טקס האזכרה הממלכתי לנפגעי פעולות האיבה מתקיים היום (שני) בהר הרצל שבירושלים, במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג וראש הממשלה בנימין נתניהו, שנאמו בטקס. ראש הממשלה נתניהו נאם בטקס ללא הפרעות. אחד מהנוכחים בקהל החזיק דגל ישראל ועליו הכיתוב "7.10".
עם סיום נאומו, נשמעו קריאות גנאי לעברו. "כל אחת מכן יקרה לי כמשפחה בפני עצמה", אמר נתניהו. "כל חלל, כל נפגע, סודק את ליבי וסודק את לב העם כולו. אני יודע את גודל יגונכם, אני יודע את כאבה של כל משפחה. אנחנו עומדים כולנו יחד, אנחנו עומדים כולנו יחד ואנחנו עומדים כולנו יחד תמיד. נחשול עצום של איבה התנפץ של איבה התנפץ על יישובי הנגב בשבת שמחת תורה. גם באכזריות המוכרת של אויבינו מאז אמצע המאה ה-19, אז התחיל הפיגוע הראשון. גם מאז מעשי הזוועה באותו יום שחור שבו נשברו שיאים חדשים".
נתניהו אמר, "לעולם לא נשכח את טבח המשפחות, טבח התינוקות, הילדים, המבוגרים, הזקנים, הנשים, הגברים. לא נשכח את ההתעללות מקפיאת הדם, את החטיפה, את השחתת הגופות, את הפשעים נגד האנושות. לא נשכח ולא ניתן לאף אחד בעולם להשכיח זאת. איננו שוכחים ולו לרגע את החטופים. אנו פועלים בלא הרף להחזיר את כולם, את החיים והחללים כאחד, להחזיר את כולם הביתה. החזרנו כבר כמחצית מהם ונחזיר את כולם".
נתניהו התייחס בנאומו להקלטת מחבל חמאס שטלפן למשפחתו בעזה ב-7 באוקטובר, והביע את גאוותו על כך שהצליח לרצוח יהודים. "האירוע הזה ממחיש לי ולרבים אחרים את תהומות הרשע, את תהומות הברבריות שמולם אנחנו עומדים", אמר נתניהו. "הוא מתקשר לאביו בעזה, מהטלפון של מי שהוא רצח, אישה מקיבוץ מפלסים, והוא צועק בגאווה 'הרגתי אותה ואת בעלה, במו ידיי הרגתי 10 יהודים'. מהצד האחר של הטלפון אביו ויתר בני משפחתו צוהלים ומברכים אותו שוב ושוב ושוב".
ראש הממשלה הוסיף, "באותו יום שחור המרצחים ותומכים רקדו על הדם, אבל היום הם כבר לא רוקדים. הם מרגישים היטב את נחת זרוענו בכל רחבי רצועת עזה. לא נעצור עד שנמוטט את שלטון הטרור של החמאס, נבוא חשבון עם מבצעי המתקפה עד האחרון שבהם. נגדע את ידם כדי שלא תונף עוד על ישראל. נשקם מן היסוד את אזור עוטף עזה, חבל התקומה העתידי שיהיה גדול ותוסס וחי פי כמה ממה שהיה".
קודם לכן עלה לנאום נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ואמר: "אזרחיות ואזרחי ישראל. אנחנו נפגשים היום כשליבנו מוצף, מצולק ומזועזע. אנחנו נפגשים כשאנחנו עדיין רחוקים מלעכל, מלהבין, מלהביע במילים, את עול הכאב שאנחנו נושאים מאז השבעה באוקטובר".
"האוויר של הר הרצל בחודש אייר לא דומה לאוויר בשום מקום אחר בעולם. אוויר סמיך, כבד מנשוא, עשוי תמהיל מדויק של ריח עצים ירוקי-עד, דמעות, אבק שריפה ופרחים. זהו שילוב בלתי-אפשרי של מוות וחיים, של כאב ואהבה, של געגוע ויגון עצום ומולם – גאווה בבניין הלאומי שבנינו".
הנשיא המשיך: "את האוויר הזה, אתם, בני ובנות המשפחות ששכלו את יקיריהם – בפעולות הטרור הרודפות אותנו משחר שיבתנו לציון – נושאים בראות ובלב לאורך כל השנה, כל יום, כל דקה. ומדי שנה בשנה, ביום הקדוש הזה גם אנחנו מתאספים וניצבים אתכם כאן, לנשום את אוויר הר הרצל יחד. כתפינו שחוחות מכבד העצב הנורא. ובה בעת – גווינו זקופים מהזכות להיות חלק מעם כזה. עם שאלו הם בניו ובנותיו".
הרצוג ציין כי "השנה במתקפת הטרור הרצחנית ביותר מאז תקומתנו בארצנו, נלקחו מאיתנו באכזריות מפלצתית משפחות שלמות. מאות רבות של ילדות וילדים, צעירות וצעירים, קשישים וקשישות, אימהות ואבות, נערים, נערות, יפים, טובים, חיים כל כך, מאמונות, אומות, אורחות חיים ותפיסות עולם שונות ומגוונות. וכפי שאמרתי אמש בכותל – ברוח תפילת "וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף" שנאמרה ימים ספורים לפני אותו אסון נורא בשמחת תורה, אנחנו מעלים את זכר הנופלים האהובים שנרצחו ונטבחו".
"נמצאים איתנו כאן נציגי משפחות שאיבדו את יקיריהן בפעולות טרור ואיבה שונות", הוסיף הרצוג. "ב-7 באוקטובר, במסיבת הנובה, איבדנו מאות צעירים וצעירות, באירוע אחד נורא, שמסמל את התהום בין אהבת חיים לשנאה ומפלצתיות. פנים רבות כל כך לאכזריות ולכאב, שלקחו מאיתנו את בנינו ובנותינו, אחינו ואחיותינו, אהובינו כולם".
"מתקפת ה-7 באוקטובר הייתה מתקפה על הזכות והריבונות שלנו במולדתנו ובמדינתנו האחת והיחידה – ישראל. וכמו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, אך טבעי שהמעמד המקודש הזה מפגיש כאן דורות של משפחות שכולות, דורות של שורדים – מכל גווני הפסיפס הישראלי – שאיבדו כולם את שאהבה נפשם במתקפות טרור רצחניות, במאבק המתמשך, החורך את הלב, על קיומנו הריבוני פה – בארץ חמדת אבות".
הרצוג אמר: "בנשימה אחת, ביום הזיכרון הזה, אנחנו מתאבלים על חללי השבעה באוקטובר והמערכה שבאה בעקבותיו – בדרום, בצפון, ביהודה ושומרון, בירושלים ובכל רחבי הארץ. וכן על חללי פעולות האיבה כולם, מראשית ימי היישוב היהודי ועד ימינו. מערבים עצב בעצב, דמעות בדמעות".
"משפחות אהובות ויקרות. במקום שבו אתן עומדות לא יכול לעמוד איש. אף אחד לא יוכל באמת להבין את גודל החלל שנפער בכן. אני מתפלל, מדי יום, שנהיה ראויים כפרטים וכחברה, לקורבן העצום שלכן. התפקיד שלנו, של עם ישראל כולו, הוא לתמוך בכן, ולהעניק מעטפת איתנה לתהליכי ההתמודדות שלכן, כל אחת לפי דרכה וצרכיה. זה נכון כמובן גם לחובה המוסרית העמוקה כלפי שורדי פעולות האיבה והטרור וכל מי שנפגע מהן בגוף ובנפש, וזקוק לתמיכה, לסיוע, ללווי, למשאבים, לידע ולדאגה של כולנו כדי לנסות להשתקם ולשוב לחיים".
