את ההזיה העונתית מבית מדרשה של ישראל ביתנו, הפריח ליברמן לחלל האוויר בצהרי יום שני, כשעמד מול המצלמות והמיקרופונים בפתח ישיבת הסיעה בכנסת ואמר בלי להתבלבל: מצאתי את האשמים ביוקר המחיה.
לא היה אדם שפוי אחד במדינת ישראל שלא זע לרגע על מקומו בחוסר נוחות כששמע את המשפט הזה. היו אלה רגעים מביכים מאוד כששר האוצר של מדינת ישראל, האיש שיושב על הברז הכי משמעותי של הכלכלה, המשיך והסביר ש"באופן מוזר כולם מתעלמים מאחד הגורמים המרכזיים לעליית המחירים". ליברמן לא חייך אפילו לרגע ולא מצמץ בעיניים במבוכה כשהסביר בידענות כי "בציבור החרדי יותר מ-50% לא משתתפים בכוח העבודה וזו אחת מהסיבות המרכזיות ליוקר המחיה".
אזרח שפוי שאינו חובש כיפה לראשו, יכול היה להזדהות איכשהו עם רוח הדברים אבל גם הוא יושב ושואל את עצמו: איך זה יכול להיות שאחוז זניח יחסית של אזרחים היושבים בבית המדרש, מצליח לגרום לזעזוע כזה בקופת המדינה, משהו כאן לא מסתדר. והאזרח הזה צודק, הנתונים שהציג ליברמן אינם מדויקים בלשון המעטה כך שההצהרה כולה הופכת להזיה אחת גדולה.
האזרחים שכן חובשים כיפה לראשם, זיהו מיד את הניחוח האנטישמי בדבריו של ליברמן וערכו את ההשוואה הבלתי נמנעת לאירופה של שנות השלושים. כך שבסופו של דבר, מלבד קבוצת מצביעי ישראל ביתנו, רוב מדינת ישראל זקפה גבה לשמע הדברים התמוהים. מה שמעלה את השאלה, מדוע ליברמן אמר אותם?
בואו נודה בעובדה אחת: ליברמן לא מטומטם, ממש לא. הוא מבין טוב יותר מהרבה אחרים את עומק ההזיה שבהצהרה שלו. אז איך בכל זאת הוא עומד מול כל עם ישראל ואומר כך בלי להתבלבל?
זה המשיך ביום רביעי, כששר האוצר ישב על במה אחת עם ראש הממשלה כדי להציג תכנית כלכלית לא ברורה שאמורה להרגיע קצת את הזעם הציבורי הגואה. ככל הנראה התכנית לא תשפר את מצבם הכלכלי של אזרחי ישראל אבל היא לפחות תעשה אווירה של כאילו. במעמד הזה חזר ליברמן על התזה המופרכת כשבנט מהנהן בראשו בהסכמה. נדמה היה שהשניים הללו מנסים לבדוק האם שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים יכול להפוך לאמת.
הבסיס הרגשי לאנטישמיות
זה אולי לא פופולרי לומר כך ולא ממש מסתדר עם הזעם הצודק שכולנו חשים, אבל אם נאמר את האמת, ליברמן לא אנטישמי. הוא לא באמת חושב שהיהודים אשמים בכל הרוע שבעולם ולא מעלה על דעתו בתוך תוכו שהחרדים באמת אשמים ביוקר המחיה. אנטישמי הוא לא. אז מה הוא כן?
לשר האוצר היתה מטרה אחת מאוד ברורה כשהפריח את האמירה המופרכת למצלמות שגדשו את חדר הסיעה. בעיני רוחו הוא ראה את הסערה שהוא עומד לחולל, את הסערה הזאת הוא מתכוון למסגר ולשמור, לתלות על הקיר ובבוא היום כשניחוח הקלפי ינשב שוב באוויר הוא יוריד את התמונה מהקיר ויציג אותה למצביעיו.
בשנים האחרונות ליברמן עלה על נישה חדשה. הוא ראה שיאיר לפיד לא ממש ממשיך את דרכו של אביו ומנסה להציג את עצמו כממלכתי יותר והוא זיהה כאן ואקום שאפשר להיכנס אליו ולהשתמש בו אפילו יותר טוב ממה שטומי וחבריו השתמשו בו.
לאורך השנים, שיתף ליברמן פעולה עם המפלגות החרדיות, חבש לראשו כיפות מכיפות שונות כשהגיע לאירועים חרדיים והוא אוהב להצהיר עד היום שרעייתו ומשפחתו שומרי מסורת. כך שאנטישמי במובן הפשוט של המילה הוא ממש לא. אבל לליברמן מהצד השני יש בייס, יש קהל מצביעים המורכב בעיקר מעולי ברית המועצות, ולהם יש דרישות משלהם.
לדאבון הלב, כמות העולים שהובאה ארצה בשנות התשעים, מהווה אתגר קשה מאוד ליהדותה וצביונה של המדינה משום שיהדותם של רבים מהם מוטלת בספק. במהלך השנים גדל פה דור חדש וענק של צעירים שלא ממש מסתדרים עם האופי היהודי של המדינה, גם הם מצהירים שהם לא שונאים חרדים אבל רק מבקשים שיאפשרו להם לחיות כמו שההורים שלהם חיים, לאכול ולמכור כל דבר שיעלה בדעתם, לא להיות תלויים ברישום הנישואין ובירורי היהדות המהווים עבורם חסם מאוד רציני, את כל זה הם דורשים מהנציגים שהם שולחים לכנסת.
הלחץ הזה הוא אמיתי והוא זה שמפעיל את ליברמן, את מלינובסקי ושאר חברי המפלגה. המצביעים שלהם לא פראיירים והם דורשים תוצאות תמורת הפתק בקלפי. לא אכפת להם שהחרדים כולם יישבו בישיבות ויקבלו מהמדינה תקציבים בשפע, זה ממש לא מזיז להם כל זמן שהם מצידם יוכלו לחיות כמו שבא להם ועדיין ליהנות ממעמד אזרחי שווה, זה הכל.
למעשה, ליברמן וחבריו לא יכולים לספק להם את התשובות ואת התוצאות, אז הם מוצאים את המוצא הכי קל, הכי נוח והכי עתיק: מצא את האשמים. ומי האשמים? כמובן החרדים. כשליברמן, מלינובסקי וחבריהם עומדים מול המצלמות, הם לא מדברים לחרדים, הם מדברים למצביעים שלהם ואומרים להם: בגלל החרדים אתם לא יכולים למכור כאן חזיר, בגלל החרדים אתם לא יכולים להתחתן, בגלל החרדים אין לכם כסף ובגלל החרדים החיים שלכם כאן גרועים. זה כל הסיפור. ליברמן לא אנטישמי אבל הוא נמלט לחיק השיח האנטישמי העתיק כדי לברוח ממצביעיו המאיימים.
אז אנטישמי הוא לא, אבל בשביל לעשות דבר כזה הוא צריך להיות ציני, קר, מנותק וחסר אנושיות בסיסית. זה הוא כן, את זה אי אפשר לקחת ממנו.
בעוד שנבחרי ציבור אחרים כמו לפיד מנסים לעטוף את הפוליטיקה שלהם בחיוך נחמד ובממלכתיות לפחות מול מצלמות, ליברמן בקור רוח רוסי טיפוסי לא טורח לעשות אפילו את זה. הוא אומר מול המצלמות כל מה שבא לו ומה שנח לו באותו רגע.
הוא לא טיפש והוא מבין היטב כמה אבסורד יש בדברים שהוא משמיע אבל הוא יודע דבר אחד: הציבור יצעק, התקשורת החרדית תתקוף, אנשים יזעקו, ובסופו של דבר הסערה תעבור כמו כל דבר אחר.
אנטישמיות היא ערך מסוים, שנאת יהודים היא אידאולוגיה – ואידאולוגיה צריכה לשבת על איזשהו רגש בתוככי הנפש. שנאה היא רגש חזק ועוצמתי מאוד ומי שלא ניחן בשום רגש, לא יכול אפילו לשנוא כמו שצריך כי אין לו את הכלים לכך. ליברמן הוא לא אנטישמי, הוא בסך הכל הציניקן הכי קר מזג שיש כיום במערכת. הוא לא שונא אותנו כי אין לו את היכולת הפנימית לכך.
נובחים והשיירה עוברת
ברובד עמוק יותר, אפשר להסביר זאת שליברמן ואנשי האוצר עושים זאת מתוקף עובדה אחת: כי הם פשוט יכולים. הכפתור בידיים שלהם והם יכולים ללחוץ עליו. אבל בעוד שפוליטיקאים אחרים נזהרים וחוששים ממה יאמרו, לליברמן פשוט אין את זה. יצעקו? אז מה. יתקפו אותי? יותר טוב, ככה המצביעים שלי ייצאו לי מהווריד ויאמינו שאני עדיין דואג להם.
אחד מראשי הממשלה שכיהנו כאן 12 שנה ברציפות היה זה שטבע את המסר, כי כל סערה ציבורית עשויה להימשך 48 שעות פלוס מינוס, אחר כך היא תיעלם ולכן יש ללמוד לשים פס ארוך על מה שאנשים אומרים. זו היתה משנת עולמו לפיה הוא עצמו נהג ונראה שגם יריביו למדו זאת ממנו. כשבנט וליברמן ישבו במסיבת העיתונאים והציגו תכנית שרובה רוח, הם התייחסו רק לסערה הציבורית ולא לתוכן. אחרי שהסערה תחלוף, אנשים ישכחו והם יוכלו להמשיך.
ככה הם לא מהססים לפגוע בשכבות החלשות, להטיל מיסים דרקוניים על עניי ישראל גם כאלה שאינם חשודים כחרדים, הרי הרפורמה בתחבורה הציבורית פוגעת קודם כל בקשישים עניים מהפריפריה ורק אחר כך בחרדים, עליית המחירים פוגעת בכל שכבות האוכלוסיה, האבסורד זועק לשמים, אבל הם לא נבהלים. למה? כי הם יכולים, הם יכולים לעשות כך, המחאה איכשהו תדעך ואחר כך הציבור ימשיך לשלם ולשתוק. לכל דבר מתרגלים בסוף, הציבור יתעייף וישתוק וקופת המדינה תתמלא.
ליברמן לא היסס להאשים את החרדים ביוקר המחיה, הוא הבין טוב מאוד כמה הדברים עקומים ותמוהים אבל כרגע הוא נמצא בעמדה שהוא פשוט יכול, הוא יעבור את גל הבוז והגיחוך שיגיע בתגובה, אבל הגל הזה יעבור והוא יישאר עם מסר למצביעים שלו.
גם בנט יושב על כסא ראש הממשלה, רק בגלל העובדה שהוא פשוט יכול. הסיטואציה הפוליטית הנדירה העניקה לו הזדמנות, אז הוא התעלם מרעשי הרקע, בעיניו גם זה גל שיחלוף, הציבור יפסיק לצעוק אבל אפילו אם ימשיך, הנה הוא עדיין יושב בלשכת ראה"מ. כי אם הוא יכול, למה שלא יעשה זאת?
אם דווקא נרצה, נוכל להסביר כך גם את סערת פגסוס. כולם מכנים אותה רעידת אדמה, כל הפוליטיקאים מימין ומשמאל עומדים בשורה עורפית כדי להזדעזע מול המצלמות לפי התור, אחד אחד, בלי לדחוף, יש מספיק זעזוע לכולם. אף אחד לא יודע עדיין להצביע על האשמים, האם זה אלשיך או מנדלבליט או כל בכיר אחר, הזעזוע הוא אותו זעזוע ובצדק.
אבל אם נחשוב לרגע מה עבר בראש של אלה שעשו זאת. הם לא חשבו שזה יתפוצץ יום אחד? הם לא חשבו שכולם יגנו אותם ויקראו להעמיד אותם לדין? הם חשבו, ברור שהם חשבו. אבל באותו רגע הם היו בעמדה בה הם פשוט יכולים, הם יכולים לעשות את זה, אז מה אכפת להם שיאמרו, שיצעקו, שיזדעזעו, הם כרגע באים על סיפוקם כי הם יכולים.
זה גם הרציונל לפיו פועלים מערכת המשפט, הפרקליטות, התקשורת ועוד גופים דומים שמייצגים עמדת מיעוט אבל שולטים על השיח הציבורי תוך התעלמות מוחלטת מרצון רוב העם, למרות המחאות הבלתי פוסקות. ומדוע? כי הם פשוט יכולים, אז מה אם יש צעקות מסביב.
זה הדבר היחיד שעמד בראש של בנט וליברמן כשערכו את מסיבת העיתונאים. העובדות פחות חשובות, העיקר שהם ממשיכים. הם ירגיעו את הזעם הציבורי איכשהו ויוכלו להמשיך באין מפריע. למה? כי הם יכולים.
להתבזות בשביל כבוד
המציאות הזאת היא הגורם הראשון לתיעוב העמוק שהעם בישראל חש כלפי הפוליטיקאים שלו וכלפי כל מי שמחזיק בשררה ועושה בה כרצונו רק מתוקף העובדה שהוא יכול. זאת הסיבה הראשונה לכך שנתניהו מצליח לאתגר ככה את הפוליטיקה כולה ולהכניס אותה לסחרור כזה, משום שאין מישהו בזירה שמצליח להתחרות ביכולות שלו, מסתבר שאנשים איכותיים כבר כמעט לא הולכים לפוליטיקה, הם סולדים ממנה.
הסיבה השניה לכך היא הפוליטיקאים שנוהגים בדיוק להיפך, ובמקום למלא את תפקידם הם עסוקים מבוקר עד ערב במעורבות בחיי החברה והפנאי ובעיקר של הצעירים, מנסים רק להתחבב על הקהל וליהנות מתשומת הלב הרגעית. ובשבוע בו יחול פורים קטן, שווה ברשותכם להקדיש כמה שורות כדי להבין את הליצנות הזאת:
אחד מחברי הכנסת הוותיקים שאף היה מועמד בתקופה מסוימת לראשות הממשלה, סיפר לעיתונאים ברגע של גילוי לב איך היה נראה יומו הראשון בכנסת. הוא תיאר את המאמץ שעשה לצלוח את הבחירות ולהיבחר, וכיצד גייס לשורותיו יועץ פרלמנטרי ותיק ובעל ניסיון שינחה אותו. כשהתרווח ביום הראשון על הכסא בלשכתו החדשה, הוא ביקש מהיועץ שיכניס אותו לפרטי עבודת החקיקה, אבל היועץ חייך ואמר לו: "אתה לא אמור להתעסק בחקיקה, אתה אמור להתעסק רק בדבר אחד: איך אתה גורם לכך שבעוד 4 שנים אתה נבחר שוב, הבנת?"
כדי להיבחר בעוד 4 שנים שוב, כל מה שצריך לעשות זה להישאר בתודעה הציבורית כל הזמן. וכאן מגיע המוקש המרכזי שהפיל פוליטיקאים רבים וטובים בפח וגרם לציבור לפתח כלפיהם תיעוב עד זלזול.
פעם זה היה מסתכם בכך שח"כ היה שולח את היועץ שלו לוודא שהתקשורת מצלמת אותו ועוקבת אחריו. פעם נבחר ציבור היה דואג לשאת נאום מצוחצח וקולח כדי שהתקשורת תשמע את זה, פעם פוליטיקאי היה עובד קשה כדי שכולם יראו ויתפעלו, "עשית ולא פרסמת – כאילו לא עשית", זה היה המוטו.
לאט לאט עם השנים, החלה להישמט המילה 'עשית' מהמוטו. מספיק שפרסמת, לא באמת צריך לעשות בשביל זה. ומשם זה הלך והידרדר עד שהיום ח"כים רבים אימצו לעצמם התנהגות כל כך מביכה שקשה אפילו לתאר אותה. קוראינו הנאמנים ברוך ה' לא נחשפים לכך אבל בזמן שישראל מתמודדת עם יוקר מחיה, קורונה ומה לא, יש ח"כים ואפילו שרים שהלכו השבוע להשתתף בתחרות בישול מתוקשרת שאזרחים רבים מהשורה לא היו מעזים להתבזות בה.
התופעה הזאת מתפשטת בעיקר ברשתות חברתיות, שם גילו הרבה נבחרי ציבור את הדור הצעיר המשתטה שם להנאתו ומבלי להתבלבל פשוט פשטו את החליפה והעניבה והצטרפו אליו. הרמה הרדודה והתכנים המזעזעים וחסרי התוכן הפכו להיות תעסוקה מרכזית ללא מעט חברי כנסת שאמורים להיות בוגרים ומכובדים, אבל אין להם את התבונה המינימלית לשרטט את הקו המבדיל הבסיסי בין העולמות הללו.
וגם אלה שעדיין שומרים על איזושהי מכובדות כלפי חוץ ולא משתטים כאחרוני הנערים, רובם עדיין עסוקים מעל הראש בייצוג התקשורתי שלהם. זה לא נדיר לראות ח"כ מודד בסרגל את גודל הידיעה שכתבו עליו בעיתון או אורך הכתבה ששודרה עליו במהדורה, מול הגודל שקיבל עמיתו מהמפלגה המתחרה. נבחר ציבור לא מתבייש היום להרים טלפון לעיתונאי ולשאול אותו בשקט מדוע לשר ההוא הכניסו תמונה לצד הכתבה ולי לא, והלא הנאום שלי היה יותר חשוב משלו… יש לא מעט נבחרי ציבור בכנסת ישראל שהמציאו מחדש את המושג 'להתבזות בשביל לקבל כבוד'.
המצב המביך הזה הוא הגורם השני והלא פחות חשוב לכך שבמערכת הפוליטית כיום כמעט ואין אנשים ראויים, איכותיים ומכובדים. נער ישראלי מצוי לא רואה שום רצון או שאיפה להיכנס לפוליטיקה ולהשפיע על הנעשה במדינה, אפילו הוא מבין שהפוליטיקאי שיורד לתחתית הרשתות החברתיות שלו ושל חבריו לשכבת הגיל, זה שמשתטה יחד איתו ונגרר אחרי הרמה הרדודה שלו, לא ראוי להיות מודל לחיקוי משום בחינה.
הסיבה הזאת היא הגורם לכך שהממשלה הנוכחית עדיין קיימת וסובבת רק סביב דבר אחד ושמו נתניהו. אין במערכת אנשים איכותיים שיתחרו בו וכמו שזה נראה היום זה רק יילך ויתדרדר. המצב הזה לא ישתנה כל זמן שלא יהיה משהו שיגרום לח"כים להפסיק להתבזות ולהתחיל לכבד את עצמם.
שתי הסיבות הללו הן-הן פניה של המדינה והן-הן פניה של הפוליטיקה כפי שהוטחה בפנינו השבוע בכל העוצמה. אלה שמבזים את עצמם מצד אחד ואלה מהצד השני שרומסים אותנו רק כי הם יכולים. בקצב הזה הייאוש הלאומי רק יילך ויעמיק, הפוליטיקאים יכולים רק לחלום על כך שיום אחד הם יזכו לאמון ציבורי כלשהו. השבוע הזה היה עוד שלב בהתרחבות התהום ההולכת ונפערת בין העם לפוליטיקה.
הטור המלא פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
היועץ התעמולתי של היטלר ימח שמו וזכרו, אמר פעם:
"אם תספר שקר, ותכניס בו רק טיפת אמת ותחזור עליו שוב ושוב ושוב, אנשים יתחילו להאמין בו".
וזה נכון.
המציאות היא, שהגרמנים באירופה לא קיבלו בהתחלה את הנאומים האנטישמים של היטלר כי הם אמרו לעצמם "הוא מדבר על יהודים אחרים, היהודים שאני מכיר הם לא כאלה".
אבל ברגע שהתעמולה הזאת חזרה על עצמה מדי יום בעיתונאות ובכל אמצעי תעמולה שהיה לראשות השלטון הנאצי, זה התחיל לחלחל לאנשים שבהתחלה סירבו להאמין בזה.
ליברמן נוהג באותה השיטה כבר במשך מספר שנים, ואם ישימו לב לכך השיח האנטי חרדי היום הוא הרבה יותר גבוה ועוצמתי ממה שהיה לפני שליברמן התחיל עם התעמולה האנטי חרדית שלו.
אל תהיו עיוורים, אל תנסו לשפוט אותו לכף זכות, כמו שאמרתם, הוא ממש לא מטומטם, הוא יודע שאם הוא יחזור על השקרים שלו זה יסחוף עוד ועוד אנשים, וזה באמת מה שהתחיל לקרות, קורה היום וימשיך להתגבר בעתיד.
רק אתם, אל תהיו עיוורים ותגידו שהוא מנסה להסיט עיניים מהתוכנית הכלכלית שלו. אולי זה גם חלק מזה, אבל ליברמן לקח על עצמו להילחם בחרדים ושם לעצמו את המשימה הזאת בראש מעניינו בדיוק כמו שהיטלר עשה עם היהודים.