לפני כארבע שנים, מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצוק"ל, נשיא מועצת חכמי התורה, הגיע בני ברק כדי לנחם את מרן ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי גרשון אדלשטיין, שישב שבעה על פטירת בנו זצ"ל.
'חדשות JDN' מציג כאן את תמלול השיחה בין שני ענקי הדור, שדנו בעניינים העומדים ברומו של עולם ושהעסיקו אז את היהדות החרדית בארה"ק.
הגרי"ג: "כבודו הטריח, טרחה גדולה, לבוא מירושלים זה טרחה גדולה, זה יותר מחומש יכול להיות".
חכם שלום: "גם הקב"ה, מה הוא מנחם גם"
הגרי"ג: "הקב"ה לא קשה לו"
הגרי"ג: "יש לכם הרבה קשיים, עם כל הישיבה, העול, והחזקת הישיבה".
חכם שלום: "הקב"ה נותן ליעף כוח".
הגרי"ג: "יש סייעתא דשמיא".
חכם שלום: "הכאב הוא כאב גדול. קטונתי לדעת לנחם, אבל אני אשתמש עם מה שאמרו חכמים, באבות דרבי נתן מביא על רבי יוחנן בן זכאי, כאשר נפטר בנו, נכנסו תלמידיו, כל אחד אמר לו, אחד אמר לו אדם ראשון התנחם, איוב התנחם, דוד המלך התנחם, אהרן הכהן התנחם, כל אחד, הביאו לו דוגמאות, והוא אמר להם, מה, אתם מוסיפים לי על הצער שלי, מזכירים לי עוד צרות של אנשים אחרים? ורבי אלעזר בן עזריה, הגר"א מגיה רבי אלעזר בן ערך, זהו התלמיד שרבי יוחנן בן זכאי החשיב אותו הרבה, אמר לו משל למלך שהפקיד פיקדון אצל אדם, שהוא צריך לשמור אותו, והאדם הזה מסכן, הוציא את הנשמה לשמור על הפיקדון ואומר מתי יגיע הזמן שייקח המלך את הפיקדון, וכשהגיע הזמן אמר ברוך השם שהנה שמרתי על הפיקדון כמו שצריך, אמר לו, גם הקב"ה נתן לכם בן, זה פיקדון, ברוך השם, והוא גומר את המילים האלה: זה סימן שגמר את תפקידו, גמר את תפקידו".
"יש עוד סיפור ידוע על רבי מאיר ואשתו, גם רבי מאיר היה דורש כל שבת, והיה לו שני בנים שהיו באים לשמוע את הדרשה שלו, בנים תלמידי חכמים, שבת אחת לא באו, והוא שאל את אשתו איפה הם, חיכה וחיכה עד הלילה ועוד לא באים, והוא אומר לה איפה הם? הכניסה אותו לחדר ואמרה לו: שבקו חיים, התחיל לבכות ולצעוק, צדיקים, אמרה לו: תודה להקב"ה שנתן לנו פיקדון והחזרנו לו את הפיקדון כמו שנתן לנו, אמר לה ניחמתני! והתחיל לשמוח.
"אני אומר, זה לכאורה, יש בחתם סופר, בהקדמה על חלק יורה דעה, הוא מדבר הרבה על נושא של תורה, שהרמב"ם אומר לבן שלו, בני, כמה שתוכל לגמור את תפקידך בעולם הזה יותר מהר ותעזוב אותו תעשה את זה… זאת אומרת הרמב"ם לא גמר את התפקיד שלו. מאיפה יצא לו להרמב"ם את זה? לפי האבות [דרבי נתן].
"אנחנו לא יודעים איך להתנחם, אבל אם באמת הבן שמר תורה ומצוות והכל, סימן שהוא גמר את תפקידו. שואל החתם סופר, אם ככה, כל זקני הדור שאנחנו רואים אותם, לא גמרו את תפקידם? עכשיו אני מדבר את זה עם כבודו, אבל הדור צריך להם, בשביל הדור הם מאריכים ימים!
"אני מברך את הרב, יש לנו בעיה קשה עם הגיוס של בני הישיבות, מאיימים עלינו שהם לא יתנו תקציבים, מה, אנחנו חיים בשביל תקציבים מהגויים האלה? צריך לעמוד על המשמר שהתלמידים ילמדו בחשק וילמדו תורה ויעלו רק בתורה, אנחנו לא נשלח אפילו אחד לצבא, כמה פעמים אני אמרתי, למה הקב"ה על כל דבר שמצווה הוא אומר 'כל יוצא צבא', כי אנחנו הצבא של הקב"ה, למה הוא קורא לנו יוצאי צבא, זה לא פלא, פלא פלאות.
הגרי"ג: "צריך זכויות, הכול תלוי בזכויות".
חכם שלום: "אפילו הקב"ה נקרא השם צבקות".
הגרי"ג: "אין מה לדאוג".
חכם שלום: "אנחנו לא חיים לפי התקציבים שלהם, הרמב"ם בסוף שמיטה ויובל אומר, ללוי לא ניתן חלק ונחלה היות והוא הצבא, ולא רק שבט לוי לבד אלא כל אחד, זה אותו הרמב"ם שאמר לבן שלו… הכסף משנה אומר שזה לפי גדלותו של הרמב"ם, הוא היה דוקטור הרמב"ם, היה רופא. השם יהיה בעזרנו שנזכה רק להגדיל תורה ולהאדירה".
הגרי"ג: ב"עזרת השם, כן יהי רצון, תודה רבה".
חכם שלום: "מסכן מי שחושב על הכיסא שלו, פעם אמרתי שיש כאלה שאומרים 'השמים כיסאי', זה השמים מספר שמונה, יש שבעה רקיעים וזה השמיני… השם יזכנו שנזכה לעובדו רק לכבודו יתברך, שלא נעשה שום דבר אחר, הרבה תלמידים אצלנו יש הרבה הורים שרוצים שהבנים שלהם ילכו לצבא, אבל אני מדבר עם התלמידים והם נשמעים לי יותר מבנים, שום אחד לא שמע לאבא שלו, וכשהוא מתחתן אבא שלו אומר לי תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, הם לא יודעים מה זה בן ישיבה, בן תורה, הם לא יודעים מה זה, השם יזכנו שלא יכפו עלינו שום כפייה".
רבי ישראל אדלשטיין: "אבא אומר שהכול זה ניסים, אנחנו חיים בניסים כל הזמן".
חכם שלום: "אפשר להוסיף על מה שאומר הרמב"ם לא שבט לוי לבד אלא כל אחד שירצה, כך הקב"ה כשנתן לנו את התורה אמר לנו, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, כולכם תהיו כהנים, התורה היא לא שלי, זה של חכמי התורה כתוב, השם יעזור, השם יהיה בעזרנו. אריכות ימים, בריאות".
הגרי"ג: "כן יהי רצון, וכן למר, תודה רבה".
