שני גורן נחטפה מביתה בניר עוז בשמחת תורה והוחזקה 55 ימים בשבי חמאס. חודשיים אחרי ששוחרה, בחרה לשתף ולספר את סיפורה.
היא התעוררה בבוקר שמחת תורה לקול מטח כבד של טילים ורקטות, "התקשרתי לעמית אחי והוא אומר לי: 'קומי, תנעלי את הדלת. תסגרי את הכול. תרימי את הידית של הממ"ד ותישארי שם". זמן קצר לאחר מכן נכנסים מחבלים לביתה, הם משליכים רימון לתוך הממ"ד בו שהתה ובנס הוא לא מתפוצץ. המחבלים מחכים מספר שניות ונכנסים לממ"ד. שני נלקחת על ידם, מובלת בשביל הקיבוץ בדרכה לעזה, בדרך היא רואה מראות הרס ומלא מחבלים מסתובבים באין מפריע.
המחשבה שחלפה בראשה כל הזמן "איפה צה"ל"? אלא שלפתע שמעה רעש מעודד, זה היה כמאה חמישים מטר לפני שחצו את הגבול לעזה, כשמסוק נשמע מתקרב לעברם. המסוק מבחין לדבריה בנחילי מחבלים וביניהם חטופים ישראלים. בראיון בחדשות 12 היא מספרת כי לפתע נשמע צרור יריות, "זה היה רגע מבהיל", היא משחזרת. "אני מורידה את הראש וקולטת שנפצעתי. היא מרימה את הראש ורואה 'דומינו' – כל המחבלים (חוסלו) בשנייה". גם אחת החטופות, אפרת, ספגה פגיעה קטלנית מהירי.
באותו הרגע עברו בראשה מחשבות רבות. על הטייס אמרה: "אני ממש לא מקנאה בו, הוא קיבל החלטה לא פשוטה אבל הוא כמעט הציל אותנו". על המחשבה אם לברוח, אמרה: "חשבתי לרוץ, אבל אמרתי לעצמי שאני לא יכולה להשאיר את הילדות כאן. אי אפשר לדעת מה יהיה, דורון פצועה ועם מי הן יהיו?". כאמור שני שוחררה בעסקה הקודמת לשחרור חטופים.
שטויות
וכל הזמן אתם מפמפמים לנו שלא היה צבא ולא היה חיל אוויר… אז מסתבר ששיקרתם! כנראה במצוות "מטה משפחות החטופים" שהוא רק הסוואה לכוח קפלן אחים לנזק ושלום אכזב. שמאלנים שפלים