פוליטי בשיטת הכל כלול
1.
צדק פרסונלי:
אם הכל פה פוליטי, אז הכל. בלי יוצא מן הכלל
ככל שהאירועים נעשים דרמטיים יותר, כך הם נעשים משעממים יותר. ככל שהם נעשים משמעותיים יותר, כך הם נעשים צפויים יותר ויותר.
מעולם לא קרה דבר כזה ששרי ממשלה החתימו עצומות כאחרוני האופוזיציונרים, ועוד על דרישה מהממשלה בה הם עצמם חברים להתכנס ולקדם את פיטורי היועצת המשפטית לממשלה. זה אירוע בקנה מידה היסטורי אבל אף אחד לא זקף גבה, אף אחד לא התפלא ואיש לא הופתע.
לא זכור עוד מצב בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, שהיועצת המשפטית התנהלה באופן לעומתי כל כך לממשלה. מתוקף תפקידה היא מודעת היטב לסעיפי ותתי סעיפי חוקים מחוקים שונים והיא מתנהלת על הקו הדק הזה, מהלכת בזהירות על הגבול המדויק בו היא יכולה להצביע היכן הממשלה ושריה לא נוהגים כחוק והיכן לא. ובעצם זה שהיא עושה כך, היא מעוררת את חמת השרים.
באופן נורמלי, יועצת משפטית לממשלה אמורה ללוות את הממשלה ולייצג את עמדותיה מול ערכאות שיפוטיות אחרות, אבל בממשלות האחרונות ובפרט בזו הנוכחית נשבר שיא חדש בפער בין עמדות הממשלה ליועצת ובין השרים להתנהלותה של הלשכה המשפטית שאמורה להגן עליהם. התחושה היא שהיא יותר מחפש אותם מאשר מייצגת אותם.
בינתיים נתניהו ורוב השרים נמנעים מלקרוא בפומבי להדחת בהרב מיארה מתפקידה ורוב השרים גם לא חתמו על העצומה הקוראת לכנס את הממשלה ולקדם את המהלך הזה, אבל עצם המהלך ככל שהוא חדש ותקדימי, לא מפתיע איש כי התרגלנו כבר לעובדה שנראית לנו טבעית: שהכל פוליטי, שהמערכות מתנהלות בהרבה פחות ענייניות ובהרבה יותר פוליטיקה.
אף אחד לא מטריח את עצמו לרדת לפרטי האירוע, אף אחד לא מעסיק את עצמו בשאלה האם בהרב מיארה פועלת כחוק, האם היא חורגת מסמכותה והאם בכלל יש צדק בקריאות לפטר אותה. נראה לנו טבעי שהיועצת המשפטית מייצגת את הצד של בג"ץ, של מערכת המשפט ובהתאמה את עמדות מפלגות השמאל במאבק שהונצח כאן על ידי שני הצדדים. נראה לנו תקין שהעמדות הפוליטיות גוברות על כל נוהל תקין ואתי, ולכן גם לא מפתיע אותנו ששרי ממשלה יוצאים למהלך כזה.
בדיוק מאותה סיבה, איש לא הופתע כשהכותרות סיפרו לנו על בכיר בשב"ס ובכיר במשטרה שעוכבו לחקירה בחשד להפרת אמונים ואישומים נוספים. תחילה נשמרה זהותם של השניים תחת צו איסור פרסום ורק בהמשך דווח כי מדובר בנציב שב"ס ובמפקד ימ"ר שי במשטרה. באותה נשימה גם דווח שהשניים נחשבים מקורבים לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר והחשדות כנגדם סובבים סביב משימות שעשו או לא עשו עבור השר.
החל מאותו רגע, שום דבר בפרשה הזאת לא היה ענייני. איש לא טרח לעסוק בשאלה האם היו כאן אישומים אמיתיים, האם החשודים באמת עשו משהו שאסור לעשות, אף אחד בכלל לא העלה בדעתו שאולי יש כאן פרשה עניינית שנועדה לבדוק את התנהלותם של פקידי ציבור. בן גביר מצידו טען בהצהרה מיוחדת שנשא, כי מדובר ברדיפה פוליטית מובהקת נגד שני בכירים שעשו את המתבקש מהם וכל פשעם הוא שהם יישמו את מדיניות השר הממונה עליהם.
בהמשך גם היו כאלה שטענו שמדובר בכלל במתיחות בין השב"כ למשטרה סביב התנהלות המחלקה היהודית בשב"כ ומשכך נתפר תיק למי שעמד בדרכו של ארגון הביון החשאי. הפרשה הזו תפסה ועדיין תופסת את ראש הכותרות כבר כמה ימים אבל כמעט אך ורק מהיבט אחד: ההיבט הפוליטי. אף אחד לא שואל האם באמת יש פה חשדות פליליים או לא.
וגם למי שניסה לא לתפוס צד בכל הדיון הזה, הגיעו גם עיתונאים, בעיקר כתבי משפט והציגו את הדיווחים הללו באופן כל כך חד צדדי, אלה מימין ואלה משמאל, עד שגם מי שלא רצה מצא את עצמו נוקט עמדה. מצד אחד היו אל כלי התקשורת הימניים שדיברו במילים מפורשות על האכיפה הבררנית והרדיפה הפוליטית, כשמנגד כתבים מהשמאל לא היססו לדבר במפורש על הצורך להיות ב"צד המואר" של בג"ץ ולא ב"צד החשוך" של בן גביר. ואם זו עיתונות, אז מה היא פוליטיקה?
וברקע כל זה, עדיין נמשכת סערת פרשת הדלפת המסמכים בלשכת ראה"מ, נמשכים משפטי נתניהו עם כל המשא הפוליטי הכבד שהם נושאים על גבם, וככל שהמלחמה נמשכת ואולי דועכת לפחות בצפון, השיח הציבורי חוזר להיות 6.10 על מלא ואף גרוע מכך. זה לא רק שזה נראה לנו טבעי שכל מה שקורה זה אירוע פוליטי של ימין נגד שמאל, של ממשלת ימין נגד מערכת משפט ותקשורת, זה כבר הפך לדרך חיים, התנהלות של קבע.
אז חרף ההבנה שמדובר במצב ששני הצדדים רוצים בו ומתחזקים אותו לצרכים פוליטיים, עדיין מדובר במצב מעוות ולא תקני, מילה שהיא בפני עצמה הופכת להיות לא תקנית במושגים של הפוליטיקה הישראלית בה אין הרבה דברים תקינים באופן כללי. את המצב הזה לא נוכל לשנות ולכן זה מעלה שאלה קשה ותהיה מטרידה עד יותר.
אם אנחנו תופסים כאקסיומה שהכל פוליטי ושום דבר לא ענייני, אז למה כשזה מגיע לחוקים הנוגעים לציבור החרדי, למעמד לומדי התורה וכו' פתאום השיח הופל להיות ענייני להפליא, צדקני ואפילו טהרני. פתאום כולם באים לציבור החרדי בדרישות, מנסים להציע פתרונות, מעלים רעיונות ומקדמים מהלכים ענייניים להפליא, פתאום הציבור החרדי נדרש לעמוד בסטנדרטים של מדינה תקינה שהכל בה ישר וכשר.
לרגע אנחנו שוכחים שהנושא המעיק על חייהם של ציבור שומרי ועמלי התורה בישראל, נובע במקור מאינטרס פוליטי נטו. יש פה מספיק אנשים שטרחו להעלות את הנושא הזה בחודשים האחרונים, להעצים אותו ולהעלות אותו למרכז השיח, כדי לשסות את הציבור כולו בממשלה ובעומדים בראשה, רק כדי להביא לכך שמישהו מתוך הממשלה אולי יפיל אותה או לפחות יקשה על קיומה.
שרשרת האירועים בשבועות האחרונים, האירועים שהופכים להיות מוזרים ותקדימיים מיום ליום, הם ההוכחה הטובה ביותר שיש לשנות לחלוטין את כל הגישה לנושאים המסעירים את סדר היום. הרי כבר חודשים ארוכים אם לא שנים שלא קורה פה שום דבר ענייני, שלא מקדמים פה שום דבר אמיתי בזירה הפוליטית, אלא רק עסוקים בדבר אחד.
אנחנו לא מספיק שמים לב שכל הסערות סביב היועמ"שית, סביב מערכת המשפט, סביב הממשלה ואפילו סביב המלחמה, כל נושא חדש שמבצבץ לחדשות, הכל מכוון לתבנית אחת של מלחמת ימין ושמאל, מאבקי ממשלה מול אופוזיציה ומערכת משפט ותקשורת.
אז למה דווקא בנושאים החשובים לנו, פתאום כולם נהיים ענייניים להפליא? מסבירים, מדברים, מציעים פתרונות, נדרשים לנושא בכובד ראש, כאילו רק זה מה שחסר לתקן לפני שהעולם מגיע לתיקונו השלם.
הסערות המסעירות את חיינו בשבועות האחרונים, ככל שהן דרמטיות יותר, הן מפתיעות פחות. ככל שהן משמעותיות יותר, הן צפויות יותר. התרגלנו שהכל פה פוליטי ואינטרסנטי. ואם זה הכל – אז הכל. ללא יוצא מן הכלל.
2.
אמירה לצורך אווירה:
טראמפ לא ישלח כוחות להילחם בחמאס בעזה. אבל לאיומים שלו יש מטרה אחרת
תקדים נוסף שהיינו עדים לו השבוע, הוא האיום המפורש שנשמע מפי הנשיא הנבחר של ארה"ב כלפי ארגון חמאס. טראמפ שחרר השבוע איום יוצא דופן לכיוון ארגון הטרור ואמר כי אם עד לכניסתו לתפקידו בעוד חודש וחצי לא ישוחררו החטופים – יהיו לכך השלכות כבדות.
טראמפ השתמש במילים בוטות ואמר בין היתר כי "אם החטופים לא ישוחררו לפני 20 בינואר 2025, יהיו השלכות מהגיהינום במזרח התיכון ולאלה שאחראים לביצוע הזוועות האלה נגד האנושות. אלה שאחראים יוכו קשה יותר מכל מכה שמישהו הוכה בהיסטוריה הארוכה והמסופרת של ארצות הברית של אמריקה. שחררו את החטופים עכשיו!".
אין ספק שמדובר באמירה דרמטית שגם גררה תגובות נרגשות במדינת ישראל. בכל קצווי הקשת הפוליטית בירכו את טראמפ על עמדתו הנחרצת והפרו-ישראלית, עמדה שלא ממש בלטה בממשל היוצא. אבל במחשבה נוספת, עולה כמובן השאלה מה יש ביכולתו של טראמפ לעשות כדי להעניש את ארגון הטרור, אם חלילה באמת לא ישוחררו החטופים עד אז.
הממשל האמריקני לא ישלח כוחות להילחם בתוך עזה, אם הוא לא עשה זאת בצפון הוא לא יעשה זאת גם כאן. וגם אם היה רוצה, אין מיותר מזה משום שמדינת ישראל כבר נלחמת עד כמה שאפשר בזירה הרגישה הזאת. לארה"ב אין כל טעם להתערב צבאית, אפילו שהשליח החדש שטראמפ מינה לענייני השבויים, כתב בעבר במאמר דעה כי "קומנדו אמריקני צריך לחלץ את החטופים מעזה". זו אמירה יפה למאמר דעה, פחות רעיון במישור המעשי.
מה שהממשל החדש כן יוכל לעשות זה להעניק יותר גב פומבי למדינת ישראל ולשחרר לה את החבל להכביד את היד כנגד חמאס, כלומר להפסיק להכתיב לישראל מה לעשות ולתת לנתניהו וממשלתו להחליט בעצמם. המשמעות המעשית היחידה של זה יכולה לבוא בהפחתת הכנסת הסיוע ההומניטרי, צעד נחוץ בפני עצמו אבל האם לזה טראמפ התכוון כשאמר "מכה קשה יותר מכל מכה שמישהו הוכה בהיסטוריה"? על זה נאמר: נו שוין.
המסקנה המתבקשת היא, שהמטרה של טראמפ באמירה הזאת היתה אחת בלבד: להכשיר את השטח לעסקת חטופים שתתקבל באופן יותר קל על לב הימין במדינת ישראל.
אם הנשיא הנבחר נוקט עמדה נחרצת נגד חמאס, ארגון הטרור עצמו יבין שמשהו השתנה באקלים העולמי. בהתאם לכך הוא צפוי להתפשר מעט, אבל רק מעט בדרישות שלו ובכך לצמצם את הפער מול מדינת ישראל. ישראל מצידה תידרש בשקט לעשות עוד צעד קשה קדימה, כאשר כל צעד לכיוון חמאס הוא כבר קשה בפני עצמו. כעת מה שנותר זה לאשר את כל הסיפור הזה בממשלה ובכנסת ולצורך זה נתניהו זקוק לטראמפ.
אם הנשיא הנבחר משחרר אמירה כל כך נחרצת הוא משרטט גבולות גיזרה ומבהיר שהוא לצד מדינת ישראל. כעת ההבנה תהיה שנתניהו פועל בחסותו ובהתייעצות עמו וזה מעניק מעטפת אחרת לגמרי לעסקת חטופים. יכול להיות שפרטי העסקה לא יהיו שונים מהותית מההצעות הקודמות, אבל ברגע שזה בא בתמיכה של ממשל אמריקני אוהד וחד משמעי, זה ייראה אחרת וזה יירד יותר טוב בגרון של הימין הישראלי.
זה עדיין לא אומר שעסקת חטופים אכן קרובה ואכן תתרחש, כולם מקווים ומתפללים שהם ישובו בכל דרך שתהיה, אבל יתכן שבמגעים המתנהלים בין מדינת ישראל לממשל הנבחר, נרקם הרעיון הזה שטראמפ ייצא באמירות נחרצות וחריפות, למרות שתוכן המילים עצמן אינו מעשי. העיקר זה הרוח שתיווצר והאווירה החדשה שתיבנה, והיא כבר תאפשר אולי לעשות את מה שקשה היה לעשות עד היום.
3.
שיא נמוך:
צהלות השמחה בספסלי האופוזיציה העידו יותר על מה שאין מאשר על מה שיש
רגעים קטנים של נחת חוותה האופוזיציה, כשביום רביעי בערב היא הצליחה להפיל על חודו של קול הצעה לסדר שהגישו חברי כנסת מהליכוד, הקוראת לקדם את הדחת היועצת המשפטית לממשלה מתפקידה.
היו"ר התורן התקשה להשליט סדר במליאה ולהשתיק את צהלות השמחה בספסלי האופוזיציה. לפי רמת החגיגות שם, היה נדמה שהם הצליחו להפיל את הממשלה או מינימום להפיל איזו הצעת חוק קריטית על תקציב המדינה.
השמחה שנראתה שם היא די מביכה, משום שההצעה שנפלה היא לא הצעת חוק אלא הצעה לסדר, הצעה שעולה לסדר היום לצורך העיסוק בה בלבד ומשמעות ההצבעה היא רק האם להעביר את הנושא לדיון בוועדה כלשהי או שלא. השמחה אם כבר היתה בגלל תוכן ההצעה, תוכן סמלי בימים הללו.
למעשה, האופוזיציה השקיעה מאמץ די גדול כדי להגיע להישג די קטן. חברי הכנסת הונחו להישאר בפרסה מאחורי המליאה כדי שהקואליציה תכנס לשאננות, רק ברגע האחרון נכנסו כולם יחד והצביעו נגד וכך הצליחו להפיל את ההצעה לסדר.
ההפסד הרגעי של הקואליציה לא באמת ישנה משהו, זה לא שחזרנו לימים של שלהי ממשלת בנט ולפיד אז כל יום היתה נופלת הצעת חוק אחרת. ההצעה שנפלה השבוע היא באמת אירוע נקודתי שעבורו השקיעה האופוזיציה מאמץ גדול מידי ביחס לתמורה.
השמחה שנראתה בספסלי האופוזיציה יכולה להעיד שזו אולי ההזדמנות היחידה שלהם לחייך במצב כזה, כשהממשלה יציבה וכל הצעות החוק עוברות. השמחה הזאת יותר מעצם היותה מביכה, היא בעיקר מעידה יותר על ההבנה שזה המקסימום שהם יכולים להגיע אליו בימים כאלה.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
לגבי טראמפ קצת חולק על הכותב כי עם כל הכבוד בשביל לתת תחושה שהממשל האמריקאי איתנו לא צריך להוציא הודעה כל כך חריפה… ולכן לדעתי טראמפ מתכוין לאיים על איראן שאם הם לא יגרמו לחמאס לשחרר את החטופים הם ישלמו מחיר מהגיהינם…