השאלה שמפורחת כעת מאות ואלפי פעמים בכל רגע נתון, בכל רחבי העולם, היא: מה פוטין רוצה? כמובן שגם אנחנו לא יודעים לענות על השאלה הזאת, שתכריע את גורלה של אוקראינה, אבל במקום זה ננסה לספק לכם הצצה לאישיותו, שאולי תסביר במעט את התנהלותו בתקופה האחרונה, ובכלל.
פוטין, בן ה-69, נולד בלנינגרד שבסנקט פטרבורג, אביו היה מלח בצי הסובייטי, וחווה מחסור בילדותו. כבר בצעירותו דמיין כי הוא הופך לסוכן חשאי בעקבות ספרים שקרא וסרטים שראה. כילד ניגש למשרדי הק.ג.ב. בעירו והציע את שירותיו, אך נתקל בסירוב אדיב, ונאמר לו כי עליו להשלים את חוק לימודיו.
הוא דובר גרמנית כמעט כשפת אם, וידוע כי הוא דובר גם אנגלית טובה. המורה שלו לגרמנית הייתה מינה יודיצקיה ברלינר, יהודיה שעלתה לישראל לפני כמה עשרות שנים. פוטין אף פגש אותה בעת ביקורו בישראל וגם רכש עבורה במתנה את דירת החדר וחצי שבה היא התגוררת בלב תל אביב, עד פטירתה.
פוטין למד משפטים באוניברסיטת לנינגרד, שם הצטרף לשורות המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והיה חבר בה עד לפירוקה בעקבות נפילת ברית המועצות בדצמבר 1991. בתום לימודיו הגשים את חלום ילדותו והתגייס לשורות הק.ג.ב.
תחילה שירת במשרדי הק.ג.ב. בלנינגרד, בענף הנלחם בדיסידנטים פוליטיים. כעשור לאחר שהשלים את הכשרתו המקצועית כסוכן, הועבר לענף העוסק במודיעין בינלאומי. הוא הוצב בדרזדן, באותה התקופה חלק ממזרח גרמניה, ועל השירות בתקופה זו הוענק לו עיטור ההצטיינות של צבא העם הלאומי מטעם השטאזי.
לאחר התמוטטות המשטר המזרח גרמני, נקרא בחזרה לברית המועצות ושב ללנינגרד, שם קיבל משרה כממונה על קשרי החוץ באוניברסיטת לנינגרד. במשרה זו פיתח קשרי ידידות עם ראש עיריית לנינגרד, אנטולי סובצ'ק, ששימש לו כפטרון. סובצ'ק ופוטין הכירו בתקופה בה היה פוטין סטודנט, וסובצ'ק היה בין המרצים בסגל ההוראה של האוניברסיטה.
בעקבות הפיכת ינאייב נגד נשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב שנתמכה על ידי אנשי ה-ק.ג.ב., הודיע פוטין רשמית על פרישתו מתפקידיו בשירותי הביטחון.
פוטין ידוע כחובב שחמט ואף יודע לנגן מעט בפסנתר. הוא מחזיק באוסף שעונים יוקרתיים שהיקר שבהם נאמד בכחצי מיליון דולר. אל מול הנתונים הרשמיים הצנועים עומדות שמועות והאשמות לפיהן פוטין הוא האדם העשיר בעולם, וכי צבר בחשאי יותר ממאתיים מיליארד דולר.
תחילת הקרירה הפוליטית
לפני 31 שנה החל פוטין בקריירה פוליטית. סובצ'ק מינה את פוטין ליועצו לעניינים בינלאומיים, ולאחר מכן ליושב ראש ועדת יחסי החוץ של עיריית סנקט פטרבורג, ובאחריותו הופקד טיפוח יחסי החוץ וההשקעות החיצוניות בעיר.
הוועדה שימשה גם בתפקידים הנוגעים לרישום יוזמות עסקיות בעיר. פחות משנה לאחר שקיבל את התפקיד נחקר פוטין על ידי ועדה של מועצת העיר. חברי הוועדה קבעו כי פוטין העניק הטבות סחר שלא כדין, במיליוני דולרים, בתמורה לאספקת מזון, שמעולם לא הגיע לעיר. הוועדה המליצה על פיטוריו של פוטין, אך פוטין נותר בתפקידו.
בהמשך מונה פוטין לתפקידים נוספים בזירה הפוליטית המקומית בסנקט פטרבורג, עד שהגיע לתפקיד מנכ"ל העירייה, ויושב ראש סניף סנקט פטרבורג של מפלגת רוסיה ביתנו שנוסדה על ידי ראש הממשלה ויקטור צ'רנומירדין והייתה מפלגת מרכז ליברלית שתמכה בשלטונו של בוריס ילצין.
אחרי שסובצ'ק הפסיד בבחירות לראשות העיר, פוטין נקרא למוסקבה ומונה לסגנו של פאבל בורודין ב"מחלקת ניהול הנכסים הנשיאותית, בהמשך מונה על ידי ילצין לסגן מנהל הצוות הנשיאותי, ובמקביל נשא בתואר "מנהל ההנהלה הראשית של מחלקת הנהלת הנכסים הנשיאותית", לצד שורת משרות מנהליות בכירות נוספות בצוותו של ילצין, במיוחד בתחום התיאום בין הממשל הפדרלי לממשלים המקומיים בפדרציה הרוסית.
אחרי שהשלים את לימודי הכלכלה במכון הכרייה של סנקט פטרבורג, לתואר "קנדידט במדע", מונה על ידי ילצין לראש שירות הביטחון הפדרלי, ה-FSB, אחת מהסוכנויות בפדרציה הרוסית שהחליפה את ה-ק.ג.ב., וקיבלה עליה את תפקידיו בענייני פנים. במסגרת התפקיד היה לחבר של קבע במועצת הביטחון של הפדרציה הרוסית, גוף מייעץ לנשיא רוסיה. בהמשך מונה למזכיר המועצה.
ראשות הממשלה
לפני 23-24 שנה, כשנשיא רוסיה בוריס ילצין הבין שסופו קרב, גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה בריאותית, חיפש יורש ראוי. בתוך כשנב החליף ילצין ארבעה ראשי ממשלה. כמה מהם כוויקטור צ'רנומירדין, מחשש כי צברו כוח רב המסכן את מעמדו, וכמה מהם כסרגיי קיריינקו, מהסיבה שלא הצליחו לצבור כוח.
בהמשך מינה ילצין את פוטין לאחד משלושת סגני ראש ממשלת רוסיה, ובאותו היום פיטר את ראש הממשלה, סרגיי סטפשין, ומינה את פוטין במקומו. הדומה אישרה את מינויו של פוטין ברוב של 233 קולות בעד כנגד 84 מתנגדים ו-17 נמנעים.
בחודשי כהונתו הראשונים הצליח פוטין ליצור רושם של אדם הדואג לחוק ולסדר במדינה שהפכה לחסרת חוק. שעת המבחן שלו הגיעה כעבור מספר ימים כאשר קיצונים צ'צ'נים פלשו אל דאגסטן השכנה במטרה להקים גם בה משטר אסלאמי, ולהביא לפירודה מהפדרציה הרוסית, כשם שנפרדה צ'צ'ניה. פוטין הורה על הדיפת המורדים מדאגסטן בכוח רב, והחל במלחמת צ'צ'ניה השנייה כשמטרתו – החזרתה של צ'צ'ניה לפדרציה הרוסית וחיסולו בכוח של המשטר האסלאמי הבדלני שהשתלט עליה. הן ברוסיה והן בעולם, עוצבה תדמיתו של פוטין כאיש חזק בתגובה זו למתקפה הצ'צ'נית. מלחמת צ'צ'ניה השנייה ומתקפות הגרילה והטרור שבאו בעקבותיה, וכן ההאשמות על מעשי זוועה והפרות זכויות האדם משני הצדדים, היו לנושא כאוב ומתמשך במהלך כהונתו של פוטין כנשיא.
על אף שלא היה קשור רשמית לאף מפלגה, הביע פוטין את תמיכתו במפלגה החדשה "מפלגת האחדות של רוסיה", שזכתה בבחירות לדומה בדצמבר 1999 בהישג של 23.32%, והייתה למפלגה השנייה בגודלה ברוסיה. זו, מצידה, סיפקה לו בסיס תמיכה נאמן. עם תמיכתו של ילצין, נראה היה כי פוטין ערוך היטב לבחירות לנשיאות שאמורות היו להתקיים בקרוב.
מחבר הספר "המלחמה הקרה החדשה", אדוארד לוקס, שכיהן כראש מערכת החדשות של העיתון הבריטי "אקונומיסט" כאשר פוטין עלה לשלטון לראשונה, מדגיש את תחושת המשבר ששררה ברוסיה בימי ילצין. "היה צורך אדיר בהתחלה חדשה ואני חושב שפוטין גילם את זה מהרבה בחינות. הוא היה חרוץ, פיכח וכשיר למראית העין", אמר לאתר האינטרנט של רשות השידור הפרו-אמריקנית "Radio Free Europe".
הנשיאות
ב-31 בדצמבר 1999 התפטר ילצין במפתיע, ועל פי חוקת הפדרציה הרוסית הפך פוטין לנשיא בפועל. מעשהו הראשון של פוטין כנשיא היה חתימה על צו נשיאותי שהעניק לילצין ולמשפחתו חסינות מפני הליכי חקירה ומאסר בנוגע לפרשיות השחיתות בהן הואשם. יש הטוענים כי המדובר בעסקה בין ילצין לפוטין שהביאה לפוטין את תפקיד הנשיא בפועל, שהעניק לו יתרון על מתחריו בבחירות, תמורת הענקת החסינות. מיד לאחר פרישתו של ילצין היה ברור כי פוטין הוא המועמד המוביל. מועמדים בולטים אחרים כלבד ופרימקוב הסירו את מועמדותם והודיעו על תמיכתם בפוטין. בבחירות ניצח פוטין בסיבוב יחיד לאחר שזכה בכ-53% מן הקולות לעומת כ-29% של יריבו העיקרי, גנאדי זיוגנוב מן המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית.
פוטין פעל בנחישות נגד ה"אוליגרכים", אנשי העסקים מעידן ילצין, שצברו כוח כלכלי ועוצמה פוליטית. בין אישים אלו היה בוריס ברזובסקי שסייע לעלייתו לשלטון, והעניק לו מימון ותמיכה ציבורית. היחסים עם ברזובסקי הגיעו למשבר כאשר רשת הטלוויזיה ORT שבבעלות ברזובסקי שידרה כתבות שמתחו ביקורת על תפקודו של פוטין בפרשת טביעת הצוללת הרוסית קורסק. בתוך מספר שבועות אולץ ברזובסקי לצאת לגלות ללונדון. גורל דומה פקד גם את ולדימיר גוסינסקי שתחנת הטלוויזיה הפרטית שלו, NTV הולאמה, והוא נאלץ לצאת לגלות.
את האוליגרכים של עידן ילצין החליפה קבוצה חדשה של אנשי עסקים המקורבים לפוטין – גנאדי טימצ'נקו, ולדימיר יאקונין, יורי קובלצ'וק וסרגיי צ'מזוב. יש הטוענים כי בתהליך זה הייתה מעורבת שחיתות רבה, במהלכה צבר פוטין הון אישי עצום במניות של חברות גז ונפט.
פוטין יזם חוק להחלפת המנון הפדרציה הרוסית והחזיר לשימוש את המנון ברית המועצות, שהולחן להזמנתו של יוסיף סטלין, תוך שהוא משמיט ממנו את המילים הנוגעות לברית המועצות, ומוסיף מילים הנוגעות לאדמת רוסיה הרחבה.
ב-2004 נבחר פוטין ברוב של 71% לתקופת כהונה שנייה כנשיא. לאחר בחירתו לתקופת הכהונה השנייה, הסב פוטין את תשומת לבו לכמה מבעיותיה הקשות של רוסיה בזירה הפנימית – אחוז המיתות הגבוה מאחוז הלידה, העוני ובעיות הדיור. הוא הכריז על ארבעה "פרויקטים לאומיים" בתחום ביטוח הבריאות, החינוך, הדיור והחקלאות. כאחראי על פרויקטים אלה מינה את דמיטרי מדבדב.
במהלך תקופת כהונתו השנייה ספג פוטין ביקורת על מה שנתפש כפגיעה חמורה בחופש הביטוי ובמיוחד בחופש העיתונות ברוסיה. מאז תחילת כהונתו של פוטין נרצחו למעלה מ-17 עיתונאים שכיסו את משבר צ'צ'ניה ונושאים טעונים אחרים שאינם נוחים למשטרו של פוטין. פוטין הצליח להשתלט על ערוצי הטלוויזיה הרוסים. שניים מהגדולים שבהם הם ערוצים ממלכתיים, אחד מהם בבעלות יורי לוז'קוב, נאמנו, וערוץ נוסף בידי חברת הגז הממשלתית.
לב פונמרב, אחד מפעילי זכויות האדם הבולטים ברוסיה, הסביר כי החשיבות ההיסטורית של פוטין נמדדת בכך שבתקופתו הפסיקה המדינה לנוע לעבר תהליך דמוקרטי, והחלה לנוע במסלול של התנגשות עם המערב. "בתקופת ילצין ניתן היה לומר שהדמוקרטיה נבנית שלב אחר שלב. ברגע שפוטין הגיע, נראה שיש תנועה שיטתית לאחור", אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית.
נשיא בובה והחזרה
מאחר והחוק מגביל את כהונת הנשיא ל-2 קדנציות ברצף, הודיע פוטין כי הוא תומך בדמיטרי מדבדב כמועמד לתפקיד. מדבדב נבחר לנשיאות ברוב גדול, ומינה את פוטין לראש ממשלתו. רבים ראו במדבדב "נשיא בובה" שנועד להיות עושה דברו של ראש ממשלתו פוטין. את כניסתו של פוטין לתפקיד ליוותה העברת סמכויות מסוכנויות פדרליות לממשלה, על מנת להגדיל את סמכויות הממשלה בראשה עומד פוטין.
בהמשך שונה החוק כך שיתאפשר לו להתמודד שוב לנשיאות, ובתום 4 שנים כראש ממשלה שב ונבחר לתפקיד הנשיא, בתמיכת מדבדב שלמחרת מונה ע"י פוטין לראש ממשלתו.
בחלוף 4 שנים התמודד שוב לנשיאות וזכה, כצפוי, בבחירות לנשיאות ברוב של 76.3% מהקולות. זמן קצר לאחר השבעתו מינה את דמיטרי מדבדב לקדנציה שנייה רצופה כראש ממשלת רוסיה. אותו הסמיך להרכיב את הממשלה. בהמשך אישר הכנסת שינויים לחוק במסגרתם נשיאים לשעבר ייהנו מחסינות מהעמדה לדין לכל חייהם וימונו לחברי מועצת הפדרציה של רוסיה עד מותם.
לפני כשנתיים הפתיע בנאום מצב האומה כשהציע להרחיב את סמכויות הממשלה והדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית על חשבון הנשיא והורה להגדיל את סמכויות מועצת המדינה של רוסיה, בצעד שנתפס כתחילתה של יוזמה שנועדה לאפשר לו להישאר בשלטון. זמן-מה לאחר מכן התפטרה ממשלת רוסיה בהצהרה שמסר ראש הממשלה דמיטרי מדבדב, שהוחלף על ידי ראש שירות המיסים הפדרלי של רוסיה לשעבר, מיכאיל מישוסטין.
בביוגרפיה שכתבה עליו העיתונאית היהודייה מריה גסן היא טוענת כי הצלחתו של פוטין לא נבעה רק מהתדמית הציבורית שתחזק. התפרקותה של ברית המועצות ומנהיגותם המוטלת בספק של קודמיו הותירו אומה ענייה ושבורה, והנשיא הצעיר הצליח בדרך כזו או אחרת לשקם את המדינה המתפוררת.
לפי גסן, היכולת של פוטין להישאר בשלטון חרף הבידוד המדיני והמיתון הכלכלי טמונה ב"כישרון לומר מילים ללא משמעות", לדבריה: "פוטין לא מפסיק לדבר כי הוא מנסה ליצור את הרושם שהוא מבין עניין. אבל בפועל הוא רק מציף את האזרחים במידע חסר כל משמעות".
בריאיון למגזין "אטלנטיק" אמרה גסן, שמתגוררת בארצות הברית, כי השאיפה של פוטין היא לגבש ממשלה לפי מבנה של ארגון פשע – וליצור חברה טוטליטרית. "המערב רואה בו נבל שמנסה לזרוע הרס בעולם – אך זה משחק לטובתו".
