הרמטכ"ל ה-15 בדרך לכנסת? מי זה גדי איזנקוט ומה הוא יביא לפוליטיקה

הרמטכ"ל לשעבר, רב אלוף במילואים גדי איזנקוט, החליט לאחרונה התמודד בבחירות לכנסת. לפי הערכות הוא לא יקים מפלגה חדשה אלא יצטרף למפלגה קיימת. הרמטכ"ל לשעבר קיים מגעים עם ראשי כמה מפלגות במערכת הפוליטית, כאשר השיחות הרציניות ביותר התקיימו עם שר החוץ יאיר לפיד, יו"ר מפלגת יש עתיד. גם שר הביטחון בני גנץ הציע לאיזנקוט להצטרף למפלגתו כחול לבן.

איזנקוט כיהן כרמטכ"ל ה-21 בין השנים 2015–2019. אך הוא לא ממהר להיכנס לפוליטיקה. תקופת הצינון אמנם היא 3 שנים, אך אם במהלכן כבר יש מערכת בחירות אחת, אז תקופת הצינון מסתיימת מיד. הוא שקל בבחירות האחרונות להצטרף לפוליטיקה, קיבל כמה וכמה הצעות, אך לבסוף בחר לחכות, לסיים את תקופת הצינון למרות שהוא כבר לא מחיוב בה. הוא הסביר כי שלוש שנות הצינון חיוניות כדי להקים חומה סינית בין לובשי המדים לדרג המדיני ומקבלי ההחלטות.

"חשוב לי להדגיש שכשהשתחררתי התכוונתי למלא את חוק הצינון ככתבו וכלשונו, גם אם הנסיבות אפשרו לי לסיים את הצינון קודם", סיפר איזנקוט. "צינון של שלוש שנים נראה לי ראוי מאוד, חשוב שתהיה הפרדה בין השירות הצבאי לפוליטיקה, שהפוליטיקאים לא יביטו על הרמטכ"ל והאלופים ויגידו אלה יהיו היריבים שלי עוד שנה. הצינון הוא ראוי, הוא נחוץ, ההקרבה הזו שווה את המאמץ לאור מעמדו של צה"ל בחברה הישראלית".

לטענתו לא באמת שקל ברצינות את ההצעות שהגיעו אז: "זו לא הייתה אופציה אמיתית. ישבתי עם כל מי שפנה, הייתי מאוד מנומס, דיברתי עם כולם, אבל בסיום כל שיחה היה ברור שעד שאני לא גומר את הצינון במחצית 2022, אני בחוץ. גם כשהציעו לי הצעות מאוד מפתות להיות מספר 1 או מספר 2".

באותו ראיון לבן כספית ב'מעריב לפני כמה חודשים הודה שהיעד הוא כנראה פוליטיקה: "בסוף, משפיעים מהפוליטיקה. אי אפשר להתכחש לזה. כשהמדינה תלך לבחירות, וכרגע אני לא רואה בחירות, יהיה אפשר לדבר על זה שוב". ולמי הוא יצטרף? "למי שחושב שישראל צריכה להיות מדינה יהודית, דמוקרטית, מתקדמת, סובלנית. מדינה מציאותית, חזקה, שרוצה להשתלב באזור ולשפר את החברה הישראלית. כל המפלגות הציוניות המרכזיות נמצאות שם".

רמטכ"ל "ישראל השנייה"

לעומת המילאה האשכנזית, איזנקוט הוא מ"ישראל השנייה". הוא נולד בטבריה, למאיר ואסתר איזנקוט שעלו לישראל ממרוקו, והיה השני מבין ארבעה אחים. על מקור שם משפחתו הוצגו שתי סברות. לפי האחת, במאה הקודמת ובמהלך מלחמת העולם השנייה, משפחות יהודיות היגרו מרוסיה ומפולין למרוקו. כל אלו שנמלטו שרדו, וחלקם אף שכחו את שפת היידיש שהייתה שפתם בעבר, אולם שמות המשפחה האשכנזיים נשמרו – כמו גולדברג, וסרמן ושפירא, כך גם איזנקוט. סברה אחרת היא שאוזנקוט הוא שם מרוקאי, שפירושו "איילה" בברברית מרוקאית. לפי סברה זו, האות ו' הוחלפה ב-י' (איזנקוט במקום אוזנקוט) על ידי פקיד הרישום הישראלי, בזמן עליית המשפחה לארץ.

בראיון ל'מעריב' אמר כי "חייבים לדאוג לכך שנערים מקריית שמונה, טבריה, חצור, אופקים ואילת יזכו להזדמנות שווה. נולדתי בטבריה, גדלתי באילת, עמדתי בראש הצבא. אני רואה את הנתונים של מי שמגיע לשרת ביחידות הטכנולוגיות המתקדמות. הייתי רוצה לראות שם ייצוג שווה והולם. אני מאמין בזה. אני לא מתרגש מהמעבר של צה"ל דרומה. דחפתי את זה כפרויקט דגל".

כמו רוב קודמיו, הוא ממוקם במרכז המפה הפוליטית. לא הרבה ידוע על עמדתו המדינית, אך מדברים שאמר בשנים האחרונות ניתן ללמוד כי הוא מאמין בהפרדות מהפלסטינים כדי להימנע ממדינה דו-לאומית ולשמור על מדינה יהודית-דמוקרטית. רצוי לדעתו להיפרד בהסכם, בתהליך מדורג תוך הסדרים ביטחוניים נוקשים ו"תוך ביסוס ושימור אזורי התיישבות מרכזיים, ובכלל זה פיתוח בקעת הירדן מתוך ההבנה שהאחריות הביטחונית והנוכחות הישראלית בה הינה קבועה".

במאמר מיוחד ב'ידיעות אחרונות' כתב כי  "ברצועת עזה יש לחתור להסכם הפסקת אש ארוך טווח, החזרת השבויים והנעדרים ורק אז שיקום הרצועה ופתיחת נמל ימי, בתמורה לפירוז מוחלט מיכולת שיגור טילים ורקטות". בהקשר החברתי הוא מתחבר למנטרה של הממשלה הנוכחית, שמדירה חצי מהעם אך קוראת לעצמה ממשלת אחדות. "סוריה, לבנון ואיראן – לא איומים קיומיים. השבר מבית כן", טען בעבר.

בהקשר של השתלטות מערכת המשפחה על השלטון בישראל, הוא מעדיף את הסיסמאות על פני עמדה קונקרטית. איזנקוט מאמין ביצירת האיזון הראוי בין הרשויות ‑ המבצעת, המחוקקת והשופטת ‑ תוך בחינה ביקורתית ואמיצה, אך אחראית, לשינוי והתאמת יחסי הגומלין ביניהן. לפיכך, איזנקוט טוען כי דרוש קידום רפורמות שתכליתן לחזק את הפרדת הרשויות שהיא בליבת הדמוקרטיה הישראלית.

וותרן

אחד האירועים שמסמלים יותר מכל את סגנונו של איזנקוט אירע 4 שנים לפני שנכנס לתפקיד. האלוף יואב גלנט נבחר ואושר על ידי הממשלה כרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, אך לפני המינוי התפוצץ חשד לעבירות בנייה בביתו, והוא נאלץ לוותר על המינוי. הממשלה הייתה צריכה למצוא במיידי מחליף, איזנקוט אמנם היה יחסית צעיר ורק 6 שנים אלוף, אבל בכל זאת היה הבחירה המועדפת. כאשר הציע לו שר הביטחון דאז אהוד ברק להיות רמטכ"ל, הוא השיב: "אני חושב שאני בשל ושאני מתאים, אבל הדבר הנכון היום לצה"ל ולמדינת ישראל זה שתמנה את בני (גנץ)". גנץ, שכבר הבין שלא יהיה רמטכ"ל, קיבל פתאום את הזדמנות חייו וגם הפך אותו היום למי שהוא, ואיזנקוט המתין בסבלנות עוד ארבע שנים.

ד"ר ברוך לשם, מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה, סבור כי "הסיפור הזה יכול ליצור את הרושם שמדובר במי שאש השררה אינה בוערת בעצמותיו, מה שמעורר ספקות לגבי מידת התאמתו למרוץ הפוליטי. מצד שני הוא מעיד על תכונה של שיקול דעת ומחשבה רבה שהוא מקדיש לפני שהוא מסתער על תפקיד חדש".

לשם מציין כי "איזנקוט אינו דמות כריזמטית וסוחפת המונים שיכולה לעורר התרגשות. אין לו את המראה המצודד והרטוריקה המבריקה שהיא כה חיונית בקמפיינים שמתנהלים על המסך הקטן. הוא אמנם בעל מוניטין של איש עבודה אבל נתפס כאנטי-כוכב שמשדר אפרוריות. אין פלא שבסקרים שנערכו בעבר איזנקוט הגיע למקום נמוך במידת התאמתו לתפקיד ראש הממשלה. למרות זאת, יכול להיות לו תפקיד חשוב במערכת הפוליטית, שצועדת כנראה לבחירות בעתיד הקרוב".

בין המפלגות שהיו רוצות לראות את איזנקוט בשורותיהם ניתן למנות בעיקר את יש עתיד, כחול לבן וגם מפלגת העבודה. אמנם באופן רשמי הצדדים אומרים שאין מו"מ, אך מקורות במערכת הפוליטית מספרים כי הקרב המרכזי מאחורי הקלעים על גיוסו של איזנקוט מתחולל בין כחול לבן ליש עתיד.

איזנקוט אינו רוצה להקים מפלגה חדשה, אך לכל מפלגה שיבחר להצטרף ירצה להביא איתו עוד מספר אנשים כדי שיוכל להשפיע מבפנים על מנגנוני המפלגות ולשנות את הדברים שחשובים לו.

מי שלא מתלהב מעוד גנרל בפוליטיקה הוא יהודה שלזינגר, הכתב הפוליטי של 'ישראל היום'. "הפוליטיקה שונה לחלוטין מהצבא. פוליטיקאי זה מקצוע. זו לא מערכת שאתה עומד בראשה וכולם כפופים אליך. אתה זקוק ליחסי אנוש, נכונות לפשרות, גמישות, תחבולות, מוח יצירתי ובעיקר נכונות לשחות בבוץ עכור בלי מחיאות כפיים. הגיע הזמן להביא יותר סוסי עבודה אנונימיים וחרוצים ופחות גנרלים מפורסמים".