עם חת"ת ותמונה של הרבי: "12 מחבלים התבצרו יומיים בביתי וניסו לפרוץ לממ"ד שלי"

גברת פרח פילו מקיבוץ בארי, קיבוץ שידע זוועות עולם במתקפת הטרור ונרצחו בו מעל 100 מתושביו, גברים, נשים, ילדים, ילדים ופעוטות קטנים, ניצלה ב"ה ובראיון לתכנית הפטריוטים בערוץ 14, היא שחזרה:

"ב-6:30 בבוקר הייתה בבארי אזעקה, זה די רגיל, ורצתי לממ"ד. לקחתי שמיכה מהמיטה ונכנסתי לממ"ד. אחרי זמן קצר הודיעו לנו באפליקציה הפנימית של היישוב שיש מחבלים שמתקרבים לקיבוץ, ולנעול את עצמנו בממ"ד. וזהו, מפה התחילה התופת.

"אחרי כמה דקות התחילו להגיע הודעות בקבוצות של היישוב של חברים שכתבו: "פה יורים", "בבית הזה יש מחבלים", "בבית הזה יש פצועים", מישהי כתבה: "תלכו מהר לאמא שלי, הורגים אותה". ואני לבד בתוך הממ"ד, בפאניקה ובלחץ, במחשבה שהולכים להרוג אותי.

"התיישבתי על המיטה, נשמתי עמוק והתחלתי להגיד לעצמי מנטרה, שחזרתי עליה במשך בערך 48 שעות לעצמי: 'תודה לך הקב"ה, תודה לך ה', תודה לך אלוקים, תודה לך בורא עולם ולמלאכים שלך, תודה לרבי מליובאוויטש ולחסידים שלו בכל העולם שמתפללים עלי, תודה רבה'.

"נזכרתי שבממ"ד שלי יש ערכה עם תמונה של הרבי מליובאוויטש עם ספר קטן של חת"ת. גיששתי בממ"ד כי היה בו חשוך לגמרי, ומצאתי את הדבר הזה והצמדתי את הערכה הזו לגוף שלי ואמרתי לרבי – אתה מגן עלי, אל תזוז ממני.

"חיפשתי ומצאתי בממ"ד עוד בקבוק מים ועוד חבילת פתיבר, וחילקתי את האוכל לעצמי. שתי לגימות מים ושתי ביסקוויטים של פתיבר. מסביב יש גיהינום. ניסו לקדוח את הדלת של הממ"ד, ניסו לפוצץ את הדלת של הממ"ד, במשך כמעט 40 שעות לא הייתה הפסקה בניסיונות להיכנס לממ"ד שלי. שמעתי קולות של דוברי ערבית במשך כל היומיים האלה, ורעשים איומים מבחוץ. ניסו גם לפוצץ לי את החלון של הממ"ד, ולא הצליחו. כל דקה היה לי נס.

"לפני כמה שנים הייתי מאד לא רגועה, ואני והבת שלי הזמנו מנעולן שעבד על הדלת של הממ"ד שעות וסידר לי מנעול שבגללו המחבלים לא הצליחו לפרוץ לי את הדלת. ואני בתוך כל התופת הזו בפנים, ויש לי בן שגר במושב לא רחוק מבארי, והוא התקשר ואמר לי שהוא בא לחלץ אותי. אני לא הבנתי בתוך מה אני נמצאת.

"אחרי כמה דקות הוא אומר לי – 'אמא תשלחי מיקום'. שלחתי לו מיקום. אחרי כמה זמן הוא אומר לי – 'אמא אני חברתי לכוח דובדבן עם 3 טנקים, אנחנו באים לחלץ אותך'. בינתיים המחבלים המשיכו עם הפצצות על הממ"ד שלי מכל הכיוונים, ומהחלון אני שומעת מישהו עם מבטא ערבי צועק – 'נרקיס תצא, נרקיס תצא'. התכווצתי בממ"ד והמשכתי להודות לקב"ה ולהגיד לו 'תודה רבה לך, אני מוגנת, בורא עולם, תודה רבה'. בינתיים כל הממ"ד שלי רועד מהפיצוצים.

"בסופו של דבר, אחרי 48 שעות, פתחתי את החלון כי כבר לא יכולתי לנשום. בסוף אני קפצתי מהחלון, אין לי מושג איך הגעתי לשם. אני חושבת שכוח עליון לקח אותי ואושיב אותי על החלון, אין לי מושג איך הגעתי לשם וקפצתי החוצה. ומשם לאט לאט, בקושי עומדת על הרגליים, התחלתי להתקדם ולצעוד ברגל לכיוון השער. ראיתי ששקט ולא ראיתי אף אחד אז הלכתי.

"בדרך ראיתי בקבוק גדול של מים מינרליים, אמרתי תודה לקב"ה ושתיתי חצי בקבוק. ואז גם ראיתי קולנועית שהמפתח בסוויץ' שלה, וגם שם חיכו לי מים, ואמרתי תודה לקב"ה שהוא דואג לי לאורך כל הדרך. ואז הגעתי לשער היישוב לחיילים שהיו שם, ודאגתי כל הזמן לבן שלי מה איתו.

"והסתבר שהוא לא עזב את השטח ולחם עם החיילים והוא רצה להגיע לממ"ד שלי אבל אמרו לו שאי אפשר כי 12 מחבלים היו נצורים אצלי בבית ובמשך יומיים הייתה מלחמה בין כוחות צה"ל למחבלים – מעל הראש שלי. כנראה שהייתה איזו טעות והחיילים לא הבינו שאני עדיין בתור הממ"ד אז גם לא באו לחלץ אותי כשנהיה שקט".