לפי תחקיר “ידיעות אחרונות”, ההכנות למבצע שחיסל את חסן נסראללה היו מן המורכבות שנראו בזירה הלבנונית: צוותים של המוסד שפעלו תחת אש התגנבו בספטמבר אשתקד אל הלב הדאחייה בביירות, לשכונת חארת חריק, ונשאו עמם אמצעים מסווים שנועדו לאפשר תקיפה מדויקת בבונקר המפקדה הסודי של חיזבאללה. גורמי ביטחון צוטטו בידיעות”כאומרים שהסיכון לחיי המפעילים היה מוחשי — גם מזיהוי בידי אנשי הארגון וגם מפגיעות הפצצות של חיל האוויר ששעטו מעליהם.
הם התגנבו בסמטאות הצרות, נצמדו לקירות וקיוו שאיש המוסד, המפעיל ששלח אותם למשימה, תיאם עם צה"ל שחיל האוויר לא יפציץ את הנתיב שבו הלכו כדי להגיע לבניין המגורים רב-הקומות שמתחתיו נמצא בונקר המפקדה הראשית והסודית של חיזבאללה. המודיעין שהגיע ל-8200 ולאמ"ן באותם ימים הצביע על כך שחסן נסראללה, המנהיג המיתולוגי של ארגון הטרור ושל הציר השיעי בכלל, קבע שם להיפגש עם מפקד כוח קודס האיראני בלבנון, הגנרל עבאס נילפורושאן, ועם מפקד חזית הדרום של חיזבאללה, עלי כרכי, שסומן כיורש אפשרי למנהיג.
השלושה היו אמורים להיפגש בבונקר שרק מתי מעט מקרב אנשי האבטחה ונאמני הסוד של חיזבאללה ידעו על קיומו והורשו להתקרב אליו. האנשים שהתגנבו אל המבנה שמתחתיו שכן המתחם התת-קרקעי הסודי היו אמורים להניח ביעד את המכשירים במקומות שתוכננו מראש. הם העריכו שהסיכויים לחזור בשלום מהמשימה הם 50-50, שכן גם אם לא ייתפסו על-ידי אנשי חיזבאללה ששרצו בשטח – היה סיכוי טוב שייפגעו מרסיסי הפצצות שהטיל חיל האוויר.
על פי הפרסום המכשור שהוטמן – שפותח כבר ב-2022 בשיתוף מו”פ מפא"ת, חיל האוויר ורפאל ואלביט – נועד להבטיח חדירה מדויקת לעומקים משתנים בקרקע סלעית. הדיוק היה קריטי: סטייה מינימלית בתוואי המנהרות הייתה מותירה את יושבי הבונקר פצועים בלבד.
ב-27 בספטמבר 2024, בשעה 18:20, יצאו לדרך עשרה מטוסי קרב שהטילו 83 פצצות במשקל טון על מגזר היעד. לפי “ידיעות”, השתתפו במבצע מטוסי F-15I “רעם” מטייסת 69 ומטוסי F-16I “סופה”, שהטילו חימושי BLU-109 (“ברד כבד”) עם מנגנוני הנחיה מדויקים. שר הביטחון דאז, יואב גלנט, דרש להכפיל את הכמות המתוכננת כדי לוודא פגיעה קטלנית. יחד עם נסראללה נהרגו בכירים נוספים — עלי כרכי, הגנרל האיראני עבאס נילפורושאן ועוד מאות פעילים.
הדיווח מתאר מאבק פנימי שפרץ בצמרת הישראלית כבר מ-11 באוקטובר 2023: גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי דחפו למהלך מוקדם נגד חיזבאללה, בעוד ראש המוסד דדי (דוד) ברנע ובכירים בקבינט טענו שיש להתרכז תחילה בחמאס. המטוסים הושבו אז הביתה, והחזית הלבנונית נבלמה.
כעבור עשרה חודשים, באוגוסט 2024, שלח ראש המוסד מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו —ובו דרישה לפתוח במתקפה רחבה בלבנון עד אוקטובר 2024, לפני הבחירות בארה"ב, כשהלגיטימציה הבינלאומית צפויה להיות גבוהה יותר. ב-12 בספטמבר 2024 הורה נתניהו להסיט משאבים מציר עזה לצפון.
ישראל הכתה שיטתית בצמרת חיזבאללה מאז סוף יולי 2024, עם חיסולו של פואד שוכר (“מוחסַן”), והמשיכה במתקפת “הביפרים” ומכשירי הקשר בספטמבר. יום לאחר מכן החל מבצע “חיצי צפון” להשמדת משגרי הטילים והכטב"מים שהוסתרו בלב אוכלוסייה אזרחית.
אגף המבצעים של צה"ל הוביל הונאה רב־שלבית: לא מהלומה אחת רציפה, אלא פעימות מבצעיות שיצרו אצל נסראללה תחושה שישראל לא יצאה למלחמה כוללת. כך, לפי “ידיעות”, נשמר חלון ההזדמנות שחולל את הפגישה בבונקר — והוביל לחיסול.
כשהגיעה “ידיעת הזהב” על מפגש הבונקר, התלבטו הדרגים: גלנט והלוי ביקשו לתאם עם וושינגטון מחשש להסלמה אזורית; ראש המוסד ואחרים דרשו לפעול מיד וללא תיאום מקדים. נתניהו המריא לעצרת האו"ם — ובמהלך הטיסה, לאחר הערכת מצב עדכנית, הכריע טלפונית להוציא את התקיפה לפועל. בהמשך אושרה ההחלטה בשיחת התייעצות עם בכירי מערכת הביטחון ושרים מצומצמים.
חיזבאללה הגיב במטחי רקטות, כטב"מים וטילי נ"ט, וכינה את הפעולה הישראלית “מבצע חייבר”. לפי הארגון מינה תחילה את האשם ספי א-דין ליורש, שחוסל כעבור שבוע (4 באוקטובר 2024) במתווה דומה — ולאחריו מונה נעים קאסם למזכ"ל. באמ"ן מעריכים שהוא “מסוגל להוביל את הארגון”, גם אם איננו נסראללה.
במקביל, התערערה לכאורה הלגיטימציה הציבורית של חיזבאללה בתוך לבנון: הפגיעות בתוך אזורים אזרחיים יצרו, לפי “ידיעות”, ניכור גובר בציבור השיעי ועוינות מול עדות אחרות. ארה"ב ומדינות המפרץ אינן ממהרות לחלץ את הכלכלה הלבנונית כל עוד הארגון שומר על כוחו הצבאי.
החיסול סימן נקודת מפנה אך לא סוף המערכה. ישראל המשיכה לשחוק חוליות נ"ט ומשגרי רקטות, בעוד שבצד הלבנוני נמשכת התארגנות מצפון לליטני. במערכת הביטחון בישראל מזהירים שלא להקל ראש בקאסם ובכושר ההתאוששות של הארגון, גם לאחר עריפת הפיקוד והפגיעה הקשה בארסנל.
