1.
האמת שבתוך ים השקר:
הנזק הנורא שנגרם לציבור שלם בציניות בלתי נתפסת
השבוע, הטור הזה אינו טור פרשנות ואינו יומן פוליטי, עם הקוראים הסליחה.
בדרך כלל כשמשתמשים במונח ג'ונגל, מתכוונים למקום חסר גבולות וחסר חוקים, מקום בו הפרא וההפקר שולטים. אבל זה לא תמיד מדוייק כי במציאות, גם לג'ונגל יש חוקים משלו. חוקי ג'ונגל – אבל עדיין גבולות וקודים. עם זאת, בעולם הדימויים, עדיין לא המציאו את הביטוי למצב בו גם גבולות הג'ונגל נפרצים, וגם חוקי הרשע המקובלים בו נדרסים ברגל גסה.
להבדיל, גם לפוליטיקה יש חוקים משלה. חוקי ג'ונגל – אבל עדיין חוקים, יש קודים מקובלים וגבולות גיזרה ידועים בעולם הפרא האכזרי הזה. אז עולם הפוליטיקה נמשל לג'ונגל אבל גם שם, אין עדיין דימוי למצב בו גם החוקים הללו נרמסים וגם הגבולות הללו נדרסים.
את מה שאנחנו רואים כעת בזירה הפוליטית, אפשר לכנות בהרבה שמות ולתת לזה הרבה הגדרות, אבל פוליטיקה – זה לא. לא ככה עושים פוליטיקה ויש דברים שלא עושים גם כשמדובר בעולם האכזרי של הפוליטיקה, יש גבולות שלא חוצים.
הממשלה נמצאת בימים אלו ברגעי הכרעה, באופן כללי כשהמילה בחירות נשמעת יותר מידי פעמים ביום, היא לבסוף מתרחשת. כשכולם מנסים רק להימנע מבחירות, זה עלול בסוף לצאת משליטה ולהיות סוג של מחשבה יוצרת מציאות.
מדינת ישראל תצטרך ללכת הרי לבחירות בכל מקרה בתוך פחות משנה, ולכן התקופה הזאת הופכת להיות הזדמנות לכל מי שרוצה או מנסה לשפר עמדות, לשנות דברים ולנסות להגיע מוכן לימי הקלפי. בשלב הזה כבר לא כולם מפחדים מנפילת ממשלה ואם תימצא ההזדמנות לעשות זאת מהסיבה שתעזור אחר כך לאינטרסים, אז אין סיבה שזה לא יקרה.
נתניהו החזיק את הממשלה הזאת בניגוד לכל הסיכויים ונגד כל התחזיות, הוא אחז בקרנות הכסא גם כשסערות שאינן מצויות סערו עלינו וטלטלו אל כל עולמנו. הוא הצליח לבסס את מעמדו וכוחו ומבחינתו כל מה שהיה עד עכשיו היה הצלחה. עכשיו, לעומת זאת, הוא כבר הגיע לנקודת זמן אחרת, שונה.
בנקודת הזמן הזאת כבר לא אכפת לנתניהו שהממשלה תיפול, ובלבד שהיא תיפול מהסיבות הנכונות מבחינתו. ואין סיבה טובה יותר מבחינתו מאשר להגיע למצב בו אפשר לגלגל את האשמה למפלגות החרדיות ולומר שהן אלה שגררו את המדינה לכאוס פוליטי בגלל חוק מעמד לומדי התורה.
למי זה טוב עכשיו בחירות? למעשה – לאף אחד. אין בזירה אף אחד שיכול לקוות שהבחירות האלה יעשו לו טוב, יקדמו אותו או יביאו אותו לשלטון. כולם רחוקים מהשלטון במידה שווה וכולם יצטרכו פתרונות יצירתיים כאלה ואחרים כדי לשרוד וכדי להתקדם.
אז למה בכל זאת כולם חותרים לשם או לכל הפחות לא חוששים מלהגיע לשם? כי בבחירות כמו בבחירות, אתה יודע אולי איך אתה נכנס אליהן אבל לעולם לא תדע איך תצא מהן. ואם זה יכול לפעול בכיוון השלילי, זה יכול לעבוד גם לצד השני, החיובי.
מערכת בחירות יכולה להיות הזדמנות לבריתות חדשות, לרעיונות חדשים, תמיד אפשר למצוא משהו לעשות ומשהו לשנות, ואולי אולי גם להצליח. ולכן יחד עם החשש הגדול של כולם מבחירות, כולם גם נאחזים בתקווה שאולי תהיה פה גם הזדמנות.
מהצד שלו, נתניהו עומד בפני מציאות לא פשוטה בה כל מחדלי המלחמה עדיין ממתינים לו מעבר לפתח. הוא אמנם התחזק פוליטית אבל עדיין אסור לו למתוח את החבל יותר מידי. ולכן בראיה פשוטה כפי שזה נראה כעת, אין סיכוי שנתניהו יוסיף לרזומה שלו דווקא עכשיו את חקיקת החוק להסדרת מעמד לומדי תורה, לא זה מה שחסר לו. הוא חייב לשמור על מצב בו הוא אומר למצביעיו: לפחות לא נכנעתי ל"השתמטות".
עד היום הוא לא רצה בחירות בזמן מלחמה, אבל אם זה באשמת המפלגות החרדיות, אז אפשר גם אפשר לעשות בחירות ורצוי שזה יהיה באמצע מלחמה. מערכת הבחירות הקרובה בכל שלב שבו תתקיים, תהיה כולה סביב נושא אחד ויחיד וזה נושא בני הישיבות, זה המצב לצערנו ולחרדתנו. ולכן טוב לנתניהו שעל זה תיפול הממשלה ובזה יעסקו כולם.
מרוב שאנחנו שקועים במצב הזה, קצת קשה לנו לקחת כמה צעדים אחורנית ולנסות לראות את התמונה המלאה, לראות איך זה נראה מבחוץ בעיניים אובייקטיביות. כי אם נעשה זאת, נבין שמתרחש פה משהו חמור, לא מקובל בשום צורה, מה שקורה פה זו כבר חריגה מגבולות הג'ונגל עצמו.
בפוליטיקה יש בריתות, בפוליטיקה החבר של אתמול הוא האויב של היום והוא צפוי לחזור להיות הידיד של מחר, ראינו את זה אצל גדעון סער ואצל עוד רבים במערכת. בפוליטיקה אין חברים ואין סנטימנטים, יש חוקי ג'ונגל אכזריים. אבל יש גם מציאות שאפילו חיות הג'ונגל יעצרו רגע ויגידו: היי, את זה אפילו אנחנו לא עושים.
נושא מעמד לומדי התורה והסדר הדיחוי, הוא נושא ענייני שיש לפתור בחדרים הסגורים באופן מקצועי נטו. מדינת ישראל הכירה תמיד וצריכה להכיר גם בהמשך במעמד לומדי התורה כערך עליון, וכשזה יקרה אפשר יהיה למצוא פתרונות טכניים לכל דבר. זו האמת הפשוטה שחייבת להיאמר בתוך ים השקר וההסתה האופף אותנו.
הצרה הגדולה היא שהנושא הרגיש והחשוב הזה, יצא מגבולות הדיון הענייני, הוא הפך תחילה להיות כלי ניגוח פוליטי ומשם המצב החריף והפך להיות כלי לשיסוי בין מגזרים. בליכוד ואף במפלגות השמאל נהנים מאוד לראות את הציונות הדתית תוקפת את הציבור החרדי, אחרי שבציניות בלתי נתפסת הם שיסו אותם זה בזה ושכנעו את כולם במשוואה שנראית לכאורה פשוטה: יש בעיות בצבא, זה בגלל החרדים המשתמטים. אף אחד כבר לא מתייחס לנתון הדרמטי שנחשף בכנסת רק לפני שבועיים מפי בכיר בצבא, שהודה שרוב המשתמטים הם בכלל לא מהמגזר החרדי.
המצב כיום הוא בלתי נסבל. לקחו את הנושא שהכי רגיש והכי חשוב לציבור גדול בישראל, ולא זו בלבד שהפכו אותו לכלי ניגוח פוליטי על חשבון הטרגדיה של משפחות כואבות, אלא שהביאו אותו למצב בו הפתרון לא נראה כרגע באופק, בוודאי שלא בזמן מלחמה. יקח שנים לתקן את הנזק האדיר הזה. זו לא סתם מטרה פוליטית, זו כבר רשעות לשמה.
מדינת ישראל מתמודדת עם אתגרים אמיתיים גם בביטחון וגם בכלכלה, בהכל. כל מקבלי ההחלטות וכל אנשי הצמרת הפוליטית, נתבעים לספק פתרונות והסברים לציבור שבחר בהם. אבל איש מהם לא מסוגל לעשות את זה ולכן נמצא פתרון אכזרי במיוחד: בואו ניקח את הציבור הקטן הזה משולי החברה ונזרוק עליו את הכל, רק עליו ידברו, רק אותו יכסחו ללא רחמים, רק הוא ישלם מחיר כבד באידאולוגיה שלו ובפת לחמם של ילדיו, נגרום לו נזקים בלתי הפיכים לדורות קדימה, זה הפתרון.
מדינת ישראל סופגת ומדממת, אבל בכלי התקשורת כמעט לא שומעים כלום חוץ מהשתמטות והשתמטות. נכון, מדובר בנושא כבד משקל שיש להידרש לו ולפתור אותו, אבל בפרופורציה – כמה נפח הוא באמת שווה מתוך כלל הנושאים הבוערים האמיתיים?
מרוב דיבורים ודיונים שכחנו לרגע את האמת הפשוטה הזאת. מה שקורה פה זו כבר לא פוליטיקה, אין שום כלל או חוק או גבול פוליטי מקובל שמאפשר את המצב הזה. זה לא סתם מריבות ומלחמות אגו בין אנשים ומפלגות, זה כבר מזמן לא שם.
הבחירות הבאות לא הולכות להביא שום בשורה. לנתניהו אין אפשרות להקים ממשלה והוא כנראה ינסה שוב ליצור תיקו פוליטי, כפי שעשה בפעמים הקודמות בהן הוא קודם כל דאג שהצד השני לא יוכל להקים ממשלה ורק אחר כך חשב איך כן להקים ממשלה בעצמו. הוא גרר אותנו לחמש מערכות בחירות שרק בסופן הוא הצליח איכשהו, לא מן הנמנע שגם בבחירות הללו נהיה במצב דומה, בינתיים לא נראית כאן אפשרות אחרת.
במצב כזה, חייבים להסיח את הדעת הציבורית מהבעיות האמיתיות ולנסות לפתור את הפלונטר בדרך יצירתית. אבל הדרך היצירתית הזאת היא אכזרית במיוחד והיא חורגת מכל חוקי הג'ונגל.
השבוע, הטור הזה הוא לא טור פרשנות ואינו טור פוליטי. כי מה שקורה כאן השבוע זו כבר לא פוליטיקה, זה אסון, זה מחדל, זה מצב בלתי נתפס. מישהו חייב להתעשת, לדפוק על השולחן ולצעוק: רבותי נסחפתם, נושא בני הישיבות הוא חשוב אבל בואו נכניס אותו לקונטקסט הנכון, יש דברים חשובים יותר לאזרחי ישראל.
אבל זה כבר חלום מתוק, אין היום מי שיצעק את הצעקה הזאת כי המצב הזה משרת גם את השמאל וגם את הימין. אז אולי נעשה זאת לפחות כאן, בבמה הצנועה הזאת שלקחה השבוע הפוגה קלה מפוליטיקה, אולי השורות הללו יגיעו לעיניים הנכונות, אולי.
2.
48 סיבות לשתיקה
החשיפה של ליברמן לא הביאה לו רווח פוליטי, אם כבר אז ההיפך
גם בעלי הזיכרון החלש בינינו, זוכרים שפעם היה פה חבר כנסת אלמוני בשם איווט ליברמן, שהצהיר כי אם הוא רק יהיה שר ביטחון, הוא יציב להנייה אולטימטום של 48 שעות לפני שהוא מחסל אותו, אם לא יחזיר את גופות החיילים שהוחזקו בעזה, אורון שאול והדר גולדין הי"ד.
כולנו זוכרים מה קרה אחר כך או יותר נכון מה לא קרה כשהוא באמת נהיה שר ביטחון, אפשר גם להודות שאולי היה צדק מסוים בדבריו כשטען כי הוא מצידו היה מחסל את הנייה אלא שנתניהו לא איפשר לו.
אתמול שוב השמיע ליברמן אמירה דרמטית כשטען כי מדינת ישראל העניקה נשק לגדודים מקומיים בעזה, כדי שיילחמו בחמאס מבפנים. הוא טען שמדובר בהפקרות שכן הנשק הזה עלול להיות מופנה כלפי מדינת ישראל.
בלשכת ראה"מ לא הכחישו את הדיווח ורק טענו כי מדינת ישראל פועלת בכל הדרכים למיטוט חמאס. וכעת נשאר רק להבין מה היתה מטרתו של ליברמן באמירה הזאת, מה למעשה הוא ניסה להרוויח ומה הוא קיבל בסוף בחזרה.
במידה מסוימת, ליברמן בא לקלל ונמצא מברך. הוא בעצם הודה שהמלחמה אכן מנוהלת ולא רק בדרכים שאנו שומעים עליהם בגלוי בתקשורת אלא גם בתחבולות אחרות. אי אפשר לומר באותו משפט גם שהמלחמה לא מנוהלת וגם שיש רעיונות יצירתיים נוספים איך למוטט את חמאס מבפנים.
בראיה מדינית, לא בטוח שמדובר בסכנה עבור מדינת ישראל. אמנם מלכתחילה אף אחד לא מידי מתלהב לטפח גדודים המזוהים עם דאע"ש ועוד באזור שלנו, אבל יש להודות שבסוריה זה עבד ואפילו בצורה לא רעה. נכון שעדיין לא ברור לאן הדברים הולכים שם אבל ברור שכעת המצב יותר טוב משהיה וגם נפתחה הזדמנות להשקיט מעט את הגבול הזה בעזרת ד', למרות שהמנהיג שם הוא איש דאע"ש.
גם בעזה, אין לאף אחד רצון לחזק שם את דאע"ש אבל בשיקולים של סיכון מול תועלת, אפשר להבין שחימוש גדודים שיפעלו בתוך הרצועה נגד חמאס ובהמשך יהיו מחוייבים למדינת ישראל ותלויים בה, זה מהלך שמביא יותר תועלת בוודאי בשלב הזה.
ליברמן הוא לא האיש שיכול להביע ביקורת נגד מומחי מערכת הביטחון אבל גם בהיבט הפוליטי, הוא לא גילה תבונה רבה במיוחד כשאמר את מה שאמר. הוא בסך הכל חשף מהלך די הגיוני ודי מתקבל על הדעת, שבס"ד בעתיד הוא עשוי אף להתברר כמוצלח. אז אם מטרתו היתה לתקוף את הממשלה המכהנת, בינתיים הוא רק חיזק אותה ופירגן לה, וזה לא משהו שעושים ליריב פוליטי, בטח לא בערב בחירות. אמירה כזאת לא מחמיאה לליברמן, היא רק תתווסף לרזומה המביך שלו ותתפוס מקום של כבוד לצד ה-48 שעות.
3.
בובת ראווה אופוזיציונית:
אם הממשלה תיפול, האופוזיציה לא תוכל לקחת על כך שום קרדיט
על רקע הסערה המתחוללת סביב האפשרות להקדמת הבחירות, הודיע השבוע יאיר לפיד כי האופוזיציה תגיש בשבוע הבא הצעת חוק לפיזור הכנסת, הצעה שנקשרה לסאגה הנוכחית ולשאלה האם יהיו מפלגות קואליציה שיתמכו בה.
למעשה, מדובר בצעד טכני וחסר תוכן, שמי שהופך אותו לרלוונטי זו דווקא הקואליציה. ככל שאנו נתקלים בטלטלות פוליטית ובהתרחשויות שונות בכנסת, אנו מגלים כי מי שמחולל את הדרמות זו הקואליציה עצמה. האופוזיציה הנוכחית רדומה כל כך ואנמית כל כך, מפורדת ומפולגת בתוך עצמה, עד שאפילו לנהוג כאופוזיציה היא לא מסוגלת.
אם הממשלה תיפול בקרוב, האופוזיציה לא תוכל לקחת על כך שום קרדיט, זה לא קרה בגללה ולא משנה אם זה טוב או רע. בתקופת ממשלת בנט ולפיד היה זה נתניהו שעמד מבחוץ, טלטל אותם וזעזע אותם עד שקרסו לתוך עצמם. כעת, הממשלה עושה זאת בשיטת עשה זאת בעצמך, חבר האופוזיציה לא נקפו אצבע ולא הזיזו שום דבר כדי שזה יקרה. גם הצעת החוק הנוכחית הוא צעד טכני בלבד שהיה נעלם ומתאדה בכל סיטואציה אחרת.
במגרש הפוליטי, מי שלא יודע להתנגד לשלטון קיים, לא יידע גם למשול בעצמו. מי שלא יודע להיות אופוזיציה, לא יידע גם לתפקד כקואליציה. ההתנהלות של מפלגות האופוזיציה היום, מסבירה למה הם גם לא הצליחו להחזיק מעמד בשלטון כשהיו בו, הם לא מוכיחים יכולת עמידה ותבונה פוליטית מינימלית, עד שאפילו את הקדמת הבחירות הקואליציה עושה במקומם.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
הכתובת היתה רשומה על הקיר, שחור על גבי לבן. החרדים לא היו צריכים לכרות ברית עיוור עם נתניהו.
היה ברור שהשמאל לא ישתוק וינגח בו עם כל הכח עד שיצליחו להפיל אותו ועד בכלל.
הכלל הכי בסיסי בפוליטיקה, זה שאתה לא מגלה את הקלפים שלך. ואם אתה בצד אחד של המפה, כאשר בפועל אתה לא שייך לצד הזה של המפה, המצב שלך גרוע מאוד מאוד.
לצערנו, מי שיש לו קצת שכל בקדקודו, הבין כבר לפני שנתיים שלוש, שזה שאלה של זמן בלבד עד שנגיע למצב הגרוע הזה.
ביבי הוא מנהיג הכי מושחת והכי גרוע שיש, הוא מצליח תמיד להרגיז את כולם ולא רק את האויבים שלו, אלא גם את האוהבים והידידים הכי קרובים שלו. ועם מנהיג כזה, לא עושים דילים, נקודה!
מנהיג שכזה יעשה תמיד את מה שנכון בשבילו ברגע הנתון ואין לו שום בעיה עם מה שהוא הבטיח ואמר אתמול. מעניין אולי את הסבתא שלו.
איפה היה השכל של הפוליטיקאים שלנו? לא מובן… כל כך נדבקו לכסאות עד שנתעוורו עיניהם לגמרי?!?!
והבדיל אתכם בין הגוים כשהיהודים מתקרבים יותר מידי לגוים האנטישמיות עולה. וכנראה גם חרדים וחילונים השם שומר עלינו דיברנו הרבה שצריך להתנדב כדי לעזור למצב המילחמתי זוכר שמישהו אמר אחרי שמחת תורה שלא להגזים בהתקרבות כי יכול להיות שזה יביא צרות
מעז יצא מתוק.
כמה ניסו להתחנף אליהם. כמה ניסו להתיישר לפיהם. כמה ניסו לרקוד מולם "מה יפית" .
כנראה משמים מסבירים לנו ששותפות עם עוברי עבירות או עם בעלי יהדות עקומה, היא לא דבר רצוי כל-כך….
איך נאמר על הגלות : "אם היהודי לא עושה קידוש, הגוי עושה לו הבדלה".
ההקבלה מתבקשת