שליחי חב"ד שמואל ודבורי אסמן התעוררו הבוקר (חמישי) לקול פיצוצים ואזעקות בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה ויצאו מקייב מערבה, לכיוון הכפר היהודי אנטבקה, שם מתקבצים חברי קהילות שונות.
שמואל סיפר בל'ווינט' על הבוקר הדרמטי: "אנחנו כבר שעתיים בדרכים. מרחק שבדרך כלל לוקח 20 דקות. נדמה לי שזו פעם ראשונה מאז שאוקראינה קיבלה עצמאות שהיא שמעה אזעקות". שמואל סיפר על יעד ההמשך מאנטבקה, לדבריו, פניהם לפולין: "נגיע, נעשה הערכת מצב עם כולם ואז נקבל החלטות. הכי חשוב להיות רגועים, בלי פאניקה".
דבורי הוסיפה: "התעוררנו מההפצצות ועשינו מה שאנחנו יכולים הכי מהר כדי לצאת לכיוון. זה מלחיץ. מאוד מלחיץ. לא דמיינו שזה מה שיקרה אבל גם אם היינו יודעים לא היינו יכולים לעזור. יש לנו פה קהילה שאנחנו מחויבים אליה, אנשים שאנחנו צריכים לדאוג להם, אנשים שאין להם את האפשרות לעלות לארץ. אז אנחנו פה עושים מה שצריך, שזה אומר הכנת מקלטים, איסוף כמויות של אוכל, מזרונים, מיטות".
שליח חב"ד בקייב, מוטי לבנהרץ, סיפר: "אנחנו קצת בחוסר ודאות, אבל אנחנו נשארים פה בשביל היהודים. אנחנו לא יכולים לעזוב. מתקשרים אלינו מקומיים ושואלים: 'אם תעזבו, תיקחו אותנו?'. ענינו שאם חס ושלום נצטרך לעזוב אז כמובן שננסה לדאוג גם להם".
לדבריו, "עברנו בקייב כמה מלחמות, ב-2014, ב-2008, אבל עכשיו זה באמת נראה משהו יותר גדול, יותר מאורגן, יותר מסודר. אנחנו עדיין רוצים להאמין שפוטין לא באמת מתכוון להפציץ בתים ובניינים. כל המורים והשליחים נשארים פה. הולכים ללמד בזום. כרגע אנחנו לא עוזבים ולא בורחים".
שליח חב"ד בחרקוב, מנדל מוסקוביץ', סיפר גם הוא על הבוקר: "בסביבות 5:00 בבוקר שמענו טילים ופיצוצים וישר ארזנו את הדברים וירדנו למרתף. יש פה מאחוריי כל מיני ביצים ומוצרי מזון שנצטרך, הדברים הכי בסיסיים. הרבה שואלים 'למה לא עזבתם?'. האמת היא שיש לנו אחריות. יש לנו פה קהילה של 20 אלף יהודים שמתקשרים אלינו עכשיו. אנחנו עכשיו בבית הכנסת נערכים לחסום את החלונות עם שקי חול, מזמינים מים וכל מה שצריך". לסיום אמר: "יש לי ארבעה ילדים פה ואשתי, יש לי אחים ואחיות, אנחנו כולם ביחד ושומרים על מצב רוח. חודש אדר, מנסים להיות בשמחה".




















