דוח ביקורת מיוחד של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, שפורסם היום (שלישי), מציג תמונת מצב מדאיגה על מוכנות העורף למצבי חירום. הדוח עוסק במיגון ומקלוט ברשויות המקומיות, במיגון בתי החולים, בהיערכות מערכת החינוך ללמידה והפעלה בחירום, ובתפקוד רשות המיסים סביב עררים ופיצויים בגין נזקי מלחמה. אזהרת המבקר חדה: “כאשר הממשלה, פיקוד העורף והרשויות המקומיות אינם מתכוננים כראוי בעת שגרה – בפרוץ המשבר, אזרחי ישראל נפגעים”.
בפרק המיגון האזרחי קובע המבקר כי הפערים מסכני חיים: לפי הנתונים המובאים בדוח, לכ־3.2 מיליון תושבים – כ־33.6% מהאוכלוסייה – אין מיגון תקני. הדוח מצביע גם על ליקויי תחזוקה במקלטים ציבוריים: ב־1,378 מקלטים (כ־11.7% מכלל המקלטים הציבוריים) לא ניתן לשהות. המבקר מותח ביקורת על הקפאת שלב נוסף בתוכנית מיגון רשותית ללא חלופה, ועל החלטות ממשלה שנקבעו כתוכניות רב־שנתיות מבלי שיוצמד להן מקור תקציבי ברור. לצד זאת מובאת גם דוגמה ליכולת ביצוע ברמה המקומית: בגבעתיים, לאחר פרוץ המלחמה, הושלם מהלך מיגון רחב למוסדות חינוך בהיקף של כ־80 מיליון ש”ח.
הפרק החריף ביותר בדוח נוגע למערכת הבריאות. המבקר קובע כי פערי המיגון בבתי החולים אינם “בעיה נקודתית ליד הגבולות”, אלא סוגיה לאומית, משום שהאיום הטילי מאפיין כיום את כלל המדינה. הדוח מתריע כי 56% ממיטות האשפוז בבתי החולים הכלליים שנבדקו אינן ממוגנות, וכ־41% מחדרי הניתוח אינם ממוגנים. במרכזי־על הקרובים לגבול, מצוינים פערים גם במערכי צנתורים, דימות וכלי דם. המבקר מדגיש כי במלחמת “חרבות ברזל” ובמבצע “עם כלביא” הועברו מחלקות שלמות לחניונים תת־קרקעיים – אך לא לכל בתי החולים יש חניונים מוגנים כאלה, וגם אזורים שמוגדרים “הכי מוגן שיש” אינם בהכרח עומדים בתקן מיגון מלא. מסקנת הדוח חד־משמעית: קיים חשש שיכולת בתי חולים רבים להמשיך לתת שירותים רפואיים במלחמה כוללת וממושכת תהיה מוגבלת. עלות סגירת פערי המיגון במערך האשפוז מוערכת בכ־4.8 מיליארד ש”ח, בעוד שבמסגרות התקצוב שצוינו בדוח הוקצה תקציב ייעודי בהיקף נמוך משמעותית ביחס לצורך.
גם מערכת החינוך יוצאת בדוח כשאינה ערוכה די הצורך. המבקר קובע כי חרף המלצות קודמות מתקופת הקורונה, טרם הושלמה תוכנית אסטרטגית לאומית רב־שנתית ללמידה דיגיטלית, ונמצא מחסור באמצעים ללמידה והוראה מרחוק. לפי ממצאי הדוח, בכ־40% מבתי הספר שנדגמו לא כל התלמידים הספיקו להגיע למרחב מוגן בזמן ההתרעה. בנוסף מצוין כי למשרד החינוך לא היו נתונים על מיגון תקני ביותר מ־50% מגני הילדים – פער מידע בסיסי שמקשה על תכנון והיערכות. הדוח ממליץ על תיקון ליקויים במרחבים מוגנים בבתי הספר, מינוי והכשרת רכזי ביטחון, וחידוד מדיניות ההקלות בבגרויות במצבי חירום כך שתשקף הישגים באופן מדויק ככל האפשר.
בפרק רשות המיסים עוסק הדוח בהתנהלות קרן הפיצויים ובסחבת בעררים. הדוח מביא נתון חריג שלפיו משך הזמן הממוצע לסיום טיפול בעררים בוועדות הערר עמד על 851 ימים – כ־2.3 שנים – מצב שמקשה על עסקים להתאושש. בנוסף מציין המבקר תשלומי יתר בהיקפים גדולים, לצד גבייה חלקית של סכומים ששולמו ביתר.
הדוח עורר תגובות נרחבות. הנהגת ההורים הארצית טענה כי גם בשנת 2026, כמעט שנתיים אחרי פרוץ המלחמה, אין תוכנית חומש מתוקצבת למיגון מלא במוסדות החינוך. משרד הבריאות, מנגד, הדגיש בתגובתו פעולות מיגון שבוצעו מאז תחילת הלחימה ותוספת אלפי מיטות ממוגנות, אך הודה בפועל כי מגבלות תקציב מחייבות איזונים בין צרכים שונים. דובר צה”ל הדגיש כי האחריות למקלטים ציבוריים היא של הרשויות המקומיות וכי פיקוד העורף מסייע ומבצע ביקורות בהתאם לסמכויותיו, ובנוגע לבתי החולים – תפקידו העיקרי הוא אישור תוכניות מיגון בהתאם לחוק.
