"לא הייתה אבטחה": עדות אחרונה של הצלם שפגש את שליח חב"ד לפני היעלמותו

הצלם החרדי דודי קפלר היה בין האחרונים שפגשו את הרב צבי קוגן, שליח חב"ד באיחוד האמירויות, לפני היעלמותו המסתורית. בראיון מיוחד, משחזר קפלר את השעות האחרונות שבילה עם השליח, שלפי ההערכות נחטף ונרצח בידי חוליה שפעלה, על פי החשד הראשוני, בשליחות איראן.

"ביום שני שעבר ביליתי מספר שעות עם הרב קוגן, מתעד את פעילות הקהילה היהודית בדובאי," מספר קפלר. "צילמתי את המכולת הכשרה שהוא מנהל, אליה היה נוסע מדי יום מאבו דאבי. המקום היה מאובטח היטב, עם שומר בכניסה ומצלמות אבטחה. כששאלתי אותו על כך, הוא הסביר בפשטות: 'אנחנו חייבים אבטחה'."

הרב קוגן, שפעל תחת הרב לוי דוכמן, השליח הראשי באיחוד האמירויות, לקח על עצמו משימה מאתגרת במיוחד – ניהול המכולת הכשרה היחידה באזור. "זו הייתה מסירות נפש אמיתית," מדגיש קפלר. "בלי המכולת הזו, ליהודים שמגיעים לדובאי – רובם אנשי עסקים – לא היו מצרכים כשרים. בתקופה האחרונה, בשל מתקפות החות'ים, היה קושי רב בקבלת סחורה."

המצב הביטחוני באזור היה מורכב עוד לפני היעלמותו של הרב קוגן. "מתחילת המלחמה הם קיבלו הנחיות ביטחוניות מחמירות," חושף קפלר. "בתי הכנסת נסגרו, והיהודים הונחו להוריד פרופיל. למרות שהמשטרה המקומית הפגינה דאגה לביטחון הקהילה, לא הייתה אבטחה מחוץ למכולת, בדרך או בבית – וזה היה המחדל."

באופן טראגי במיוחד, אשתו של הרב קוגן היא אחיינית של הרב הולצברג, שנרצח במתקפת הטרור במומבאי לפני 15 שנים. "צריך להבין את המחיר ששלוחי חב"ד משלמים," אומר קפלר בכאב. "הם עושים עבודת קודש ללא הגנה מספקת."

"שלחתי לו את התמונות ביום שלישי, והוא התרגש מאוד," נזכר קפלר. "היום אני מבין שהייתי בין האחרונים ששוחחו איתו. כשהתפרסמה הידיעה על היעלמותו במוצאי שבת, ניסיתי ליצור איתו קשר, אך ללא הצלחה. הרכב שלו כבר נמצא נטוש, והחששות לחייו גוברים."

"הלב נחמץ כשאני חושב על השלוחים שלנו ברחבי העולם," אומר הרב בכאב. "אשתו של הרב קוגן היא אחיינית של הרב הולצברג הי"ד, שנרצח במתקפת הטרור במומבאי לפני 15 שנים. המחיר ששליחי חב"ד משלמים הוא כבד מנשוא. חובה עלינו להגביר את כל מאמצי ההגנה האפשריים על השלוחים שלנו – הם מבצעים עבודת קודש, ולצערי, רבים מהם פועלים ללא הגנה מספקת."

כשנשאל על אזורים בעולם אליהם הוא נמנע מלהגיע, הוא משיב: "בהחלט יש כאלה. בתקופה הנוכחית של אנטישמיות גואה, אני מעדיף להסתיר את הכיפה מתחת לכובע". עם זאת, הוא מציין, "דווקא ברוסיה חוויתי תחושת ביטחון מפתיעה. להפתעתי, לא נתקלתי שם בגילויי אנטישמיות."