כותב זלמן שטוב:
באותה שבת של שמחת תורה קמתי עם הבומים, אבל אמרתי לעצמי – הכל בסדר. בדרך לבית הכנסת השמועות התגברו, כל אחד סיפר משהו אחר, ולא באמת ידענו מה קרה.
הכל היה נראה כמו הזיה, אבל מה שהיה ברור לנו הוא, שיש חטופים ועשרות נרצחים. יותר מזה לא באמת ידענו, כי לא היינו מחוברים לתקשורת.
כשהגיע מוצש, האינסטינקט אמר לשלוף את הטלפון ולהתחיל לבדוק מה קרה, אבל החלטתי לעשות הבדלה עם הגיטרה, לפני הכל, ורק אחר כך לצלול אל הים האדום מלא הכאב.
מתוך צלילי ההבדלה, שמעתי את הבכי של אמא רחל, בוכה על בניה ומאנה להנחם. בוכה על הילדים שנמצאים בגלות, במנהרות חשוכות, כואבים פצועים ומתחננים לישועה, לשוב הביתה.
והזמן עבר, והצלילים נמשכו עוד תו ועוד תו, עד שהמילים הדומעות קיבלו צלילים נכונים, כאלו שמרגישים בהן את הבכי, ומרגישים בהן גם איזו תקווה – ושבו מארץ אוייב.
בשבועות האחרונים הסתובבתי בבסיסים בכל הארץ, ניגנתי, דיברתי ושרתי, וכל הזמן המילים התנגנו שוב ושוב, הלוואי שיצליח לעודד ולחזק, אפילו יהודי אחד.
בשורות טובות.
מילים: ירמיהו הנביא
לחן: זלמן שטוב
עיבוד והפקה מוזיקלית: בניה מזרחי, זלמן שטוב
גיטרות, בס, תכנותים: בניה מזרחי
קולות: בניה מזרחי וזלמן שטוב
הפקה: אהרן שטרן
מיקס: איתמר שקדי
עיצוב גרפי: רייצ'ל פוקס
