עדה שגיא, בת 75 מקיבוץ ניר עוז, שוחררה משבי חמאס בפעימה החמישית בעסקת חטופים, לאחר 53 ימים. היום (שלישי) היא סיפרה בתוכנית "קלמן וליברמן" בכאן רשת ב, על רגעי חטיפתה, על תחושת ההפקרות, ועל המחשבות על החטופים שעוד מוחזקים בשבי.
"זו לא המדינה שלי", סיפרה עדה בכאב, והסבירה "ב-7 באוקטובר נשמט לי הקול מתחת לרגליים. הבית והקיבוץ איננו". על השבת השחורה הוסיפה כי "הייתי בממ"ד. הספקתי להכין כוס קפה ולקחת מטען לטלפון. דיברתי עם הילדים בוואטסאפ ואז שמעתי ירי מרחוק. כתבתי לבן שלי 'אין צבא'".
מחבלי חמאס גילו מבעד הבוזזים שנמצאים בביתה של עדה, שגם היא שם. הם לקחו אותה מחוץ לביתה ודרשו ממנה שמות של עוד אנשים. "זה היה זוועה. הסתכלתי למעלה לחפש את הצבא ואין כלום. הושיבו אותי על אופנוע ותוך עשרים דקות היינו בגדר. לא הייתי עם אף אחד אחר מהקיבוץ, חשבתי שזה הסוף שלי. הסתכלתי על בית העלמין להיפרד מדני שנפטר לפני שנה".
לדבריה של עדה, בביתה היו כשבעה בוזזים, וברגעים בהן הייתה על האופנוע בדרך לרצועת עזה, היא ראתה את שאר הבוזזים שפשטו על הקיבוץ ולקחו מכל הבא ליד. "עשרות עזתים, ילדים ונשים עם דברים שיוצאים מניר עוז. אופניים, בימבות, כדורים, מחשבים וטלוויזיות – כאילו הם בפארק".
בדרכה לרצועת עזה, עדה ראתה לדבריה "מיליונים של אנשים" שעומדים ומסמנים בידיים סימנים של שוחטים אתכם. "היו להם מלא דברים בידיים שזיהיתי, הם הלכו כמו בטיילת ואין צבא", אמרה. לאחר מכן, המחבלים העבירו את עדה מהאופנוע למכונית, שם הכירה את מירב טל, בת ה-53 מראשון לציון, שנחטפה לעזה ושוחררה באותה הפעימה יחד עם עדה.
בבית החולים ברצועת עזה, עדה פגשה בחטוף עודד ליפשיץ, חבר קיבוץ שעדיין מוחזק בשבי. "הוא היה פצוע בכל הגוף, הייתה לו כליה ביד, אבל הוא דיבר איתנו והיה בהכרה". אחרי שסיימו את "הטיפול" בבית החולים, עדה וחטופים נוספים הועברו לדירת מסתור בחאן יונס.
"ישבנו בה יומיים. הוחזקו בידי משפחה עזתית עם שני שומרים. היה פחד נוראי, ישנו בחדר הילדים. היה ברור שהם קיבלו כסף מחמאס, מה שאנחנו אכלנו, הם אכלו. התנאים היו נוראיים, לא היה חשמל ומים, חיינו על פיתות ולבנה שגם נעלמו לאט לאט", סיפרה עדה.
