1.
בין המשפתיים:
מהות הצעד של סער היא להחליט שלא להחליט, בינתיים
אחד ממשפטי החכמה הסיניים הישנים אומר, שכשאדם קטן עושה צל גדול זה סימן שהשמש שוקעת. כשאדם לא גדול מצליח לעורר כל כך הרבה ענין סביבו, זה סימן שהמצב הכללי לא ממש טוב.
גדעון משה סרצ'נסקי הוא לא אדם בינוני בכלל, בוודאי שלא אדם קטן ולא רק במובן הפיזי. הוא אדם עם רקורד מרשים ויכולות יוצאות דופן, מדובר באדם חכם, נבון, רהוט ואינטליגנט אבל במישור הפוליטי אם נאמר זאת בעדינות – פחות הצליח לו.
סער לא ניחן בחושים פוליטיים יוצאי דופן, עד כה הוא לא הוכיח יכולות מרשימות מידי בצפיית פני עתיד או בהצלחות כבירות מידי בשדה הקרב ששמו כנסת ישראל. מצד שני, הוא מצליח באופן קבוע לעורר סביבו כל כך הרבה ענין ושיח פעם אחר פעם, עד שעורכי עיתונים ומהדורות צריכים להזכיר לעצמם לא להיסחף ולהשתמש בטעות בפעם המי יודע כמה בביטוי הלעוס "יהום הסער" שכבר נכתב עליו אינספור פעמים.
הסיבה העיקרית לכך היא שהוא מצליח בכל פעם להיות בצומת הנכון בזמן הנכון. אם הוא לא הצליח להגיע בעצמו להנהגה של ממש, הוא לפחות מצליח למשוך אליו תשומת לב לפרקי זמן קצרים. ברוב הפעמים תשומת הלב הזאת לא הביאה לו הצלחה פנומנלית בלשון המעטה, אבל כפי שלימד אותו ראש מפלגתו לשעבר המנוח, העיקר הוא להישאר על הגלגל. ואת זה הוא עושה.
הצלחה נוספת שיש לו כיום, היא העובדה שלצידו יושב אחד הפוליטיקאים הטובים שיש היום בזירה אחרי ראש הממשלה: זאב אלקין, שבניגוד לראש מפלגתו הוא דווקא ניחן בשילוב הנכון של כשרון שחמטאי רוסי עם חכמת שוק מזרח תיכונית, שזה בדיוק מה שצריך כדי להצליח בפוליטיקה. אלקין ישב במשך שנים רבות בחדרי החדרים של נתניהו והיה איש הסוד שלו, יחד הם ניהלו קרבות פוליטיים עקובים מדם ורקחו יחד הסכמים ומשאים-ומתנים קשוחים ומתוחכמים.
אם יש מישהו שמכיר את נתניהו לפני ולפנים, זה אותו זאב שבעצמו קידם כמה מהמהלכים הבולטים של הבוס שלו לשעבר על המגרש. כעת כשהוא הגיע לאן שהגיע אחרי טעות אחת בה לקח את הפניה הלא נכונה, הרי שמה שמתחולל כעת זו בעצם מלחמת מוחות בינו לבין נתניהו.
סביר להניח שכבר כמה חודשים מנסה אלקין לנחש ולנתח את מה שקורה כעת בראשו של האיש מקיסריה ולפעול בהתאם. האיש מקיסריה בחוש הריח שלו מזהה את המהלכים שעושה ידידו לשעבר ואולי גם לשעתיד וגם הוא פועל בהתאם, במין ריקוד זהיר במרכז המעגל בו כל אחד מנסה לא להכשיל את רעהו אבל גם לא לעזור לו יותר מידי בצעדי הקדצ'קה הבאים.
בהתאם לכך, מה שהתרחש השבוע אופייני מאוד לסער ולמורשתו: לעשות הרבה רעש בלי לעשות משהו מהותי מידי. זה מה שהוא עשה תמיד וזה מה שהוא עושה עכשיו.
אנשיו של סער יצאו בזה אחר זה לראיונות בתקשורת והשמיעו את אותו דף מסרים שכנראה כולנו מבינים מי כתב אותו. הם הדגישו שהם לא באים חלילה לעזור לנתניהו למרות שזה מה שהיה נראה שהם עושים, הם הדגישו שהם מתיימרים להחליף את נתניהו, לבנות ממשלת ימין בלעדיו וכי הם אלה שנושאים את הבשורה עבור כל אלה שרוצים ימין אמיתי ולא ימין ביביסטי.
אחרי ששמענו אותם מדקלמים את המסרים הללו בזה אחר זה, כבר לא תישמט לנו הלסת אם מישהו יספר לנו שדף המסרים הזה תואם איכשהו עם אנשיו של נתניהו עצמו. אין תימוכין לכך שדבר כזה באמת קרה, אבל מבחינת מהות המסרים, הם משרתים היטב את כל הצדדים.
עוד לפני שפרצה המלחמה ולפני המערבולת הפוליטית, נתניהו רצה תמיד להקים מפלגת ימין שתהיה מימין לליכוד, שתהיה עיר מקלט למצביעי ימין שבסופו של דבר יישארו עם הגוש ולא יעברו לצד השני. מפלגות הציבור הדת"לי על גלגוליהן השונים סיפקו רק חלקית את הסחורה, וגם ההרפתקאות אליהן יצאו המפלגות של כחלון, ליברמן וסער לא ממש הועילו עד כה למטרה הזאת.
כשהתחילה המלחמה המצב השתנה מעט, אבל רק לזמן קצר. ארגוני השמאל מיהרו להחזיר בכישרון רב (ובטיפשות מופלגת) את נתניהו למרכז הזירה ולהחזיר לחיקו את המוני המצביעים שחשבו לנטוש אותו ולהחליף את ההנהגה. כפי שנכתב לא מעט בין היתר מעל במה צנועה זו, העם בישראל התחיל ללכת ימינה והתחיל לרצות ימין אמיתי ולא ימין הצהרתי, ונתניהו שזיהה זאת ראשון היה גם הראשון שפצח במאמצים להיות זה שינהיג את הימין הזה, כשהוא פוסע על השטיח שפרסו עבורו האחים לנשק והכח קפלן.
כעת יושבים סער ואלקין ומחשבים את צעדיהם. הם רואים את מפלגת הליכוד בהנהגת נתניהו שומרת על כוחה בסקרים ומתחממת על הקו ממנו היא מתכוונת רק לעלות, הם מבינים שיש סיכוי טוב שנתניהו יהיה זה שינהיג את הימין גם בבחירות הבאות ולאחריהן. מצד שני, יש גם סיכוי שהפעם זה לא יקרה, בינתיים קשה לדעת.
לצידה של מפלגת הליכוד מנסה בן גביר למלא את בורו מחולייתו של סמוטריץ' שנלחם על שרידותו סביב אחוז החסימה, אבל סביר להניח שבזמן אמת אנשים לא ימהרו לתמוך באותו בן גביר, שבינתיים הוכיח את כוחו בעיקר בדיבורים. גם עשרות המנדטים שהסקרים מפרגנים לגנץ נחשבים לנזילים במיוחד ולא בטוח שילוו אותו גם לקלפי. מכאן עולה שיש כרגע נתח משמעותי מאוד של מנדטים שבמהותם רוצים ממשלת ימין, אבל כרגע אין להם בית.
ההחלטה של סער ואלקין במצב הזה היא לשבת בין המשפתיים ולצעוד בזהירות. במצב כיום, סער לא יכול להיות היריב המרכזי של נתניהו ואין לו את היכולת לאתגר אותו ובוודאי שלא להחליף אותו. מצד שני הוא לא יכול להמשיך להיות גלגל רזרבי במפלגה של מישהו אחר ובוודאי שלא כשלמישהו הזה קוראים גנץ.
הפתרון הוא לצאת לדרך חדשה ששומרת על קו ניטרלי עד כמה שאפשר. סער מאתגר את נתניהו עם הצהרות על מדיניות ימין וביקורת על ניהול המלחמה, כך הוא קונה לו שביתה בליבם של אזרחים ימניים חפצי שלטון ימין והוא מצטייר כמי שקם ועושה מעשה, בניגוד לבן גביר וליברמן שכוחם בפיהם אבל ידיהם שלובות באפס מעש. העצה המרכזית של אלקין לבוס הנוכחי שלו היא להתבלט כרגע כמי שעשה צעד אקטיבי ראשון לכיוון הקמת ממשלת ימין אמיתית בעתיד וזה קלף עצום שניתן יהיה להשתמש בו ברגע האמת.
התקווה היא שאם נתניהו אכן יוביל את הבחירות, הם יוכלו לשתף עמו פעולה ולהיכנס לממשלה שלו. ואם נתניהו ישלם מחיר ציבורי ולא יהיה זה שיוביל, הרי שהם עדיין הראשונים שעשו מעשה של ממש לאתגר אותו מימין ולקרוא להחליף אותו. כך או כך, בו גביר וליברמן יצטיירו כנגררים וככאלה שהיו פחות אקטיביים, כך יצליח סער לעקוף אותם בשרשרת ההנהגה והתפקידים, באיזו ממשלה שלא תהיה.
נתניהו מבחינתו רואה בזה צעד מבורך. כרגע סער ואלקין מספקים לו את מפלגת הימין התאורטית עליה הוא חלם תמיד, הם יכולים להיות פרטנרים נהדרים שישמרו על רבבות קולות ימין בתוך הגוש ויעניקו לו אותם על מגש של כסף בהקמת ממשלה.
המהלך הזה יעיל בינתיים ורק בינתיים, כי ככל שנתקרב באמת למערכת בחירות, נתניהו שוב צפוי לעשות את מה שהוא רגיל ויודע: לחלק את הזירה לקו ברור של ימין ושמאל, טובים מול רעים, כשרק מי שהולך איתו הוא הימין והוא הטוב לעומת כל מי שעושה ההיפך. כך לאורך ההיסטוריה הוא הפך את כל יריביו הימניים לשמאלנים מאוסים בעיני הציבור רק משום שהם לא הלכו איתו.
אם יגיע השלב הזה בקמפיין, סער ואלקין יצטרכו לבחור היכן הם נמצאים. דף המסרים יהיה חייב להתעדכן ואם הם ימשיכו לתקוף את נתניהו, הרי ששני הצדדים יהיו בדילמה. נתניהו יצטרך להחליט האם הוא מכוון אליהם את התותחים ובכך מפסיד את אלפי הקולות שהם עשויים להציל לגוש הימין, והם יצטרכו להחליט האם הם מפסיקים לתקוף אותו ובכך מפסידים את קולות הרל"ביסטים.
התקווה החדשה של סער היא אם כן שנתניהו לא יגיע למצב הזה, שאולי לראשונה הוא לא יצליח לשרטט ימין ושמאל ובוודאי שלא להמליך את עצמו למלך הימין אחרי מה שהתרחש ונחשף כאן בחצי שנה האחרונה. לכן בשלב זה, גם נתניהו וגם אלקין עושים צעד אחר צעד בזהירות, עם קריצת עין זהירה זה לזה אבל עם חושים מחודדים ועין פוזלת לכל הכיוונים. בינתיים נח להם להמשיך ככה עד שיגיע הרגע בו יצטרכו להחליט.
2.
התקציב כמשל:
האופוזיציה לא כשלה בכך שהתקציב עבר, אלא בכך שהיא לא ידעה אפילו איך להכביד עליו
האופוזיציה שוב כשלה השבוע בניסיון להקשות על הליך חקיקת תקציב המדינה המתוקן ל- 2024.
הכשלון לא היה בעצם זה שהתקציב עבר, היה לו רוב גדול גם בלי תמיכתם של חברי המחנה הממלכתי מהעבר ומהווה שהצביעו נגד, הכשלון היה בעצם התהליך כשהחוק עבר כמעט באין מפריע למרות זעקות השבר שנשמעו מפיהם של לפיד, ליברמן ואנשיהם.
האופוזיציה הגישה אלפי הסתייגויות לחוק, מה שגרם לוועדת הכנסת לקבוע סדרי דיון ולתחום את נאומי האופוזיציה לדיון בן 25 שעות, שהתחיל ביום שלישי בבוקר ונמשך עד לרביעי לפנה"צ. את רוב זמני הנאומים קיבלה כמובן האופוזיציה, אבל מסתבר שגם את הזמן הזה היא לא הצליחה למלא, כשמתישהו סמוך לשעה 2 בלילה כבר לא היה מי שיעמוד על הדוכן ויעביר את הזמן מול המליאה הריקה. בשל כך הוכרז על הפסקה בדיונים עד לשעה 8 בבוקר אז שבו חברי האופוזיציה רעננים אחרי כוס קפה להמשך השמעת המלל האינסופי.
למעשה, לא היה לאופוזיציה סיבות רבות מידי לתקוף את התקציב הזה. מדובר בחוק הכרחי שנאלץ לתקן את התקציב לאור אילוצי המלחמה, התקציב עושה צדק גם עם מערכת הביטחון וגם עם שאר הצרכים עם העדפה ברורה למלחמה, הזעם הרב שהיה מנת חלקם של כלל שרי הממשלה העיד על הקיצוץ הרוחבי בבשר החי שנעשה לכולם באופן שווה, לצורך מימון המלחמה. איש לא נותר מחוץ למשחק, כולם שילמו את המחיר.
הכספים הקואליציוניים קוצצו גם הם ורוב הסעיפים שלא היו בבסיס התקציב בטלו לחלוטין, למעט צרכים הכרחיים שבאופן טכני הוגדרו ככספים קואליציוניים אך לא ניתן לוותר עליהם. לאיש אין יכולת לבוא בטענות לאף אחד סביב התקציב הזה, שעושה צדק עם כולם עד כמה שניתן באילוצי המצב הלא שגרתי. כך שגם לחברי האופוזיציה לא היה יותר מידי מה למכור על הדוכן והם לא הצליחו למלא את הזמן שהם עצמם ביקשו.
עם זאת, כל זה לא הפריע לאנשים כמו לפיד וליברמן ולכמה כלי תקשורת המזוהים עמם, להמשיך את ההסתה נגד הממשלה, נגד הציבור החרדי ונבחרי הציבור במפלגות החרדיות. ההסתה הזאת הוכיחה שלא צריך מציאות כדי לבסס עליה את האג'נדה אלא יש פשוט אג'נדה, ואותה אפשר להנדס איכשהו על גב המציאות בתקוה שאף אחד לא ישים לב.
מה שאפשר לקחת וללמוד מפרשת העברת התקציב השבוע, זה שלא צריך להתרגש יותר מידי ממה שאומרים על החרדים בחלק מכלי התקשורת ובמפלגות האופוזיציה. ההתנגדות שלהם לתקציב הוכיחה שהם עשו זאת רק מתוקף תפקידם כאופוזיציה, הם התאימו את המילים לתפקיד ולא את התפקיד לדעות ואת זה חשוב לזכור הלאה במעלה הדרך.
3.
סיפורה של ישראל החדשה:
המצב הביטחוני והמצב הבינלאומי מציבים את ישראל במקום כמעט בלתי אפשרי
בינתיים, כשלוקחים קצת פסק זמן מהעיסוק בפוליטיקה, אפשר לגלות שבעזה עדיין מתנהלת מלחמה, שחיילים נהרגים ונפצעים כמעט כל יום, ש-134 חטופים עדיין נמצאים שם, שהצפון מאיים להתפוצץ, שיו"ש וירושלים הפכו לחבית חומר נפץ עם תחילת ימי הרמדאן המסוכנים ושהעולם כולו הפך למקום פחות בטוח ליהודים, כולל ארץ ישראל.
בתוך כל זה, נראה שהנציגים הישראלים למשא ומתן מתחננים לעסקת חטופים תחת לחץ כבד של ארצות הברית, שמנהלת כאן את העניינים בלי להבין באמת מה המשמעות של הדברים באקלים המזרח תיכוני, ובמקביל אותה ארצות הברית ממשיכה להטיל סנקציות על מתיישבים ביו"ש בגלל "אלימות מתנחלים" שעדיין לא ממש הוכחה על בסיס עובדתי. דיון שנערך השבוע בכנסת חשף שלמעלה ממחצית מהתלונות שהוגשו נגד מתנחלים ביו"ש הן תלונות שווא שהוגשו ע"י ארגוני שמאל ממרכז הארץ, וזה נתון שעבר כמובן בשקט יחסי בשיח הציבורי.
מחדלי הימים שקדמו למלחמה ממשיכים להיחשף מידי יום, אבל בחוצות תל אביב לא מקשיבים לזה ועסוקים ברדיפה אישית נגד האיש שרק מרוויח מהרדיפה הזאת, חיילים שיצאו מעזה מספרים שהם מקבלים פקודות לשקם תשתיות שהם עצמם הרסו בתקיפות נגד מחבלים ברצועה, הממשלה עסוקה בהקמת נמל בקפריסין לצורך העברת סיוע לעזה ובהפקרת שמי הרצועה להצנחת ארגזי מזון בינלאומיים למרות שלכולם ברור וידוע שכל הסיוע נבזז בידי חמאס.
על רקע כל זאת ממשיכים ביידן ונתניהו להתכתש פומבית ולהחריף את היחסים ביניהם, וכל זה קורה בזמן שכולנו עסוקים במהלכים של גדעון סער, בנסיעה של גנץ לארה"ב, בתגובה שפרסמה לשכת נתניהו על ועדת מירון או במי נגד מי ברשויות המקומיות.
זהו סיפורה של מדינת ישראל בימים אלו, זה סיפורה של המדינה בכמה שורות, בשורה של תקריות והתרחשויות שכששוזרים אותן יחד הן יוצרות את התמונה המלאה.
מלבד המצב המייאש הזה, השאלה המתבקשת עולה מאליה: לאן כל זה הולך, האם יש מישהו שמסוגל לתפוס את המושכות ולעשות כאן איזשהו סוג של סדר, והשאלה הזאת נשארת כמובן ללא מענה.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
משובח כתמיד.
חד משמעית
ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית השנה
ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית השנה