בסוף השבוע התביעה בעיר גיסן שבמרכז גרמניה העמידה לדין קשיש בן 98, באשמת סיוע לרצח של כ-3,300 בני אדם במחנה הריכוז זקסנהאוזן בזמן ששימש כשומר במהלך מלחמת העולם השנייה.
בהודעה רשמית שפרסמה התביעה נאמר, כי הנאשם תושב מחוז מיין קינזיג הסמוך לפרנקפורט, "תמך ברצח האכזרי והזדוני של אלפי אסירים בתור חבר בכוח האבטחה של האס אס".
על פי כתב האישום, הנאשם, שזהותו לא פורסמה, היה נער כאשר שירת כשומר במחנה זקסנהאוזן בין יולי 1943 לפברואר 1945 והוא נאשם בסיוע להרג המוני "אכזרי וערמומי" של אסירים. כתב האישום הוגש לבית משפט וכעת השופטים יצטרכו להחליט האם התיק יגיע למשפט.
במידה ואכן יוחלט לנהל את משפטו בבית המשפט, הנאשם יישפט תחת "חוק הנוער" ובהתאם לגיל בו ביצע את פשעיו, כאשר לדברי התביעה הנאשם נבדק על ידי פסיכיאטר לפני כשנה ונקבע כי הוא כשיר לעמוד למשפט.
מיד לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 עצרה המשטרה הגרמנית 900 מיהודי ברלין, שנכלאו בזקסנהאוזן. כמו כן נכלאו בזקסנהאוזן יהודים חסרי אזרחות גרמנית שברחו ממזרח אירופה.
עם כיבוש פולין הגיעו כעצירים לזקסנהאוזן חלק מאלפי פולנים מבין האליטות, אישי ממשל, אינטלקטואלים, מורים וכדומה, אשר נעצרו בידי הגרמנים כדי לנטרל כל מנהיגות פולנית. התנאים במחנה הורעו עם התגברות הצפיפות, ובהיעדר תנאים סניטריים ראויים ומנות מזון מספיקות נפטרו רבים מהאסירים מרעב, מחלות ותשישות.
מאפריל עד יוני 1941 ערך רופא האס אס ד"ר פרידריך מנקה סלקציה בין אסירי המחנה, כשהוא ממיין למוות אסירים תשושים וחולים במסגרת מבצע להרחבת תוכנית T4 – אותנסיה והחלתה על אסירי מחנות שהיו חלשים מכדי לעבוד. האסירים הממוינים למוות הועברו לזוננשטיין, מרכז שבו נכים פיזית ונפשית הומתו באופן שיטתי בגז בידי רופאי אס אס.
במהלך המחצית השנייה של 1941 נכלאו בזקסנהאוזן כ-18,000 שבויי מלחמה סובייטים. כ-13,000 מהם הוצאו להורג במחנה. בסוף מאי 1942 הומתו כ-96 יהודים בירי.
במרץ 1943 הוקם במחנה תא גזים מוסווה כחדר מקלחת, אשר שימש בעיקר להמתת שבויי מלחמה סובייטים. לאורך כל התקופה המשיכו להישלח למחנה יהודים, מתנגדי משטר ועוד, מכל רחבי הרייך. כן נכלאו במקום, בתקופות מסוימות, כמה מהמנהיגים הפוליטיים של מדינות אירופה הכבושות. באוגוסט 1944 נשלחו למחנה 3,500 פולנים ממגורשי ורשה, במהלך הניסיונות לדיכוי מרד ורשה.
בתחילת 1945 מנתה אוכלוסיית המחנה כ-65,000 אסירים, מתוכם כ-13,000 נשים. המחנה גדל והתרחב עד שכלל למעלה מ-60 מחנות משנה, שסיפקו כוח עבודה למפעלי תעשיית החימוש הגרמנית בסביבות ברלין – תעשייה שנשענה על עבודת כפייה. מגפת טיפוס שהשתוללה במחנה, כבמחנות ריכוז אחרים, הפילה חללים רבים.
עם התקדמות בעלות הברית לכיוון ברלין החלו שומרי האס אס בפינוי כפוי של אסירי המחנה. 30,000 אסירים הוצעדו במצעד מוות לכיוון צפון-מזרח, כשרבים מהם מתים בדרך מתשישות ורעב או נורים בידי אנשי האס אס.
בסך הכל כלא האס-אס במהלך המלחמה יותר מ-200 אלף איש בזקסנהאוזן, כאשר עשרות אלפים מהם מתו מרעב, עבודת כפייה, ניסויים רפואיים ורצח על ידי השומרים הנאצים במחנה – ולפי מחקרים שבוצעו לאורך המלחמה ככל הנראה נהרגו במחנה בין 40 אלף ל-50 אלף בני אדם.
