יתד נאמן נגד רונן צור: "הצליח לפלג ולסכסך בין משפחות החטופים, הכוונות פוליטיות"

מאמר המערכת של יתד נאמן יצא הבוקר (ראשון) למתקפה חריפה וחסרת תקדים נגד מנהל מטה המשפחות להשבת החטופים, איש היח"צ, רונן צור. בין היתר נטען במאמר כי "מטה החטופים הצליח לפלג ולסכסך בין משפחות החטופים עצמם, כאשר הוא שם עצמו כדובר בלעדי של החטופים. בסופו של דבר מאחורי הקלעים יש כוונות פוליטיות עם כתובת אחת ויחידה – בנימין נתניהו שמה".

המאמר המלא

בנימין נתניהו יודע כי כל תוצאה של המלחמה בלי השבת כל החטופים, משמעותה כישלון. אין מישהו יותר ממנו, שהיה רוצה לראות את כל החטופים שבים לארץ. הוא יודע, כמו שכולם יודעים, שכל יום בשבי המפלצות מהחמאס, הוא יום אחד יותר מדי בשביל החטופים. כנופיית הרוצחים המתועבת הזאת, אינה בוחלת במעשי רצח ברוטאליים בחטופים הנמצאים בידיה ולולי היו אלו "קלפי מיקוח" מול ממשלת ישראל, כבר מזמן הם לא היו בין החיים. לדידם של היצורים הללו, אין כל ערך לחיי אדם בוודאי לחיי ישראלים, ואין הם זקוקים לכמות כה גדולה של חטופים כדי לסחוט מישראל וויתורים מפליגים. אם תמורת חייל חטוף אחד שוחררו יותר מאלף מחבלים, אז תמורת יותר ממאה חטופים יהיה המחיר כפול ומכופל.

להאשים את נתניהו או כל חבר בממשלתו, שאין הם עושים די להשבת החטופים, זו האשמה בזויה ונלוזה, כי כאמור מעבר לרגישות האנושית לחיי אדם, גם משיקולים פוליטיים "קרים", השבת החטופים היא תנאי ראשוני לכל הצלחה במלחמה הנוכחית, אם ניתן יהיה להגדיר בכלל תוצאה כלשהי כ"הצלחה". ממשלת ישראל עושה כל מאמץ, כדי להגיע לאיזה הסכם עם חבורת הרוצחים מעזה, שבמסגרתו ישוחררו עוד ועוד חטופים. בסיבוב הראשון, הסכימה ישראל להפוגה בלחימה במשך ימים ארוכים, יהיו שיאמרו ארוכים מדי, שנוצלו על ידי החמאס להתארגנות מול הכוחות הישראלים. בקרבות הנוכחיים בחאן-יונס, מגלים החיילים כי כל בית הפך למלכודת מוות, לאחר שארגון החמאס ניצל את ימי ההפוגה כדי להתכונן לכניסת הצבא הישראלי. איש אינו יודע בוודאות כמה חיילים שילמו בחייהם בשל אותה הפוגה, כי זה נושא שלא מדברים עליו בריש-גלי, אבל כמו ששחרור הרוצחים בעיסקת שליט גבה מחיר דמים יקר ביותר, כך גם העסקאות הנוכחיות.

לכן הדילמה כאן היא קשה, לעיתים בלתי אפשרית. החמאס מעמיד כתנאי מוקדם למשא ומתן על שחרור עוד חטופים, את הפסקת הלחימה המוחלטת. העובדה שגם בתנאים הנוכחיים, כאשר חלקים מרצועת עזה הפכו לעיי חרבות, אלפי מחבלים חוסלו ויש המעריכים את מספרם ב-9000, תשתיות טרור הושמדו, מערך המנהרות נהרס בחלקו, ועדיין סינוואר מרגיש עצמו בטוח להציג דרישות מחוצפות, מעידה כי לדידו של רב המרצחים, רחוקה הדרך מכניעה. הוא יודע היטב שהזמן משחק לטובתו, וכל יום שחולף מקטין את הסיכוי להגשים את משאלתו של נתניהו ולמוטט את החמאס. הלחץ העולמי על ישראל גובר, הנשיא ביידן עם היותו ידיד אמת למדינת ישראל, נתון במכבש לחצים אדיר, כמעט בלתי אפשרי, לעצור את המלחמה, בוודאי אם הוא שואף להיבחר לכהונה שנייה.

ובתוך כל הכאוס הזה, מגיע מטה החטופים ומפעיל לחצים על ממשלת ישראל, כאילו והיא האשמה הבלעדית לאי השבת החטופים. כל לחץ, כל הפגנה, כל פעולת מחאה, רק מקשיחה את עמדת סינוואר שמאמין כי בסופו של דבר נתניהו לא יעמוד בלחצים. הוא לא עמד בעבר בלחצים קטנים מזה, ואין סיבה להניח שהוא יעמוד הפעם. כמה מטורף זה לשלוח לתקשורת את אחד הנערים שחזרו משבי החמאס בהובלת נתניהו, וללמד אותו לומר כי "לנתניהו לא איכפת מהחטופים". פשוט לא יאומן עד שלא שומעים זאת באוזניים. אבל לעומדים בראש המטה הזה, אין קווים אדומים. הם בכלל נעלבים כאשר מאשימים אותם כי בפעולות שלהם הם מעלים את רף המחיר שדורש החמאס, ובכך מרחיקים את הסיכוי לשחרור קרוב של עוד חטופים. העומד בראש המטה, רונן צור, איים בהגשת תביעת דיבה נגד עיתונאי שהאשים אותו בכך שהחמאס משתמש בתעמולתו באותם מסרים ממש שמשתמש בהם מטה החטופים. לא ברור היכן כאן ה"דיבה" מול חופש הדיבור והבעת הדעה, אבל פעמים רבות האיום בהגשת תביעת דיבה, אינו אלא ניסיון לסתימת פיות היריב, גם כאשר אין באותו איום כל ממש.

יתרה מכך, מטה החטופים הצליח לפלג ולסכסך בין משפחות החטופים עצמם, כאשר הוא שם עצמו כדובר בלעדי של החטופים, בעוד שיש בין המשפחות כאלו שמסתייגים הסתייגות מוחלטת משיטות הפעולה של המטה. אבל מי בכלל שומע את קולם, כאשר בסופו של דבר מאחורי הקלעים יש כוונות פוליטיות עם כתובת אחת ויחידה – בנימין נתניהו שמה. עד כדי כך מגיע האבסורד, עד שאחד האבות המתנגד לפעולת המטה הוזמן לעימות תקשורתי עם אב אחר, ובמהלך העימות פרץ בבכי מר. אותו אבא המתנגד לשיטות מטה החטופים, אמר בשידור: "יש כאן 7 מיליון יהודים שחמאס וחיזבאללה רוצים לשחוט, ואנחנו קודם כל צריכים להבטיח את ביטחונם של 7 מיליון יהודים שגרים פה, ושל מי שיהיה פה בדורות הבאים. תוך כדי זה לדאוג לחטופים בכל דרך בשקט ובצנעה. להראות לאויב שלא אכפת לנו, אבל מאחורי הקלעים לעשות הכל כדי להחזיר את החטופים בריאים ושלמים". כתגובה השיב לו האב השני במילים המזעזעות הללו: "אתה ויתרת על הבן שלך, ואני לא ויתרתי על הבן שלי". למותר לציין שאב אחד הוא איש שמאל והשני הוא איש ימין, ועכשיו רק צריכים "לנחש" מי אמר מה…

כואב שגם נושא כזה שהוא קונצנזוס בין כל חלקי העם, הפך בחסות גורמים שונים לנושא פוליטי, שיותר מאשר נועד להביא להשבת החטופים, נועד לפגוע באלו שדעתם הפוליטית אינה עולה בקנה אחד עם דעת ראשי המטה. אם סינוואר מרגיש בטוח ממעמקי הבונקר בו הוא שוהה כעת – באופן זמני מן הסתם עד שייאלץ להימלט לבונקר אחר – זה לא במעט בגלל אותם גורמים שמחזקים את תחושתו כי כל יום שעובר רק יגדיל את המחיר שיוכל לקבל תמורת עיסקה להשבת החטופים. זה עצוב, זה מכמיר לב, וזה גם בושה שבימים של התמודדות קשה מול אויב חיצוני אכזר, יש מי שעוסקים בפלגנות, בסכסכנות ובפוליטיקה בזויה.