בחמאס מתקרבים להכרעה פורמלית על זהות ראש הלשכה המדינית הבא, אך מאחורי הקלעים מתברר כי הארגון מצוי באחת מנקודות החולשה החמורות בתולדותיו. רצף החיסולים, הפגיעה הקשה בתשתיות הצבאיות והמצב הקשה ברצועת עזה יצרו מציאות שבה גם קבלת החלטות בסיסית הפכה למשימה מורכבת.
ליבת העימות הפנימי נסובה סביב שתי תפיסות עולם מנוגדות. האחת, שמוביל ח׳ליל אל־חיה ומקורביו, דוגלת בהמשך ההישענות על איראן ובמאמץ מואץ לבנות מחדש את הזרוע הצבאית ומנגנוני השליטה ברצועה. קו זה זוכה לתמיכה בקרב בכירים שנותרו בשטח, ובראשם דמויות המזוהות עם הנהגת עזה שלפני המלחמה.
מנגד, מתגבשת גישה אחרת, המזוהה עם ח׳אלד משעל, המבקשת להתרחק מהתלות בטהראן ולבחון מסלול פוליטי ארוך טווח: הפסקת אש ממושכת, חזרה לזירה האזורית דרך מדינות סוניות, וניסיון להשתלב מחדש במערכת הפלסטינית הרחבה. תומכי הקו הזה רואים בהחלטות שהובילו לאירועי אוקטובר הימור מסוכן ששילם עליו הארגון מחיר כבד.
המתח בין המחנות החריף על רקע הקושי למנות מנהיג ברור. בשנה האחרונה ניסו בחמאס לקדם בחירה מסודרת, אך רצף התקיפות והחשש להפוך כל מועמד ליעד מיידי הובילו לדחיות חוזרות. במקום הנהגה אחת ברורה, הוקמה מועצת הנהגה מצומצמת המורכבת ממספר בכירים, בניסיון לנהל את הארגון באופן קולקטיבי ולצמצם סיכונים.
על רקע זה, נשלח לאחרונה מסר דחוף מעזה אל ההנהגה שבחו"ל, ובו קריאה להאיץ את הבחירה ולהגיע להכרעה. המסר נבע, בין היתר, מהצורך לקבל החלטות קריטיות בנוגע להמשך הלחימה והאפשרות להסכמות זמניות. אלא שבפועל, הקריאה רק העמיקה את השסע והבליטה את חוסר האמון בין המחנות.
לפי פרסומים בתקשורת הישראלית, בהם דיווח של מעריב, אחד התרחישים שנבחנים כעת הוא בחירת מועמד פשרה – דמות ותיקה שאינה מזוהה באופן חד עם אף אחד מהמחנות, ושעשויה לאזן בין הצירים השונים. עם זאת, גם האפשרות הזו אינה זוכה להסכמה רחבה.
כך או כך, חמאס מתמודד כיום עם שילוב נדיר של חולשה צבאית, משבר הנהגתי ולחץ ציבורי גובר מבית. שליטתו ברצועה נשענת יותר ויותר על כוח ורתיעה, בעוד חלקים מהאוכלוסייה מעזים לראשונה להביע ביקורת פומבית. גם אם תתקבל בקרוב החלטה על יו"ר חדש, ספק אם היא תצליח לאחות את הקרעים או להחזיר לארגון את מעמדו שאבד.
"אנחנו נחסל את החמס"😉