טייס מספר על יום החדירה: מסוק שנפגע מטיל, טייס משנה ירוי ותקלה בזמן הכאוס

סרן נ', טייס יסעור, סיפר הבוקר (רביעי) בריאיון לכאן רשת ב על החוויות והפעולות שביצע במהלך ה-7 באוקטובר. מההקפצה המוקדמת – ועד לטיסה וחילוץ תחת אש, ביום תחילת מתקפת הפתע של חמאס בחג שמחת תורה.

"הייתי בדירה שלי בתל אביב והתעוררתי מוקדם – לא יודע אפילו להגיד ממה. בשבע ראיתי שמפקד הטייסת שלח לי הודעה – תגיע כמה שיותר מהר ועם ציוד להרבה זמן" סיפר נ'. "נסעתי הכי מהר שיכולתי לתל נוף, ותוך כדי אני רואה מראה חריג – הפגזות רבות על המרכז, שבדרך כלל אנחנו לא רואים את זה במערכת רגילות".

סרן נ' המשיך: "כשאני מגיע לטייסת אומרים לי שהמשימה הראשונה שצריך לבצע זה להטיס כוחות של צנחנים מנסי מוסא לעוטף – כמה בדיוק, או איפה מנחיתים – לא ברור. בתור טייסי יסעור, שמקפיצים אותם לאירועים מהסוג הדחוף בדרך כלל – אנחנו רגילים, כמו במקרה הזה, שיש מידע חסר, שנשלים אותו תוך כדי טיסה".

"הגענו לנבי מוסא, וראינו שכמות הצנחנים שהיינו אמורים לקחת הייתה גבוהה בהרבה ממה שהמסוק מטיס בדרך כלל, וזה כובד משמעותי עליו. באותו רגע, נפל לי אסימון ראשון בנוגע למצב בעוטף וגודל האירוע", שיתף נ'. "אספנו את הצנחנים ובדרך לעוטף ביקשנו בקשר איזשהו חיפוי או ליווי לקראת הנחיתה, כי הבנו שהולך להיות אירוע חם והרבה ירי מסביבנו. ענו לנו שאין – כי כל הכלים באוויר כרגע מתרכזים בהגנה על הגדר, ואנחנו לעצמנו. באותו רגע נפל אסימון נוסף, שקורה דבר הרבה יותר קיצוני ממה שדמיינו".

"בדרך עדכנו אותנו לנחות במנחת בסעד, ושניות לפי הנחיתה אומרים לנו שהמנחת מאוים ושצריך לנחות במקום אחר", אמר סרן נ'. "וחשבתי לעצמי – 'איך הוא מאוים? זה השטח שלנו', ושוב התחזקה ההבנה שלי לגבי גודל האירוע, וגם החשיבות לזמן. המשכנו למנחת אחר באזור עלומים, ובדרך אנחנו חוזים במחזה חריג של פטריות עשן בכל מקום, וריח חזק של שריפות ביישובים שאנחנו כל כך רגילים להתאמן מעליהם".

סרן נ' המשיך ותיאר: "הגענו למנחת החדש והמסוק המוביל מזהה שם כמה אופנוענים – דיברנו בינינו שזה כנראה האויב, אז עשינו סיבוב לאחור והתכוונו לנחות מאה מטר משם במקום נסתר מאחורי עצים. לפני הנחיתה, אני רואה שהמסוק המוביל השליך את אחד ממיכלי הדלק, שזו פעולה שעושים בשביל להודיע על מצב חירום. שניות אח"כ אותו המסוק דיווח שנפגע והלך לו מנוע אחד. אנחנו יודעים לנחות עם מנוע אחד אבל עם משקל כבד עם כל כך הרבה לוחמים תוך כדי שיורים עלינו – זה ממש מאתגר".

"לא ידעתי את גורל צוות המסוק באותה עת, במקביל הקברניט שלי שאל מה אני מחליט – לנחות שם או במקום רחוק יותר. באותו רגע היה ברור לי שהכוחות שאנחנו צריכים להנחית הם חיוניים מאוד בבארי ובעלומים, ואפילו חשבתי בהקצנה, כשעוד לא ידעתי באמת את גודל המצב, שהישובים האלה יכולים ליפול לידי החמאס, אז אנחנו חייבים להנחית אותם באזור ומהר. גם היה לי ברור שהמסוק המוביל כבר לא ימריא אח"כ, ונצטרך לחלץ אותם".

"נחתנו, הלוחמים החלו לרוץ, ותוך כדי קיבלנו דיווח שיורים עליהם ועלינו, תוך כדי היו נפילות פצמ"רים מאוד קרוב אלינו ובמה שהרגיש כמו בכל מקום. בינתיים אנחנו, צוות המסוק, מחכים לצוות של המסוק השני, שיגיע אלינו. זה זכור לי כמו סצנה מסרט – הם מכבים את המסוק, ורצים אלינו תחת אש, ושניות אחר כך אנחנו שומעים בום עצום – טיל פגע במסוק שהם הרגע יצאו ממנו, 50 מטר מאיתנו".

"הצוות נכנס למסוק שלנו, ודיווח שהטייס משנה של המסוק נפגע מכדור וגם שיש לנו במסוק נזילה מהזנב – התקלה הכי גרועה שיכולה להיות למסוק. אני אומר 'הכול טוב ממריאים', ואנחנו מנסים להתרחק מאזור הלחימה כמה שיותר מהר. אחרי שעזבנו הבנו שהתקלה במסוק יותר קלה משחשבנו, ולגבי הטייס הפצוע – הורדנו אותו בקפלן, וכבר שעתיים אחר כך הוא חזר לקרבות".