלו מפורסמת תחזית מזג אויר לשבוע שבו מודעים על גל חום חריג מאוד של כ50 מעלות [מצ"ב] האם מחמת זה אפשר לבטל נופש שהוזמן הרבה לפני שהיה ידוע על תחזית זו, או שכיון שאנו נמצאים בימי קיץ חמים אין טענה בחום קיצוני. מדובר על נופש במיקום שעיקר התחזית החריגה שייכת בו כגון בטבריה, ע"כ לשון שאלתו.
תשובה: אף בנופש שיהיה בו ממש חם וחום חריג מאוד, א"א לבטל נופש רגיל שאינו עם הפעלות בחוץ, כיון שאדם משכיר צימר או בית מלון או דירת אירוח, אינו משכיר את הדירה שהאדם ישן בלילה ויעשה טיולים ואטרקציות ביום, אלא משכיר את הדירה לנופש, לשהות בה.
ועוד כיון שהוא דבר חיצוני, ואינו פוגם בדירת נופש, [בשונה במשכיר דירת נופש ויש שם שיפוצים כל היום, שגורמים רעש שיכול לבטל את ההשכרה, כיון שהדירה או הצימר אינו נחשב דירת נופש, משא"כ בנ"ד הרי הוא נחשב דירת נופש, כיון שיכול לשהות בדירה ולנפוש בה כמו שעושים].
ואף שהוא אומדנא דמוכח, שבלא זה לא היו שוכרים את הדירה, מ"מ בשכירות ומכירה, קימ"ל דאין אומדנא דמוכח, ורק אם אמר להדיא שרוצה את הדירה מחמת שקרובה לטיולים, וכמו שמבואר בגמ' בקידושין (דף מט ע"ב) שהמוכר כל קרקעותיו כיון שרצה לעלות לאר"י ולא פירש בשעת המכירה ולא בסוך לא עלה, אינו יכול לבטל כיון שלא אמר כלום, כתבו התוס' (שם ד"ה דברים) שאינו אומדנא, וכן פסק בשו"ע (חו"מ סימן רז ס"ד) וז"ל: המוכר סתם אע"פ שהיה בלבו שמפני כך כך והוא מוכר, ואע"פ שנראים הדברים שלא מכר אלא לעשות כך וכך, ולא נעשה אינו חוזר, שהרי לא פירש, ודברים שבלב אינם דברים, ואע"פ שקודם מכירה אמר שהוא מוכר על דעת לעשות כך וכך, כיון דבשעת המכירה לא אמר, אינו חוזר". וכתב שם ברמ"א "מיהו אי איכא אומדנא דמוכח נתבטל המקח". אך היינו דוקא אומדנא דמוכח אף אם לא הזכיר את העניין, ובפרט בדירת נופש, שהרבה אנשים מגיעים רק בשביל לנוח, ולא בשביל הטיולים.
אך שוב יש לדון שכיון שאין רגילות לצאת החוצה, א"כ אף אינו יכול לצאת ולנסוע למקום הנופש, אך בדבר זה מסתכלים על מנהגו של עולם, ומסתבר שאעפ"כ רובא דעלמא ינסעו לטיולים ונופשים, אך יזהרו ביותר על הקטנים וזקנים ונשים מעוברות ועוד שלא יבואו לידי מכת חום, ועוד דהא בעלמא בדרך כלל בקיץ כגון בטבריא יש חום גדול, ואעפ"כ נוסעים לשם רובא דעלמא, [מלבד מה שיש להזהר שם בשמירת העינים טובא, מחמת הפריצות, ואם הולך לטיול במקום שיש פריצות, אין היתר דליכא דרכא אחרינא, כידוע מגדולי הפוסקים, וכנתבאר בארוכה בספרי שערי יוסף הלכות בין הזמנים, וכמו שעורר עתה לאחרונה הגה"צ רבי דב קוק שליט"א מטבריא, בדמעות שליש על הבחורים והאברכים שמגיעים לעיה"ק טבריא, ונכשלים שם טובא בשמירת העינים, והדברים פשוטים, ואם היה כוח ביד גדולי הדור, היה צריך לתקן תקנה שלא יסעו לשם אברכים ובחורי ישיבות כלל וכלל, כמו שאין להחזיק מכשירים אסורים, והדברים פשוטים]. וגם אם יש אנשים שיבטלו את הנופש מחמת כך, כיון שקשה כל היום להיות בדירה עם הילדים ולא לצאת החוצה, מ"מ אינו מוגדר כמכת מדינה, וכנ"ל.
וגם אם מוגדר כמכת מדינה אם שילם את כל הכסף מראש, כיון שמוגדר כבר כקנין סטימותא, אינו יכול לבטל ומזלו גרם. [בשו"ת מהרשד"ם סימן שפ שכתב שקנין סיטומתא אינו תלוי במנהג הסוחרים, אלא בהסכמה בין הצדדים, וכל שהסכימו ביניהם שכך יהיה הקניין הרי זה מועיל. וכ"כ בשו"ת טוב טעם ודעת תליתיאי ח"ב סימן קמב ובשו"ת דרכי נועם חו"מ סימן מה, ואמנם יש שחולקים בזה, וגם ששילם, נחשב קנין כסף וכמבואר ברמ"א חו"מ סימן רד סעיף יא שהביא ב' דעות לגבי שנים שסיכמו ביניהם על המקח וגם על המחיר והשער בכל המדינה השתנה, שכתב ברמ"א שם היה ביניהם קניין, בודאי שאינו יכול לחזור בו, ואף בהעברה בנקאית נחשב כיון שהרי הוא מנהג הסוחרים]. ואף אם נאמר כשיטות הפוסקים החולקים שאינו נחשב קנין, מ"מ הרי הוא נחשב מניעת רווח, ולהלכה מצינו כמה וכמה ראיות שיש חובת תשלום אף על מניעת רווח.
אבל אם לא שילם ושילם רק מקדמה, אם מוגדר כמכת מדינה יכול לבטל, אבל כנתבאר שצריך לראות אם יהיה כמכת מדינה או לא. וכמ"ש בש"ך (חו"מ סי' של"ד סק"ג) שאם הרוב חולים או הרוב ברחו מהעיר הוי מכת מדינה, וכיון שהרוב [ככולו] שרצו להגיע לארץ ישראל, לא יכלו להגיע, מחמת סכנת המלחמה, נחשב כמדת מדינה. ושוב הביא שם בש"ך מפסקי מהר"מ טיקטין [הובא במרדכי] שמי שהשכיר בית לחבירו ונכנס בו ואח"כ נהיה שינוי אויר ודבר בר מינן והוכרחו לברוח ופסק שהשוכר צריך לשלם לו, והעיר הש"ך שדבריו צ"ע לדינא, ולכאורה פטור לשלם, עכת"ד, [ונתבאר בארוכה בספר שערי יוסף הלכות מלחמה] ואמנם בנ"ד מסתבר שרוב אנשי העיר לא יברחו, ואינו מוגדר כמכת מדינה.
אבל אם אדם משכיר דירה בטבריא מחמת שקרובה לכינרת או אדם שכר אטרקציות וטיולים, ומעמיד את הדירה לטיולים, יש לדון שדינו כמעמיד דירה לטיולים, שיכול לבטל את הנופש, אך רובא דרובא מסתמא לאו להכי קיימא.
בברכת התורה
יוסף אביטבול
החונה פה עיה"ת בני ברק





















