בעוד שבוע ייפתח מושב הקיץ של הכנסת, מה שעשוי להיות המושב האחרון של הממשלה הנוכחית. רשמית הקואליציה קיימת, אך היא נשענת על כרעי תרנגולת של 60 חברי כנסת בלבד, ללא יכולת להעביר אף הצעת חוק, עם שלל מורדים פוטנציאליים, ואין ספור מחלוקות אידאולוגיות שמתחילות לפגום באיכות הדבק בכיסאות עור הצבי של שרי הממשלה המדושנים.
ניהול קואליציה
האתגר הראשון הוא ניהול הקואליציה. בנט ולפיד טרם החליטו את מי למנות ליו"ר הקואליציה במקום ח"כ עידית סילמן שכיהנה בתפקיד והתפטרה מחבורתה בקואליציה אותה היא ניהלה עד לפי רגע. על פי ההסכם הקואליציוני התפקיד מגיע לימינה, אך לבנט כרגע אין את מי למנות לתפקיד, על כן מי שעשוי בסבירות גבוהה לזכות בתפקיד הוא ח"כ בועז טופורובסקי מיש עתיד שכיהן עד כה כמ"מ וסגן יו"ר הקואליציה.
ח"כ סילמן עדיין שוקלת את דרכה לקראת המושב הקרוב. היא הבהירה שהחלטתה לפרוש מהקואליציה היא סופית ואיתנה, אך לגבי מידת שיתוף או אי שיתוף הפעולה שלה עם חוקי הקואליציה היא משאירה ערפל קרב. ייתכן שהיא תגיע להסכם לא רשמי לפיו בינתיים לא ייפתח הליך הדחה נגדה מתפקיד יו"ר ועדת הבריאות, ובתמורה תיעדר מהצבעות על חוקים קריטיים עבור הממשלה. מעל הכל כמובן ירחף נגדה "איום שיקלי", לפיו במידה ותצביע נגד עמדת הסיעה, יהיה לבנט עילה להכריז עליה כפורשת.
עד כה טרם הודיעו ברע"מ על ביטול הקפאת חברותם בקואליציה ובכנסת. אין באמת דבר כזה להקפיא חברות בכנסת, אך ברע"מ על פי הודעתם בחול המועד בעקבות פרעות הערבים בהר הבית, לא מתכוונים להופיע בינתיים להצבעות בכנסת, מה שמשאיר את הקואליציה עם 56 מנדטים לקואליציה מול 60 לאופוזיציה. כל זה ועוד מותירים לטופורובסקי, או לח"כ אחר עליו יפילו את ניהול הקואליציה, הרבה מאוד עבודה, שבה הוא צפוי להיכשל פעם אחר פעם.
רע"מ המחלוקת
אם חשבתם שיהדות התורה היא מפלגה המפוצלת לסיעות, ותתי סיעות, ותתי סיעות בתוך התתי סיעות, חכו עד שתשמעו מה קורה ברע"מ. היו"ר, מנסור עבאס, מרוצה. הוא האיש הכי חשוב בישראל היום, המוני פתיים יהודים שקונים את השקרים שלו רואים בו נביא הפיוס בין תמכי הטרור לשמאל המדומיין, ראש הממשלה מהלל אותו, ראש הממשלה החליפי רוקד לפי מוצע פיו, בזמן שלפיד מכלה את זמנו בעלייה להר הבית בניגוד לנהלים.
אבל זה רק מנסור עבאס. לח"כים האחרים, למועצת השורא ולשלל המערבבים במפלגת השלטון החדשה, יש סדר יום משלהם. האיום המיידי ביותר על הקואליציה הוא ח"כ מאזן גנאים, תושב סכנין, ראש העיר לשעבר, שחולם לחזוק לתפקיד בבחירות הבאות. ברשימה המשותפת מציעים לו את תמיכת תמורת פירוק הקואליציה, הוא בינתיים יושב על הגדר, אולי יפתיע בקרוב.
ווליד טאהא, יו"ר הסיעה, יו"ר ועדת הפנים, הוא האיסלאמיסט הקיצוני שבחבורה, הוא מחולל מהומות כדי לייצור משברים. טאהא מקפץ מהתבטאות מקוממת אחת לשנייה, רק כדי למתוח את קצה גבול הסיבולות של נציגי הפייק ימין בקואליציה, ולו כדי לגלות שאין לו סוף, לעיתים זה נראה שהוא פשוט משתעשע מלשחק בהם. הוא גם דוחף את מועצת השורא להחלטות קיצוניות, למרות רוחות של היו"ר מנסור.
רה"מ בלי מפלגה
אחרי שהנס הקודם הגיע בהיסח הדעת, כשסילמן במפתיע גילתה עמוד שעה ואמרה לא עודה – איני יכולה יותר, אולי גם הצדיק הבא יקום מתוך סדום הימין המתחזה שבקואליציית השמאל האנטי יהודית. ח"כ ניר אורבך ממשיך לעשות קולות של שטיח, אבל אני נזהר מלפסול את האפשרות שיחזור בתשובה, כי מי שחשב ככה על סילמן נאלץ לאכול מצות כל השנה.
כזכור, אורבך הציב שלושה אולטימטומים לבנט אחרי פרישת סילמן. ביטול מתווה מעונות, כינוס מת"ע, חיבור ההתיישבות הצעירה לחשמל. "בלי פתרון לנושאים האלו לא אוכל להישאר בקואליציה", אז. מתווה מעונות נדחה בינתיים בשנה, כינוס מת"ע מתקדם בעצלתיים, וחיבור ההתיישבות הצעירה לחשמל צפוי לקרות במחיר חיבור עשרות אלפי מבנים עבריינים של ערבים.
אורבך בינתיים ממשיך לעשות קולות. "באופן כללי, קשה לי מאוד", אמר למנחמים שבאו לשבעה על אמו. "בנט עובד כל היום אבל אני חוזר לכאן ופוגש את הציבור. בנט מדבר על זה שאנחנו שנעביר תקציב ונמנע בחירות. די, אנחנו אחרי זה. הנושא מוצה. צריך להביא הישגים ימניים לציבור. הממשלה חייבת לאמץ סממנים לאומיים. ראש הממשלה והרמטכ"ל יודעים להתמודד עם הטרור אבל בשביל לנצח צריך שפה לאומית".
למפלגה נותרו למעשה 5 חברי כנסת (חלקם מחולקים לשניים, בזכות החוק הנורבגי), אחר מהם הוא ראש הממשלה, שיעשה הכל כדי לדבוק בכסא בלשכה הראשונה ברחוב קפלן. מתן כהנא, שצופה במעשי ידיו ההרסניות טובעות בים ועם ישראל אומר שירה, אבל הוא היה ונשאר עושה דברו של חברו לסיירת בכל מחיר. שירלי פינטו שמדבררת את בנט בכישרון רב בשפת הסימנים וח"כ יום טוב כלפון, ח"כ נורבגי שנאמן לבנט גם בצרפתית.
נשארו רק אורבך, כמו שפירטנו, איילת שקד שסובלת מכאבי בטן תכופים אך הוכיחה במשך שנים כי תלך בסוף אחרח בטן, גם אם היא בטוחה במאה אחוז שהוא טועה (ראה ערך הימין החדש), ואביר קארה שבנט יוצא מכליו כדי להחניף לו ולהעניק לו הישגים בתחומים היקרים לליבו.
באגף הימני השני של הקואליציה – תקווה חדשה (עוד ימין כזה ואבדנו), ניצבים חברי תקווה חדשה שגזרו על עצמם שתיקה. זאב אלקין מגריל דירות, יועז הנדל מתחרה בכהנא מי יזכה לגיהנום גדול יותר, יפעת שאשא ביטון מבטלת את מבחני התנ"ך בבתי הספר ויו"ר המפלגה מטייל עם רעייתו בחו"ל. האם מישהו שם יתעש ויגיד די, הגזמנו?!
מי שעשוי לטרוף את הקלפים הוא המפרק הלאומי של ממשלות ישראל לדורותיהם, איווט ליברמן, שעשו לחשוש שמישהו ינסה להיכנס לו לנישה, וימהר לעקוף אותו, הוא כבר ימצא תירוץ, תסמכו עליו. מי שהצליח יום אחד לשכנע את החרדים (לפחות חלקם) לפעול יחד להרצה משותפת של פוליטיקאים ולמחרת לדבר עלינו כאחרוני האנטישמים של אירופה, לא יתקשה למצוא תירוץ בכדי לשמר לעצמו את המעמד היוקרתי.
אבל אחד גדול
למרות כל מה שכתבנו כאן המצב בכלל לא כל כך פשוט, הדבק שמרוח בנדיבות על כסאות עור הצבי, הג'ובים המרופדים המפוזרים לכל עבר, מסייעים בידיו של היתר הרע לתחזק את ממשלת הזדון הזאת, מגזירה לגזירה, מרדיפה לרדיפה, מאסון לאומי לטרגדיה דתית, מפשע ביטחוני למחדל אזרחי.
וגם אם יהיה עוד פורש אחד זה לא מבטיח לנו את הקרקע המובטחת. זה רק רוב לפיזור הכנסת. פיזור הכנסת אומר עוד 4 חודשים לפחות של ממשלת מעבר בראשות הצמד הגרוע בפוליטיקה הישראלית בנט-לפיד, זה עוד 4 חודשים של כהנא במשרד לשירותי דת, 4 חודשים של יועז הנדל במשרד התקשורת, 4 חודשים של מיכאלי במשרד התחבורה, 4 חודשים של איווט באוצר, וכן הלאה. בחירות הן הרפתקה לא מוצלחת בעליל בעת הזאת.
ואם להסתמך עלך ניסיון העבר, זה יכול להיות הרבה יותר מ-4 חודשים, אפילו שנתיים. ואל תשכחו, זה לא ממשלת מעבר של הימין, שמערכת המשפט על תמנוניה שלחה זרועות והכשילה כל הזזת עט בלשכת שר, כעת היועצים המשפטיים בשנת חורף והשחיתות השלטונית חוגגת, על חשבוננו, על חשון עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.
