יממה לאחר הפסגה בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לראש הממשלה בנימין נתניהו, שבה עלתה במפורש סוגיית ההתחמשות של משטר האייתולות, בטהרן מבינים היטב כי מרחב הטעות הולך ומצטמצם.
מאחורי דלתות סגורות בצמרת האיראנית יודעים כי עליהם לחשב מסלול מחדש: תקיפה נוספת, אמריקאית או ישראלית, כבר אינה תרחיש תיאורטי.
לא רק מתקני הגרעין נמצאים על הכוונת, אלא גם תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן. כלפי חוץ, לעומת זאת, השפה נותרת לוחמנית. עלי שמחאני, יועצו הקרוב ביותר של המנהיג העליון עלי חאמנאי, פרסם ברשת X אזהרה חריפה שלפיה כל תוקפנות תיענה בתגובה חמורה, מיידית ובלתי צפויה.
אולם בזמן שהמשטר מאיים החוצה, הוא מתמודד עם איום פנימי הולך ומתרחב. ברחוב האיראני נרשמת הסלמה מתמשכת: גל מחאה רחב התפרץ בעקבות שפל חדש של המטבע המקומי.
הריאל האיראני צנח לשפל חסר תקדים, כוח הקנייה התרסק, ואזרחים רבים מתקשים לרכוש מוצרים בסיסיים. המשטר מתקשה לספק תשובות אמיתיות. במקום פתרונות, האזרחים שומעים בעיקר הבטחות ריקות והסברים לא מספקים מצד גורמים רשמיים.
המחאה נמשכת כבר שלושה ימים. היא החלה בקרב סוחרים ובעלי חנויות בטהרן, אך במהרה התפשטה לערים נוספות ולשכבות רחבות יותר באוכלוסייה. בתקשורת המזוהה עם המשטר מנסים להציג את האירוע כ"מחאה כלכלית בלבד", בעוד רשתות השלטון נשלחות לשטח כדי להוריד את גובה הלהבות. אך המציאות בשטח מורכבת בהרבה: ישנם אזורים שבהם כוחות הביטחון כבר עושים שימוש בנשק חם נגד אזרחים. משיחות עם תושבים עולה חשש עמוק — אין להם אמצעי הגנה ואין להם כתובת לפנות אליה.
כל זאת מתרחש כאשר איראן נכנסת לימים קרים במיוחד. הטמפרטורות יורדות אל מתחת לאפס ושלג כבד מכסה אזורים נרחבים במדינה. הימים הקרובים יהוו מבחן של ממש: האם הציבור ימשיך לצאת לרחובות גם בקור העז, או שהמשטר יצליח לשבור את גל המחאה לפני שיתפתח לאיום רחב בהרבה.
