בימים האחרונים צופה העולם בחרדה בהסלמה הקיצונית בין שתי המעצמות הגרעיניות שבמזרח – הודו ופקיסטן. הגורם לפיצוץ הנוכחי היה פיגוע טרור שבוצע בחבל קשמיר, אזור שנמצא בסלע המחלוקת בין המדינות במשך עשרות שנים. חזרנו אחורה בזמן כדי להבין איך התחיל הסכסוך הבלתי נגמר על אזורי השליטה, וכיצד הוא הגיע למצב המסוכן בו אנו עומדים כיום.
הדרך לחלוקה (1858–1947)
במשך קרוב למאה שנה, הייתה תת-היבשת ההודית תחת שלטון המנדט הבריטי. קואליציה של קהילות, שפות ודתות חיה תחת ממשל קולוניאלי אחיד.
במחצית הראשונה של המאה ה-20, תנועות לאומיות בהודו קראו לעצמאות. בראשות מפלגת הקונגרס ההודי שהוקמה עמד עורך דין בשם מהאטמה גנדי, שקידם התנגדות לא-אלימה, במטרה לאחד את כל הדתות בהודו תחת מדינה עצמאית גדולה.
במקביל, הליגה המוסלמית, בהובלת מוחמד עלי ג'ינה, טענה כי המוסלמים בתת-היבשת זקוקים לישות עצמאית, שתגן על זכויותיהם מול הרוב ההינדואי. הדרישה להקים מדינה מוסלמית – פקיסטן – הפכה למרכזית בשיח הפוליטי.
הבריטים, במאמץ לסיים את שלטונם בצורה מסודרת, הציעו תוכנית לחלוקה.
ב15 באוגוסט 1947, הודו ופקיסטן נולדות כשתי מדינות עצמאיות. החלוקה מתבצעת על בסיס דתי: אזורים בעלי רוב מוסלמי עוברים לפקיסטן, השאר – להודו.
התוצאה: טרנספר המוני של כ-4 מיליון בני אדם שעוברים מצד לצד, וגל של אלימות בין הינדים למוסלמים. חצי מיליון איש נהרגו במהלך המהומות. גנדי שניסה להשכין שלום בין הצדדים נרצח בידי הינדי שסבר שיש צורך בקו תקיף יותר כלפי המוסלמים.
הקרב על קשמיר (1947–1949)
בין הנסיכויות העצמאיות שנדרשו לבחור צד במהלך החלוקה הייתה ג'אמו וקשמיר – חבל הררי בצפון, עם רוב מוסלמי אך שליט הינדואי.
באוקטובר 1947, כוחות חמושים ממערב פקיסטן חדרו לשטח קשמיר. השליט, מהראג'ה הארי סינג, פנה להודו בבקשת עזרה – ובתמורה חתם על הצטרפותה להודו.
הדבר הוביל למלחמה הראשונה בין הודו לפקיסטן. הלחימה נמשכה כשנה והסתיימה בהפסקת אש בתיווך האו"ם. נקבע "קו שליטה", שחילק את החבל בין שני הצדדים.
הסוגיה נותרה ללא פתרון. הודו טענה כי קשמיר שייכת לה על בסיס ההסכם, פקיסטן טענה שהאזור שייך לה על בסיס דמוגרפי.
מלחמות (1950–1971)
הסכסוך נמשך. ב-1965 פרצה המלחמה השנייה בין הודו לפקיסטן, שוב סביב קשמיר. גם הפעם, הלחימה הסתיימה ללא הכרעה.
ב-1971, הסכסוך קיבל צורה חדשה. במזרח פקיסטן – המרוחקת פיזית מהמערב – התגברו דרישות לעצמאות. מבצע צבאי פקיסטני אלים לדיכוי המחאה גרר גינויים בינלאומיים.
הודו, שגבלה באזור וקלטה פליטים רבים, התערבה צבאית. זה היה הרקע לפריצת המלחמה השלישית בין הודו לפקיסטן. תוך שבועות ספורים פקיסטן נכנעה. מזרח פקיסטן קיבלה עצמאות והפכה לבנגלדש.
החלוקה מחדש של פקיסטן נחשבה לניצחון הצבאי הגדול ביותר של הודו – והתבוסה הקשה ביותר של פקיסטן.
המימד הגרעיני (1974–1999)
ב-1974, הודו ביצעה את הניסוי הגרעיני הראשון שלה. פקיסטן הגיבה רק ב-1998, לאחר שהודו חידשה את ניסוייה. בתוך שבועות, שתי המדינות הכריזו על עצמן כמדינות גרעיניות.
במקביל, החלו לפעול קבוצות חמושות מוסלמיות בקשמיר, חלקן בתמיכה ישירה או עקיפה של גורמים פקיסטניים. הודו האשימה את פקיסטן בעידוד הטרור.
ב-1999, כוחות פקיסטניים חדרו לאזור קארגיל שבקשמיר. הודו הדפה את המתקפה. זה היה העימות הצבאי הרביעי בין המדינות – אך הראשון לאחר שהפכו לגרעיניות.
הטרור מתחיל(2000-2024)
בערך מהשלב הזה החל העידן של פיגועי הטרור בהודו. בשנת 2001 התרחש פיגוע בפרלמנט ההודי. ב-2008 פיגוע רחב היקף בעיר מומבאי גבה את חייהם של 166 בני אדם. ההתקפה בוצעה על ידי קבוצת "לאשקר א-טייבה", ארגון טרור איסלאמיסטי קיצוני שמקורו בפקיסטן. המתיחות חזרה לשיאים מסוכנים.
בפברואר 2019, מתקפת טרור על שיירת צבאית הודית הביאה למותם של 40 חיילים. הודו הגיבה בתקיפה אווירית בשטח פקיסטן, שהרגה מאות מחבלים בארגון טרור פקיסטני. פקיסטן הצליחה להפיל שני מטוסי קרב הודים.
באוגוסט של אותה שנה, הודו ביטלה את סעיף 370 – ביטול האוטונומיה העצמאית של ג'אמו וקשמיר. פקיסטן הגיבה בקיצוץ יחסים דיפלומטיים. המתיחות נשארה גבוהה.
על סף פיצוץ
לפני שבוע, הסכסוך התלקח שוב ביתר שאת. קבוצת 'ההתנגדות של קשמיר', שלוחה של ארגון הטרור הפקיסטני 'לאשקר א-טייבה' שביצע את הפיגוע במומבאי, עשתה פיגוע טרור באזור הנפיץ בחבל קשמיר. 26 אנשים נהרגו בפיגוע.
בתגובה לפיגוע, הודו ביצעה תקיפות אוויריות על מטרות טרור בשטח פקיסטן, ביטלה ויזות לפקיסטנים, סגרה את הגבול היבשתי עם פקיסטן והחזירה את אנשיה מהשגרירות הפקיסטנית. בתוך קשמיר, כוחות הביטחון ההודיים פתחו במבצעי מעצרים רחבים, והרסו בתים של חשודים בסיוע לטרוריסטים.
פקיסטן מצידה גינתה את התקיפות האוויריות, סגרה את המרחב האווירי בפני מטוסים הודיים, ביטלה ויזות לאזרחים הודים, סגרה את מעברי הגבול והשעתה את הסכם השלום שנחתם בין המעצמות לאחר מלחמתם האחרונה. שר ההגנה הפקיסטני הזהיר כי פקיסטן תשקול כל תגובה נדרשת, כולל שימוש בנשק גרעיני, אם תחוש באיום קיומי.
לאורך קו הגבול בקשמיר נרשמו בימים האחרונים חילופי אש בין צבאות שתי המדינות, כולל ירי פצצות מרגמה, ופקיסטן אף דיווחה על יירוט מזל"ט הודי שחדר לשטחה.
אתמול הגיע שלב נוסף בדרך לפיצוץ. ראש ממשלת הודו מודי הודיע כי הוא נתן חופש פעולה מלא לצבא להחליט כיצד להגיב לפקיסטן. שר ההסברה של פקיסטן אמר כי למדינה יש מידע מודיעיני אמין, לפיו הודו מתכוונת לבצע פעולה צבאית נגד פקיסטן ב-24-36 השעות הקרובות.
קשה לדעת לאן הדברים הולכים. לפי ההערכות, לכל אחד מהצדדים יש כ-200 ראשי נפץ גרעיניים. בעוד הודו הצהירה כי לעולם לא תתקוף גרעינית אלא אם כן תותקף תחילה, פקיסטן מעולם לא הצהירה זאת רשמית. בתוספת האיומים המפורשים של שר ההגנה הפקיסטני – החשש מפני התלקחות מסוכנת שתשפיע ככל הנראה על כל העולם, חזק היום יותר מתמיד.





















כתבה ממש מעניינת תמשיכו להביא כתבות כאלה
מעניין מאד , נשמח לעוד כתבות הסטוריות ועל העולם בכלל
תודה
בהצלחה לשני הצדדים. בעיקר להודים.
מוסלמים זה חורבן העולם לכל הדתות
צרפו גם את הטורקים , כן ככה הם מחפשים הנרות מלימה
לא כתבתם את אחד האלמנטים שהכי גורמים להתחממות: המים, הודו שולטת על הרבה מהמים שמגיע לפקיסטן והיא אמרה בתגובה לפיגוע שהם מבטלים את האמנה לחלוקת המים, זה צעד שפקיסטן מצידה שלא משופעת במים לא יכולה לקבל.
מלחמה על דת מול חסרי דת ותרבות כל זיבל ביג'י יומו
הצלחה למדינה של ההודים שיצליחו
איפה שיש מוסלמים יש אלימות ורוע "דת מוחמד בחרב"