בימים שבין כסה לעשור, בעיצומה של תקופת התשובה, בחר מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רבה של רמת אלחנן, להתמקד בנושא שלדבריו מקטרג ביותר על האדם ביום הדין – עוון הגזל וחוסר הזהירות בממון של זולת.
"מי מקטרג בראש? גזל"
בפתח דבריו הביא מרן הרב זילברשטיין את דברי המדרש: "סאה מלאה עוונות – מי מקטרג בראשה? – גזל". והוסיף: "עוון גזל הוא הדבר הראשון שמקטרג על האדם ביום הדין, ולכן צריך כל אדם לשמור מאוד על נקיון כפיו".
הרב הפנה את תשומת הלב לנוסח תפילת נעילה: "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה את יום הכיפורים הזה, קץ מחילה וסליחה על כל עוונותינו למען נחדל מעושק ידנו ונשוב אליך לעשות חוקי רצונך בלבב שלם". לדבריו, "כל מה שהקב"ה נתן לנו את יום הכיפורים, הוא ראשית כל כדי שנחדל ונפסיק מעושק ידינו".
תשובה מהרב אלישיב זצ"ל
הרב זילברשטיין שיתף בשיחה עם יתד נאמן בזיכרון של שיחה שקיים עם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל במוצאי יום כיפור לפני שנים: "שאלתי את מו"ח מה הפשט בכך שהקב"ה נתן לנו את כל יום הכיפורים רק 'למען נחדל מעושק ידינו', וכי כל מטרת היום הקדוש הזה הוא לדבר זה?!"
תשובתו של הרב אלישיב הייתה חדה ומפתיעה: "עושק ידיים מילתא זוטרתא היא?! וכי קלה היא בעיניך? וכי מטרה זו בלבד לא ראויה לתת לנו עבורה את יום הכיפורים?!"
"בחושן משפט מחפשים קולות"
הרב זילברשטיין העלה ביקורת חריפה על התופעה שבה אנשים מקפידים על הידורים בכל התחומים, אך מקלים ראש בעניינים של ממון: "בשו"ע או"ח ויו"ד כולם מהדרים, אבל בחו"מ מחפשים קולות".
לדבריו, "באו"ח ויו"ד, גם אם אדם יסתמך על קולות, מסתמא לא יגיע לידי איסור ודאי, אבל כאן הדבר נוגע לאיסורי דאורייתא ממש, ואין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו".
דוגמאות מהשטח
הרב הביא דוגמאות מעשיות לכשלים נפוצים: נסיעה בתחבורה ציבורית ללא תשלום, לקיחת ספרים מדוכני מכירות בכוונה לשלם מאוחר יותר אך הדבר נשכח, ואף הונאת קופות חולים לשם קבלת החזר כספי על רכישת עגלות יוקרתיות.
מרן סיפר: "אנשים שנוסעים בתחבורה ציבורית ולא משלמים, ואומרים לעצמם שישלמו בהמשך ועוד שאר תירוצים, ולפני תקופה ניגש אלינו יהודי ושאלתו בפיו, שבמשך תקופה ארוכה נסע בכל רחבי הארץ ללא תיקוף ב"רבי קו", וכעת אינו זוכר כמה הוא חייב לכל חברה. השבנו לו, שאין עצה ואין תבונה נגד ד', ועליו להחזיר את כל הכסף לחברות התחבורה, כפי שהוא משער שנסע ללא תשלום, כי בספק גזל אינו יוצא ידי חובה עד שיצא הספק מליבו".
"בזמננו אכשר דרא, ועם ישראל מקפידים על קלה כבחמורה בכל דבר, אנחנו רואים אנשים שמוציאים כסף רב על מצוות בהידור, וכעת לפני חג הסוכות, בני תורה אוגרים פרוטה לפרוטה כדי לרכוש סט ארבעת המינים מהודר מאד, וכן בשאר המצוות, כגון תפילין מהודרות, או מצות לחג הפסח וכיו"ב, קונים רק מאדם מוסמך לכשר ויר"ש, ולא מחפשים שום עיקולי ופשורי. כך גם בענייני המאכלים, כולם קונים את ההכשרים המהודרים ביותר, ולא רוצים שום קולות, ואין אחד מציבור היראים שיאכל בשר "ששמע שמועה שזה כשר", ואשריהם ואשרי חלקם. אבל לדאבוננו, כשאנחנו מגיעים לחלק שו"ע חושן משפט, נוצר קצת רפיון, והרבה נוטים לחפש קולות, וישנם רבים שפתאום מסתמכים על כל מיני שמועות שונות משונות, שרובן מעורב בהן דמיונות רבים".
"הרי באו"ח ויו"ד, גם אם אדם יסתמך על קולות, מסתמא לא יגיע לידי איסור ודאי, אלא יעבור על "בעל נפש יחמיר על עצמו" וכדומה, אבל כאן הדבר נוגע לאיסורי דאורייתא ממש, ואין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו, ואפילו יום המיתה אינו מכפר עד שירד לגלגול וישיב את כל הכסף עד הפרוטה האחרונה".
קומבינות זה לא צחוק – זה גזל
הרב המשיך: "לצערנו דווקא בעניינים חמורים אלה אנשים מרשים לעצמם להסתמך על שמועות, "פלוני אמר שאפשר לקחת", או "אלמוני אמר שאפשר לעשות 'קומבינה' זו וזו, ואין בזה שום חשש.
"בשנים האחרונות נכנסה "מודה" לציבור שלנו, שגם אברכים שחיים בדלי דלות, צריכים לרכוש עגלה יוקרתית לתינוק שנולד. לא מיבעיא שאם נכנסים לחובות עבור כך, שהדבר גרוע ביותר. אלא ישנם המחפשים כל מיני שיטות לקבל עגלה בחינם".
"פעם נשאלנו מיולדת, שקופת החולים נותנת הטבות ליולדות לקנות מוצרים שיש בהם צורך רפואי כל שהוא, וקופ"ח נותנת החזר כספי על כל קניה. יש יולדות שאינן צריכות את המוצר, ולכן הן קונות עגלה יוקרתית, והחנות רושמת כאילו קנו מוצר רפואי, ומקבלים החזר מקופ"ח על העגלה. ושאלה האם מותר לנהוג כך. כמובן השבנו שיש בזה גזל גמור, וזה ההיפך מאמו של רבי יהושע בן חנניה שהניחה את בנה בעריסה בביהמ"ד, והם מניחים את בנם בעריסה של גזל, עם כל ההשפעות הנוראיות".
דרשת החפץ חיים ביום כיפור
הרב זילברשטיין הביא את דברי החפץ חיים מיום כיפור תרע"ז בעיר סימיאטיץ, ששם במקום דברי מוסר נשגבים, בחר החפץ חיים להתמקד בנושא הממון: "אנחנו עומדים לפני גמר הדין, ובוודאי על עבירות שבין אדם למקום כבר חזר כל אחד מכם בתשובה, אבל על עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו".
החפץ חיים הציע פתרון מעשי: "נפלה לי עצה, שכל אחד יקבע לו כעת יום, שבו הוא מקבל על עצמו לבדוק את פנקסיו, ואם יווכח שהוא חייב לאיזה אדם, יפרענו מיד. אם קבלה זו תהא בלב שלם, היא תחשב כאילו כבר קיימנוה".
הרב הוסיף: "ממליץ לכל בן תורה לפתוח את ספרו של מרן החפץ חיים שנקרא "שפת תמים", שם הוא מאריך בדברים נוראים בענין עוון הגזל ומרמה, עד כמה יש ביד העוון הזה לעורר דין שמים עליו, ולחתום את גזר דינו יותר מכל העוונות, וגם תפילותיו אין מקובלות לפני ד' כל עוד שהגזל בידו, שאותה התפילה נקראת עכורה. יש כמה גורמים לכך שאנשים מרמים בממון וגוזלים כסף, הסיבה הראשונה לכך היא: "ריבוי ההוצאות ומותרי המלבושים שנעשו קבע, וזה גורם לנו בזמננו את כל הצרות והתלאות, כי אדם שמרגיל את עצמו במותרות, אינו מתבונן על אחרית דבר".
סוכות גזולות – זה לא רק שוד בנקים
מרן מלמד זכות ואומר: "אנשים לא מספיק יודעים שכל פרוטה ופרוטה שלוקח מחברו שלא כדין, הרי זה בכלל איסור גזל. אדם ניכר בכיסו, שיגביר שכלו ויכבוש את יצרו, ויתרצה ברצון גמור לחיות חיי עוני, כדי שלא להיות רשע לפני המקום. ומה גם כי לפי האמת הברורה, דורשי ד' לא יחסרו כל טוב".
לקראת חג הסוכות הזהיר הרב: "ישנם הבונים סוכות ברשות הרבים, על המדרכה ברחוב, וצריך לדעת שאין שום היתר לעשות כן, הוא גוזל מבני רשות הרבים את דרכם ומעברם".
הרב תיאר איך הסטייפלר זצוק"ל נזהר שלא לחצות דרך חצרות פרטיות גם כשהוצע לו, משום שלא קיבל הסכמת כל השכנים.
ההשפעה על דור הבא
מהספר "אגרא דפרקא" הביא מרן את דברי הרה"ק ממרימינוב על ההשפעה ההרסנית של ממון גזול על הדור הצעיר. הוא עומד על שאלה חמורה: כיצד נהיה מצב שיש ילדים שבקטנותם הולכים לבית רבם ומתמידים בלימוד התורה, ואח"כ כשגדלים מתהפכים ח"ו במידות גרועות ומבטלים התורה והתפילה, הרי התורה שלמדו בקטנותם היא הבל שאין בו חטא, והיה ראוי שזכות התורה הזו תעמוד למשען להם.
התשובה היא: "בגלל שאבותיהם האכילו אותם ממון גזל שסיגלו לעצמם על ידי משא ומתן שאינו באמונה, ונתפטמו באיסורים, ושב להם לבשר מבשרם, ועל ידי זה נולדים להם תאוות ומידות גרועות. הדברים מבהילים! יכול אבא לשאול את עצמו ולייסר את נפשו כיצד ירד בנו מהדרך ויצא לתרבות רעה, והוא לא יודע שהוא עצמו הביא עליו את כל הרעה על ידי שהאכילו בממון גזול, והמידות הרעות הללו עברו מהכסף אל נפשו הענוגה של הילד, והטביעו בה את חותמם.
"נכון בגזל ממש ב"ה איננו חשודים, איננו נכנסים לבית של מישהו אחר וגוזלים ח"ו, אבל ישנם דוגמאות למכביר, שעושים הערמות למיניהן, בטענה ש"כולם" עושים כך, אך האמת שיש בזה גזל גמור.
"שמעתי שהאדמו"ר מקלויזנבורג ה"שפע חיים" זצוק"ל היה אומר לחסידיו שלא יבואו לבקש ממנו ברכה על ילדיהם, כל עוד לא סידרו את החשבון במכולת ובחנות הירקות, ואמר: "הרי בכך שאינכם משלמים את החוב בזמן, נאלץ המוכר לממן את הקניה שלכם מכספו, וזה נחשב שבניכם אוכלים אוכל גנוב, ואיך אתם רוצים שתהיה לכם הצלחה בחינוך הילדים"?!
ר' איסר זלמן רץ אחרי תרנגולת באמצע הכביש
מרן סיפר על ימי ילדותו: "כשלמדתי בת"ת "עץ חיים" בירושלים, ראיתי כמה החמיר בענין זה מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל, הוא היה שקוע בלימוד התורה באופן נורא, עד כשהלך ברחוב, לא הבחין בחפצים המונחים בדרך, ולא אחת קרה שנתקל בהם. ופעם, מרוב עומק עיונו, נכנס בטעות לחצר ירושלמית, ובפתחו את הדלת, ברחה משם תרנגולת אחת, והחלה לרוץ במורד הכביש.
"מי שלא ראה את ר' איסר זלמן, תופס את כל התורה שבראשו, ורץ ברחוב אחר התרנגולת במאמץ נואש להשיגה ולתפסה, לא ראה פחד אמיתי מעוון גזל מימיו. אותו גאון הדור, שחשש שכניסתו לחצר הבריחה את התרנגולת, הבין שהאחריות לשלומה ולהשבתה למקומה מוטלת על כתפיו, ולכן לא חס על כבודו ובריאותו, והתרוצץ אחר התרנגולת כדי להשיבה לחצר.
"פעם אחרת קרה, שבגלל עומק עיונו בלימוד, נכנס ר' איסר זלמן היישר לתוך בור סיד, והצבע הלבן נדבק ונספג בבגדיו. כל אדם אחר ברגע זה, היה באופן מידי מנער את בגדיו, ומנסה לנקות אותם מהסיד שנספג בהם. הוא לא נע ולא זע ממקומו, עד שבעליו של הבור הגיע והוא ביקש ממנו מחילה על הסיד שנדבק בבגדיו.
"נכון שאנחנו לא מסוגלים להגיע לכאלו דרגות, אבל יש ללמוד פרק בהלכות "דין פרוטה כדין מאה". ודאי שבציבור שלנו לא מצויים גזלנים וגנבים של ממש, אבל מאידך יש שמוכנים להקל ראש בעניינים של "מה בכך", איזה חוב קטן לחנות או ככר לחם ששאל משכן, וכיו"ב. ואם חז"ל אמרו שדין פרוטה כדין מאה, אין להוסיף על כך פירושים וביאורים, פשוטו כמשמעו!
זיכוי הרבים כתרופה
בסיום דבריו הפנה הרב את תשומת הלב לעניין זיכוי הרבים, בהסתמך על דברי הגראי"ל שטינמן זצוק"ל. "גם אברך שלומד תורה בצניעות ואחרים לוקחים ממנו דוגמה, גם הוא מוכתר בשם 'מזכה הרבים'", אמר.
מההפטרה של יום הכיפור הביא הרב את הפסוק "אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח", והסביר: "מי שרוצה להחלים ממחלתו ולהיות בריא ושלם, הוא צריך לזכות את הרבים, אז יזכה שהרפואה תבוא 'מהרה', באופן מפתיע ומהיר".
הרב סיים את דבריו בברכה: "יעזרנו השי"ת שנזכה לשוב אליו בתשובה שלימה, ונזכה לחדול באמת מעושק ידינו, ובד בבד לזכות את הרבים בכל צורה ואופן, ונזכה כולנו להיחתם בספרן של צדיקים גמורים".
