הנכדה זועמת: "איך מגיע סיוע לעזה – אך לא תרופות לסבתא שלי בשבי?"

199 משפחות של חטופים ונעדרים קיבלו הודעה מצה"ל כי הקרובים שלהם מוחזקים ברצועת עזה. נוכח נתון חסר תקדים זה, נשיא ארה"ב אמר כי החזרת השבויים והנעדרים היא בעדיפות ראשונה, אך מנגד יינתן סיוע הומניטרי עבור תושבי עזה.

משפחות החטופים התרעמו על ההצהרה, שכן רובם עדיין לא קיבלו סימני חיים מהיקירים שלהם שנמצאים בשבי וגם לא קיבלו מענה ראוי מהצלב האדום באשר לבקשות שלהם. אוריאן אדר, נכדתה של יפה בת ה־85 שנמצאת בשבי חמאס ביקרה בחריפות את ההחלטה, בראיון ל-103fm.

"אם סבתא שלי עדיין בחיים היא גוססת, ובגלל זה כל כך קשה לנו עם הסיוע ההומניטרי", אומרת אוריאן הדר, שסבתה בת ה-85 יפה אדר היא אחת מכ-200 החטופים מישראל, בריאיון ל-103fm. "אני לא חושבת שיש משהו פחות הומניטרי מלהחזיק אישה בת 85 בלי הכדורים שלה, בלי התרופות, משככי הכאבים, בודדה, לבד, בשבי בעזה. אני לא חושבת שיש מישהו שהיה מאחל לקרובים שלו לסיים ככה את החיים שלו. לא יכול להיות שהצלב האדום, הארגון שנועד בשביל זה, לא מצליח להגיע אליהם, לא מצליח להעביר לסבתא שלי את התרופות שהיא צריכה אבל אנחנו כן נותנים להעביר להם סיוע הומניטרי".

"איך יכול להיות שהמילה 'הומניטרי' ממשיכה להיות קיימת כשיש אנשים שכרגע זה מה שהם חווים בשבי?", תהתה, "שיש שם ילדים, רכים, בלי ההורים שלהם, שאין מי שיטפל בהם, שאין מי שידאג להם, שככה הם צריכים לגדול? שיש אנשים שימותו שם? יש לנו אנשים שם שאנחנו יודעים שהם חיים, ואם אנחנו לא נגיע אליהם ולא נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי לשחרר אותם עכשיו אנחנו נמצא שם עוד גופות. יש לנו פה מספיק גופות ולוויות בארץ הזו. לא יכול להיות שאנחנו נותנים סיוע הומניטרי כשברגע הזה הורגים שם עוד אנשים שלנו לאט לאט ובאכזריות, וראינו איזו אכזריות יש לחמאס".

הנכדה סיפרה כי "היא הייתה צלולה בדעתה לגמרי, חדה, מבריקה, עד היום שבו הם לקחו אותה, ויחד עם זה, כמו כל אישה בת 85, הגוף כבר לא עובד אותו דבר. היו לה בעיות לב, בכליות, לחץ דם מאוד גבוה שאפילו בימים רגילים עם כדורים היה קשה לאזן אותו, יש לה פריצות דיסק, היא מתהלכת עם הליכון".

"אנחנו זועקים את הזעקה של סבתא שלי כי לסבתא שלי אין זמן. אין לה זמן למלחמות, לסיוע הומניטרי, אין לה זמן", הבהירה הדר. "אם היא עוד בחיים, ואני לא יודעת אם היא בחיים, אז היא כנראה גוססת עכשיו. היא כנראה סובלת, ואני לא מאחלת לשונאים שלי לסיים את חייהם בשבי של חמאס".

"אני לא מבינה איך נותנים שם סיוע הומניטרי שאין שם טיפת הומניטריות בצד השני. לא יכול להיות שרק אנחנו נהיה אלה שעושים את הדברים שבצד השני ארגונים כמו הצלב האדום לא מצליחים להגיע לחטופים ושאנחנו לא יודעים על האנשים האלה כלום", הדגישה.

הדר קראה לפעול מהר ככל האפשר לשחרור החטופים. "כל רגע שאני מדברת איתכם וסבתא שלי לא פה הסיכוי שאני אראה אותה קטן. אבל גם עם ישראל מאבד את האופטימיות, והעם הזה צריך לחשוב ולהאמין שיכול להיות פה יותר טוב, שבחוזה שיש בינינו לבין המדינה אנחנו נדע שהמדינה תעשה כל מה שהיא יכולה כדי להחזיר אותנו חיים, שלמים, לא כגופות. לא עשינו שום דבר אם נחזיר את סבתא שלי בסוף המלחמה כגופה. זה צריך להיות לפני היעדים של המלחמה, צריך להחזיר אותם ואחר כך להילחם. אי אפשר להילחם בידיעה שיש לנו שם אנשים. עזה זה קרוב, צריך להצליח להביא אותם. אני יודעת שצריך להחזיר את האנשים האלה", אמרה.

"מעולם לא ידעתי שכל כך קשה לראות את השמש זורחת", סיפרה בבכי. "הבקרים והלילות הם הכי קשים, כי בבוקר אתה קם ומבין שהעולם ממשיך להתקיים בזמן שהם לא איתנו, ובלילה יש לך שקט כדי להבין שהם קופאים שם מקור, שומעים את הפיצוצים ואנחנו לא יודעים מה הם חווים שם. במהלך היום אנחנו מנסים להיות בעשייה, לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי להחזיר אותם הביתה".