מבחינת מערכת הביטחון הישראלית, עד לפני שנים אחדות היתה ג'נין סמל ליציבות פלסטינית: עיר בפריחה כלכלית, תושביה תומכים באופן כמעט גורף בתנועת הפתח, ורק כוח צה"לי מצומצם יחסית אחראי עליה. חיילים בקושי מסתובבים בה בשגרה, ונכנסים אליה רק בכפוף למידע מודיעיני. הכלכלה שלה מתבססת על מסחר של אלפי אזרחים ערבים מישראל, ופועלים המתגוררים בה יוצאים לעבוד בערים הישראליות וחוזרים מהן דרך קבע.
ג'נין לא נמצאת אי שם מעבר להרי החושך. היא פה, רבע שעה נסיעה מעפולה. בימי שגרה ורגיעה תראו המוני ערבים־ישראלים חוצים את מעבר גלבוע ופושטים על חנויות העיר, מחפשים החל מבגדי תינוקות ועד כלי בית. המחירים נמוכים והכל בשפע. בסופי שבוע יכולות לעבור את המחסומים גם 3,000 מכוניות.
השתקמות תשתית הטרור בג'נין התרחשה דווקא בשנים האחרונות, שהיו מהמוצלחות באזור (למעט שנתיים של קורונה): השקט היחסי אפשר פרויקטים בתחום המסחר, התעשייה והחקלאות, כשהגורם המשמעותי ביותר לצמיחה היה מעבר גלבוע (ג'למה).
בתום הערכת מצב ביטחונית שקיים הרמטכ״ל הודיע מתאם פעולות הממשלה בשטחים על סגירת המעברים גלבוע (ג׳למה) וסאלם למעבר סחורות החל ועד להודעה חדשה. זאת בנוסף לסגירת המעבר ליציאת פועלים וכניסת ערביי ישראל.
פתיחת מעבר זה אפשרה לאלפי ערבים ישראלים להיכנס בכל יום לאזור ג'נין לצורך קניות או מסחר בעיר הזולה יותר. בסופי שבוע נרשמת תנועת שיא, ולפי הערכות עוברים דרכו כ־25 אלף ערבים ישראלים. בסוף שבוע ממוצע מוציאים ערבים ישראלים בשוקי ג'נין כ־6 מיליון שקל. לפי הערכות בג'נין, תנועת הערבים הישראלים באזור מביאה לו בכל חודש הכנסות של כ־40 מיליון שקל.
עד כמה המצב הזוי? בימים האחרונים הופץ ברשת סרטון שצילמו ביחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים לפני כמה שנים, בהם מספרים אנשי היחידה, בהם גם חיילים חובשי מדים, על הפריחה הכלכלית של ג'נין בזכות המחסר עם ערבי ישראל, למרות שהחוק אוסר על כל אזרח ישראלי להיכנס לשטחי A, גם אם הוא לא יהודי. בפועל, המצב הוא למעשה אפרטהייד, בו רק מיהודים מונעים כניסה לשטחים אלה מחשש לחייהם.
סמל לטרור
בתחילת שנות האלפיים כונתה ג'נין "בירת הטרור" הפלסטינית עקב מספר הפיגועים הגדול שהוציאה נגד ישראל. הקרב במחנה הפליטים של ג'נין במבצע "חומת מגן" באפריל 2002 היה הקשה ביותר, ובו נהרגו 23 חיילי צה"ל והוא הצליח לתקופה מסוימת לפגוע קשות בתשתיות הטרור שם, עד לשיקומן.
עבור פלסטינים, ג'נין, ובעיקר מחנה הפליטים הצפוף הסמוך אליה, מהווה את סמל ההתנגדות לכיבוש הישראלי. גם בזמנים שישראל הגדירה כ"שקטים", נמשכו פשיטות ליליות של הצבא לצורך מעצרים, גם אם בהיקפים קטנים יותר מבעבר.
מבחינת ארגוני הטרור, דריסת הרגל של חמאס באזור פחותה. בשטח בצפון השומרון יש "ברית" בין שני ארגונים בעלי רקע אידאולוגי שונה: הפת"ח והג'יהאד האסאלמי. החמולות הגדולות באזור הן שמספקות את הפעילים לארגונים הללו. אחד הגורמים שסייעו לתשתיות הטרור בג'נין לשוב ולפעול היה אובדן השליטה ההדרגתי של הרשות הפלסטינית על האזור, ובוודאי בתוך מחנה הפליטים המתנגד לכל פשרה עם ישראל. לכן מה שמכונה "התיאום הביטחוני" בין ישראל לבין הרשות היה פחות יעיל באזור.
יורשי 'גוב האריות'
מאז ספגה התארגנות הטרור "גוב האריות" פגיעה קשה על ידי מערכת הביטחון, קבוצות חקיינים רבות קמו לה ברחבי יהודה ושומרון. באזור ג'נין פועלת "כתיבת ג'נין" (גדוד ג'נין), ארגון המזוהה עם הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, ומקום מושבו במחנה הפליטים ג'נין. באחרונה הצטרפו אליו גם "פרלינאסרים חמושים", כאלה ששורשיהם אינם נטועים בג'יהאד האסלאמי, אך החליטו שזו מסגרת טובה ואטרקטיבית עבורם ליטול חלק בפעולות טרור נגד ישראל.
הם סיגלו לעצמם שם, לוגו, ואביזרים למיתוג הארגון. חמושי "כתיבת ג'נין" מסתובבים עם סרטים שחורים לראשיהם שעליהם מופיע כיתוב צהוב עם שם הארגון. אליו מוצמד הלוגו של "חטיבות ירושלים", הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, בתוספת ההתאמה המקומית המתבקשת עם המילים "כתיבת ג'נין". אפשר לראות אותם במפגני ראווה צבאיים כשהם רעולי פנים, לבושים באפודי מגן עם מחסניות, ואוחזים בנשקים, רובם מסוג M16.
"היה לנו ברור בחודשים האחרונים שהשם 'גוב האריות' הוא תבנית פעולה להתארגנות חמושה של פורעי חוק", אומר גורם ביטחוני. "למעשה מדובר בקבוצות של פלסטינים בעלי עבר פלילי, עבריינים חמושים, שמקבלים כסף בתמורה לפיגועים". הוא מוסיף, "אתמול זה היה גוב האריות ומחר זה יכול להיות שם אחר. אנחנו כמערכת ביטחון צריכים לשלב זרועות ולפעול נגד התופעה, שמתעוררת במקומות שונים ברחבי יהודה ושומרון".
חינוך לשנאה
מחנה הפליטים ג'נין הוא השני בגודלו ביהודה ושומרון אחרי בלאטה שבשכם. הוא הוקם ב־1953, על שטח מצומצם של 420 דונם. מקימיו היו פלסטינים שנטשו ב־1948 את בתיהם בעמק יזרעאל, במורדות הכרמל ובצפון השרון ומצאו בו מקלט. לפי מפקד האוכלוסין האחרון, שנערך שם ב־1997, חיו בו אז קצת יותר מ־9,000 איש, אבל היום ההערכה היא שחיים בו כ־16 אלף תושבים.
יותר על הרוחות הנושבות בג'נין אפשר לשמוע ממוחמד עבדאללה, תושב מחנה הפליטים ג'נין, שראיון עימו פורסם לאחרונה ב'ישראל היום'. "אנשים כאן לא אוהבים את ישראל, וגם לא את הרשות הפלסטינית. בג'נין אין אוטוריטה. אם שוטר ירצה לעצור מישהו תהיה לו בעיה, והאנשים לא בוחרים סתם ככה לפעול נגד ישראל, הם רק מגיבים. למה שקרה בירושלים, לפעולות שלכם באל־אקצא. אתה יכול למצוא אצלנו אפילו אתיאיסטים, כאלה שלא מאמינים, אבל מבחינתם עברתם קו אדום. כשזה נוגע ללאומיות, הם לא ישתקו".
"אנחנו משוגעים, אנחנו קיצונים. אין לי תשובה ממש טובה. זה לא קשור לאופי או למיקום הגיאוגרפי, אבל בכל זאת אגיד שמה שקרה בג'נין ב־2002 נצרב לאנשים בתודעה כדבר שהרים עבורנו את הדגל הלאומי. הלוחמים במחנה הפליטים הם מבחינתנו גיבורים, ואנחנו מאמינים שצריך להמשיך באותה דרך כדי לסיים את הכיבוש".
השם מלך עולם ועד עבדו גויים מארצו. שנעשה את הי"ת למלך עלינו יאבדו הגויים מארצו