סבין ובנה קורן תעסה ניצלו מהטבח האכזרי בנתיב העשרה על ידי מחבלי חמאס שחדרו לישראל, ומשחזרים את הרגעים המחרידים אותם ראו לנגד עיניהם, במהלך ראיון לתכנית 'הפטריוטים' של ערוץ 14.
בתחילת דבריו, סיפר הילד קורן: "זה היה בערך בבוקר, אזור 6:23, קמתי בגלל ששמעתי אזעקה, הערתי את אבא שלי ואחי, יצאנו החוצה ובגלל שהיחידה עשויה מגבס היינו צריכים ללכת למיגונית בחוץ. אמא שלי הייתה בבית השני, המוגן. חיכינו כמה שניות ורצנו לשם, אני אבא שלי ואחי הקטן. אחרי בערך 20 דק' שהיינו שם, שמענו ערבים מהכביש האחורי, אבא שלי אמר לנו להיות בשקט ואחר כך הוא רץ אל הבית".
האם סבין: "בשעה 6:39 בזמן המטח, אנחנו מבינים שמשהו קורה ולא תקין, החלטתי להתקשר לבני הבכור אור, הבנתי שהוא נמצא בחוף זיקים עם שני חבריו הטובים ותוך כדי שאני מנהלת אתו שיח הוא אומר לי אמא אני בסדר, יורים פה ירי מטורף, ואני שומעת את הקול שלו רועד. אני פה בתוך מיגונית, אל תדאגי אני לא יוצא ממנה. לא הבנתי על מה הוא מדובר, ידעתי שאין בכלל מיגוניות אבל כל הזמן הזה אני מנסה לשמור על פאסון".
"באותם רגעים החלטתי לשלוח הודעה לגיל בעלי, ואמרתי לו סע לזיקים תביא את הילד. ידעתי שזה יקרה, הוא איש ביטחון לשעבר, לוחם אש, בן אדם שכל החיים הכין אותי לרגע הזה, הוא כבר תפס מחבל בשנת 2009 שחדר לקיבוץ דרך הים. הכתובת הייתה על הקיר, אני לא מחפשת אשמים אבל ידענו. כנראה שאור וגיל נרצחו בהפרש של 10 דקות אחד מהשני. אור נרצח ע"י חולית מחבלים שחדרו בסירה לחוף זיקים, 8 סירות ובתוכם 12 מחבלים. באותם רגעים קיבלתי הודעה וידעתי".
הילד קורן סיפר על הרגע שאביו הציל אותם: "אבא שלי רץ להביא את האקדח, אחר כך ראיתי אותו עושה משהו אבל לא הבנתי מה, בדיעבד אני יודעת שהוא הרג את המחבל, באותו הזמן נגמרה לו המחסנית ומחבלים אחרים ששמעו לו את היריות הגיעו, הם זרקו עלינו את הרימון בתוך המיגוניות – אבא שלי קפץ על הרימון והציל אותנו. ראיתי את אבא שלי על הריצפה והוא לא הגיב".
עוד הוסיף: "אני ושי אחי הקטן יצאנו, ראינו את המחבלים בחוץ, אחד מהם ירה באבא שלי פעמים כדי לוודא הריגה. אני לא ראיתי ולא שמעתי כלום כי הייתי בתוך המיגונית, שמעתי רק את הפיצוץ של הרימון. אני בכיתי למחבלים שיעזבו אותנו, כל פעם שניסיתי להציץ, אחד מהם טרק עליי את הדלת. ניסיתי לדבר עם המחבל באמצעות הגוגל תרגום, הוא לא נתן לי והוא נכנס לפייסבוק כדי לתעד את הרצח של אבא שלי".
"שאלתי את אחי הקטן אם הוא בסדר, בשלב מסוים הרגשתי כאילו אני הולך להתעלף. מצאתי מים במקר ושפכתי על שי, חיכינו שם בערך עשר דקות, כששמתי לב שהם הלכו, אמרתי לשי אני חושב שכדאי לנו לברוח, הוא לא רצה ובסוף יצאנו מסביב לתוך הבית של אמא שלי, דפקתי לה בדלת וצרחתי כדי שתדע שזה אני".
"אמא שלי פתחה את הדלת, ראיתי את זוהר אחי ממש בשוק, היינו על סף מוות, היא הביאה לי חולצה אפורה ושמה לי על החזה. ראיתי את הבשר שלי ברגל שהפך לגומי מרוב פציעות, ראו בצילומים לפני שנרדמתי, ניסיתי כמה שפחות להרגיש את הכאב. אחר כמה זמן הגיע חייל, חיכינו עוד זמן ואחר כך, כיתת כוננות לקחו אותנו. לפני שאבא מת, היו פיצוצים מטורפים וחזקים, שאלתי אותו איך הוא לא מפחד ונלחץ הוא ענה לי שהוא לא מפחד למות", סיפר.
בסוף הריאיון, האם הבטיחה שתחזור לקיבוץ בתנאי אחד: "תמחקו את עזה, אני רוצה שתמחקו את עזה, אין אמון, אין פרטנר לשלום, תמחקו את עזה מהמפה, אני מוכנה לנדוד עשר שנים, אנחנו נחזור לנתיב עשרה, אנחנו עם חזק, אנחנו נקום על הרגליים, עברנו יום שחור, אבל בחיים זה לא יקרה שוב. אף אחד לא אשם, אנחנו כאן כדי ללמוד מהיום הנורא הזה, עד שעזה לא תימחק אני לא ארגע".
