200 פלסטינים מתבצרים כבר במשך תשע שנים בשטח אש בדרום הר חברון, כאשר צה"ל דרש מהם להתפנות מהמקום. הפלסטינים עתרו פעמיים לבית המשפט העליון, לפני תשע שנים, ורק אמש (רביעי) פסק בג"ץ כי הם יתפנו משם. לפי דיווח ב'ווינט', טענת הפלסטינים הייתה ש"יש לנו התיישבות חקלאית מסורתית". מדובר בשטח אש צבאי סגור מספר 918, בגודל של כ-30 אלף דונמים באזור יטא הפלסטינית.
על אף טענת הפלסטינים, בתגובה לעתירות השיבו בצה"ל כי לפלסטינים אין הוכחות שאבותיהם היו בשטח עוד לפני ההכרזה על האזור בשטח צבאי סגור בשנות ה-80, לפני עשרות שנים. כאשר הוכרז השטח כשטח אש, יחידות צה"ל השונות נהגו להתאמן בו במשך עשרות שנים – כולל חיל האוויר. מי שהיה אחראי על אכיפת האזור כשטח צבאי סגור, היה המנהל האזרחי.
המגעים בין הצדדים לא התנהלו רק בבית המשפט אלא גם במפגשים ביניהם, כאשר הועלו הצעות פשרה כגון אישור של הצבא לפלסטינים לרעות במקום לגדל חקלאות – אך בצה"ל לא היו מוכנים בשום אופן שאותם מאתיים פלסטינים יגורו שם. הצעת הפשרה התקבלה וכך אכן נעשה במשך השנים האחרונות, מלבד חגי ישראל ושבתות אז היה אסור לפלסטינים להיכנס לאזור.
רק שמה שקרה, הוא לא פחות מהזוי. הפלסטינים קיבלו מתווה שבו למעשה צה"ל התפשר – עד כדי הפסקת האימונים שתי פעמים בשנה למשך חודש כדי שהפלסטינים יוכלו לקצור את הגידולים – אבל טענו בבית המשפט שמכיוון שהוא נחתם רק בין חלק מה-200 פלסטינים, מבחינתם הוא לא קביל ולא מחייב אותם. בשתי העתירות הפלסטינים הציבו דרישות מרחיקות לכת, כולל ביטול הצו שהופך את השטח למתחם אימונים צבאי-סגור.
בעתירות נכתב בין היתר כי מאחר והם התגוררו באזור במשך שנים, זאת ההוכחה שהשטח שייך להם. מנגד, שר הביטחון ומפקד אוגדת איו"ש השיבו לבג"ץ כי הם מתגוררים במקום ללא מבנים מוסדרים ושירותים נורמליים, מה שמלמד כי בסך הכול הם השתלטו על שטח בדרום הר חברון. בצה"ל הוסיפו כי לא רק שהם 'התנחלו' בשטח – אלא בשנים האחרונות בנו במקום מספר מבנים בלתי חוקיים.
"ממועד ההכרזה הראשונה בשנת 1980 ועד לשנת 1997 (אז הוגשו העתירות הראשונות שעסקו בצווי פינוי שהוצאו למבנים בשטח האש) לא ננקטו הליכים משפטיים כלשהם בקשר להכרזה על שטח האש. 192 מהעותרים לפנינו לא היו כלל צד להליכים הקודמים. אין הרבה מקום לספק כי דין העתירות להידחות אף מחמת היעדר ניקיון כפיים מוחלט של העותרים.", הסביר שופט העליון דוד מינץ מדוע העתירות נדחות.
השופט הוסיף כי "לעותרים, אשר לא צירפו מסמך כלשהו על פיו יש להם זכויות קנייניות באדמות שבשטח האש, הוצאו צווי פינוי מהשטח. העותרים חסו תחת כנפיהם של צווי ביניים שהוצאו במשך השנים אשר אסרו על העתקתם מהשטח. אין לקבל את טענות העותרים כי הפעלת סמכות לצו בדבר הוראות הביטחון עומדת בסתירה חזיתית להוראות המשפט הבינלאומי, ובכלל זה ובעיקר להוראות אמנת ז'נבה הרביעית. המסקנה הברורה העולה ממכלול החומרים שהונחו לפנינו היא כי ערב ההכרזה על שטח האש, לא היו מגורים קבועים בגבולותיו".
"בכל מקרה העותרים יהיו רשאים להיכנס לתחום שטח האש לצורכי חקלאות ומרעה בימי שישי ושבת ובחגי ישראל, ופתוחה לפניהם הדרך לתאם כניסות לשטח האש במועדים נוספים. כמו כן, הובהר כאמור כי המשיבים אף מוכנים לאפשר לעותרים להיכנס לתחום שטח האש במשך כחודשיים בשנה לצורכי חקלאות ומרעה. לא רק שהעותרים לא הצליחו להעמיד תשתית עובדתית מבוססת להוכחת טענותיהם, אלא שניתן אף לומר כי המשיבים בהחלט לוקחים בחשבון את צורכי החקלאים במקום, וזאת במידה רבה אף לפנים משורת הדין", הוסיף.
