הרמטכ"ל הנכנס אייל זמיר בחר לפתוח את פקודת היום הראשונה שלו בציטוט מקהלת: "עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע, עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות, עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום". (קהלת ג')", וכתב כי "גודל השעה מחייב אותנו לעשות את כל אלה, באותה העת".
"מדינת ישראל מצויה מזה כשנה וחמישה חודשים במערכה ארוכה ומאתגרת. אויבים מקרוב ומרחוק ניסו להשמידנו. הם טעו לחשוב, כי רוחנו חלשה ושורותינו רופפות".
"צבא ההגנה לישראל לא עמד ב-7 באוקטובר במשימתו. לא נסתיר ולא נכסה. את זעקותיהם של אחינו ואחיותינו, שעמדו על נפשם נישא לעד כצלקת בליבנו. אולם "עם כלביא יקום וכארי יתנשא". מתוך התהומות, חדורי גבורה – קמו אנשינו, קם צבאנו, קמתם אתם והחזרתם מלחמה שערה".
"מכאן נשואות פנינו לכיוון אחד – ניצחון והכרעת האויב! זוהי משימתנו, זהו ייעודנו. על אויבינו ששאפו להשמידנו, ששחטו ואנסו, ששרפו וחטפו – ננחית מכת מחץ! "לא נשוב עד כלותם", ולא נשקוט עד שובם של אחינו ממנהרות השבי – זוהי חובתנו המוסרית".
בחלקו השני של פקודת היום כתב הרמטכ"ל:
"פקודיי,
מאות שמות חדשים נוספו אל לוח הזיכרון של צה"ל: מאחורי כל אות ותו – עולם ומלואו. נחבק בחרדת קודש את המשפחות השכולות ונתמוך בכל דרך בפצועים, בגוף ובנפש, אשר תוצאות המערכה נחרטו בהם.
אבקש להביע את הערכתי לרא"ל הרצי הלוי, מפקדו של צבא ההגנה לישראל במלחמתו הארוכה ביותר. מתוך תחושת אחריות עמוקה – עמדת איתן תוך פיקוד מלפנים ומתן דוגמה אישית.
חיילי צה"ל ומפקדיו – אציב בפניכם דרישות, אך בה בעת אעמוד נחוש עבור כל אחד ואחת מכם ואעניק לכם את הכלים לנצח.
הגעתם להישגים אדירים ואתגרים רבים עוד לפנינו. יהיו לנו ימים קשים ונכונו לנו גם ימים טובים יותר. עם מופלא, שטוף דמע ותקווה, נושא אלינו את עיניו. מעשינו ידברו!
רב־אלוף אייל זמיר,
ראש המטה הכללי".
ב"ה סוף סוף גבר אמיתי שבא לעבוד ויודע איך לעבוד,
הרתעה חיונית כנגד אויבי ישראל