נורלין בבדילה שנחטפה מקיבוץ נירים בשבת השחורה ושוחררה לאחר 53 ימים בשבי, סיפרה היום (שלישי) בריאיון לקרן נויבך בתוכנית "סדר יום" בכאן רשת ב: "בחדר הקטן שבו הוחזקנו, ראיתי את התמונה של גלעד שליט".
נורלין סיפרה על רגע החטיפה ועל הבהלה הגדולה שחשה אל מול המחבלים החמושים: "הם היו חמישה, הם כיוונו את הנשק שלהם אליי ואמרתי להם 'לא אותי', אמרתי להם שאני פיליפינית – 'בבקשה לא אותי, יש לי משפחה'. לקחו אותי באוטו, הייתי שם לבד עם גופות של נרצחים ישראלים בטנדר מאחורה".
כשהגיעה לעזה, שלושה מחבלים הובילו אותה לבית, שם שהתה בחדר קטן עם החטופות ששוחררו אירנה טאטי וקרינה אנגלברג: "היום-יום היה כמו גיהנום. ביום הראשון היה חשמל ומאוורר ואחר כך לא היה חשמל, היה לנו חם, היו פחות מים ואוכל", סיפרה בבדילה. עוד אמרה: "23 ימים לא הייתה לנו מקלחת. כשביקשנו מקלחת הם שמו לנו דלי קטן לשלושתנו, אני הייתי אחרונה – מה נשאר לי? גם כשהלכנו לשירותים לא היו לנו מים".
נורלין סיפרה כי החטופות לא הצליחו לישון בגלל "הבומים" ששמעו: "שלושתנו אכלנו פיתה או תירס פעם אחת ביום. הם שמו את האוכל על השטיח והיינו אוכלות, מתחלקות". יום אחד הם צילמו אותנו ונתנו לנו בשר מלמעלה כדי להראות שהם נותנים לנו אוכל טוב – אמרתי לקרינה 'זו תעמולה שלהם'. דיברנו בינינו בלחש, מתי אנחנו נצא, מה קורה עם הבעלים והמשפחה שלנו, אם יהרגו אותנו – כל מיני דברים. כל הזמן שמעתי גברים צועקים וכועסים, כל יום חשבתי שמישהו יכנס ויהרוג אותנו".
כדי לא לאבד את תחושת הזמן שלוש החטופות מצאו שיטה לספירת הימים: "קרינה עשתה גלגולים בנייר טואלט וספרנו את הימים – בכל יום שעבר היא שמה חתיכת נייר מגולגלת בכוס". נורלין סיפרה על החשש שתישאר בשבי: "שמעתי את הבומים וכל הזמן חשבתי שאין הפסקת אש ושאולי נישאר שם, כל מיני מחשבות לא טובות".
