האם ישראל תנצל את קרבתה של עזה לים התיכון כדי לפתור את בעיית המנהרות?

בטור דעה מרתק של אחד מעורכי הוושינגטון פוסט דיוויד איגנטיוס (David Ignatius) הוא מרמז על תכנית הפעולה הנשקלת בצה"ל לצורך התמודדות עם מנהרות חמאס.

בטורו הוא מתאר את תחושותיו ואת המידע שהוא מקבל מחיילים וקצינים איתם הוא מדבר בארץ. וכך הוא כותב: תל אביב – אחרי שישה שבועות של לחימה קשה ומספר הרוגים מחריד של אזרחים, מפקדים ישראלים רואים את מלחמת עזה עוברת לשלב חדש שידרוש פחות חיילים והרבה פחות הפצצות, אמור להביא פחות נפגעים פלסטינים – ובסופו של דבר, הם מקווים, ילכד את חמאס במבוך המנהרות התת-קרקעי שלו.

הסתכלות על המפה כבר מראה את בעל ברית הטבעי של ישראל במלחמה – הים התיכון. שליחת חיילים ישראלים למנהרות תהיה מאבק ארוך ויקר; הפצצת המנהרות תהיה אקראית ועלולה לגרום למותם של יותר אזרחים. אבל העובדה הגיאוגרפית שעזה גובלת בים התיכון עשויה לתת לישראל יתרון בסיום הסכסוך הזה.

השלב הבא יתמקד בדרום עזה, שם נמלטו יותר ממיליון אזרחים נואשים, כנראה יחד עם אחד המנהיגים הפוליטיים הבכירים של חמאס, יחיא סינוואר , שלדעת גורמים בצה"ל מסתתר במנהרות מתחת לעיר הולדתו חאן יונס. כמו בצפון, צה"ל ינסה להפריד את מרחב הקרב – תוך חלוקתו למטרות צבאיות סביב חאן יונס ולאזורים בטוחים אזרחיים ממערב. אבל ההפרדה הזו עשויה להיות קשה כמו שהייתה בצפון – כשאזרחים שוב נלכדו באש הצולבת.

כדי לטפל בפלסטינים שנמלטו מאזורי הקרבות, ישראל מתכננת להקים עיר אוהלים ענקית לפליטים באל-מוואסי, על החוף שמצפון לגבול עזה עם מצרים. המיקום אמור לאפשר אספקה הומניטרית בקלות ביבשה ובים. לאחר הביקורת הבינלאומית העזה על קרבות בתי החולים בצפון עזה, מפקדים ישראלים רוצים ליצור במהירות מתקנים רפואיים זמניים לאלפי אזרחים פצועים המאוימים כעת ברעב ובמחלות זיהומיות.

הישראלים צריכים להבין שהסיוע ההומניטרי הזה אינו עניין פריפריאלי. זה חיוני לחלוטין כדי להשיג את מטרות המלחמה שלהם. כמה גנרלים בכירים מכירים במציאות הזו. "המאמץ ההומניטרי צריך להיות כדור שלג, להביא חברים מהמפרץ, ערב הסעודית, ירדן, מצרים", אמר מפקד ותיק אחד. אבל אני לא בטוח שהפוליטיקאים הישראלים או הציבור הזועם ומלא הטראומה משתכנעים.

בסוף, יש את הבעיה המטרידה של המנהרות האלה – כל כך הרבה מהן עד שחמאס מדבר על מערכת "מטרו" מתחת לפני הקרקע.

כשלוחמי חמאס ירדו למנהרות אלו, החליטו מפקדי צה"ל שלא להוריד כוחות אחריהם. אפילו לצוות הישראלי המיוחד שנוצר ללוחמה במנהרות, זה היה מסוכן מדי. למערכת יש מלכודות, דלתות פלדה כבדות למניעת כניסה קלה של רובוטים או מל"טים ומערך משוכלל של הגנות אחרות.

ישראל הפציצה מהאוויר מנהרות בצפון עזה, ובמקרה אחד קרס גוש בניינים שלם והרסה את האזרחים שחיו בהם. אבל בנוסף לפגיעה באזרחים, זה לא פתרון למאות קילומטרים של מעברים תת קרקעיים חסומים ומבוצרים.

האתגר הוא להושיט יד ולגעת במנהרות. לתקיפות מפתיעות מכיוונים בלתי צפויים, ככל הנראה, תהיה השפעה פסיכולוגית על חמאס, בנוסף לנזק הפיזי. במקום לחפש כדור כסף על בעיית המנהרות, ישראל עשויה לבחור בסדרה של ניצחונות קטנים.

השכל הישר אומר לך איך ישראל עלולה להגיע למערכת המנהרות. חפירה מתחת לאדמה היא תחום הנדסי מפותח, אחרי הכל. מקדחי נפט פיתחו טכניקות לקידוח אופקי כחלק מסדיקה הידראולית, בהם מחדירים נוזלים בלחץ בין שכבות סלע עד לפיצוצן, בתוך הנוזלים שמוזרמים בלחץ גבוה יש גם נוזל שיכול לשמור על צורת החלל שנוצר ובכך למנוע קריסה. למהנדסי בניין יש טכניקה המכונה קידוח כיווני אופקי, או HDD, כדי לעזור להגיע ליעדים קשים. כאשר ערים בונות קווי רכבת תחתית, הן משתמשות במכונות קידוח חזקות; טכניקות דומות משמשות להנחת צינורות.

לדבריו כשניסה לדון על כך עם גרומים צבאיים הם נמנעו לענות על כך במפורש, אולם כשלחץ לטענתו על שר הבטחון יואב גלנט אמר לו האחרון ברמז כי: "צריך פתרון תעשייתי".

וכאן נכנס למשוואה הגורם הגיאוגרפי המעניין של הים התיכון. מים הם כוח טבע רב עוצמה – אפילו יותר כאשר הם מוגברים על ידי משאבות. דבר אחד ברור לגבי מנהרות הוא שהן פגיעות להצפות, גם אם יש להן ניקוז משוכלל. בצה"ל בוודאי חושבים על העובדה שעזה שוכנת על חופי הים התיכון.

את הדברים פרסם דיוויד איגנטיוס בוושינגטון פוסט.