פסק דין תקדימי שניתן לפני כשבועיים ב־בית המשפט המחוזי בתל אביב קובע כי אכיפת עבירות חניה באמצעות מצלמות אוטומטיות לזיהוי לוחיות רישוי אינה חוקית, כל עוד לא ניתנה לכך הסמכה מפורשת בחקיקה של הכנסת.
ההכרעה ניתנה על ידי השופט קובי ורדי במסגרת עתירה שהגישה חברת סייפר פלייס נגד עיריית רמת גן, שעסקה במכרז עירוני להפעלת מצלמות חכמות מסוג LPR. אף שהעירייה חזרה בה מהמכרז במהלך הדיון, החליט בית המשפט לתת פסק דין עקרוני בעל השלכות רוחב.
בפסק הדין נקבע כי לרשויות המקומיות אין סמכות חוקית לעשות שימוש במצלמות חכמות לצורך אכיפת חניה, וכי חוקי עזר עירוניים אינם יכולים להוות מקור סמכות לפגיעה בפרטיות, שהיא זכות חוקתית המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עמדה זו נשענת גם על פסיקה קודמת של בית המשפט העליון משנת 2017, שקבעה כי נדרשת הסמכה מפורשת בחוק לכל פגיעה בפרטיות.
במהלך הדיון הוצגה גם עמדת היועצת המשפטית לממשלה, שלפיה השימוש במצלמות LPR מחייב חקיקה ראשית, וכי אין די בסמכויות עזר או בהנחיות מנהליות. לדבריה, השימוש שנעשה עד כה במצלמות אלה בוצע ללא סמכות חוקית.
פסק הדין מעלה סימן שאלה כבד סביב הכנסות עתק שגובות הרשויות המקומיות מאכיפת חניה. כך למשל, על פי נתוני הכנסת, עיריית תל אביב-יפו הכניסה בשנת 2023 כ־282 מיליון שקלים מדוחות חניה, כאשר חלק לא ידוע מהסכום נגבה באמצעות מצלמות חכמות.
למרות הקביעה המשפטית, בעיריית תל אביב הבהירו כי אין בכוונתם להפסיק בשלב זה את השימוש באמצעים הדיגיטליים או את מתן הדוחות, וטענו כי האכיפה מתבצעת בהתאם לדין ולהנחיות משרד הפנים. הערכה היא כי גם רשויות מקומיות נוספות ימשיכו לפעול באופן דומה, לפחות עד שהסוגיה תובא להכרעת בית המשפט העליון.
פסק הדין אינו עוסק רק באכיפת חניה, אלא פותח דיון רחב בסוגיית הפגיעה בפרטיות במרחב הציבורי ובשימוש ההולך וגובר באמצעי מעקב טכנולוגיים. השופט קבע כי נוחות מנהלית או יעילות אכיפתית אינן יכולות להצדיק פגיעה שיטתית בפרטיות, והטיל על המדינה את האחריות להסדיר את התחום בחקיקה ברורה.
כעת נותרת פתוחה השאלה מה יעלה בגורל הדוחות שכבר ניתנו ושולמו, והאם אזרחים שיבחרו לערער על קנסות שניתנו באמצעות מצלמות יובילו את הסוגיה להכרעה סופית בערכאה העליונה.
תביעה יצוגית מישהו הלך להתעשר