הפרשן מנתח: הסימנים, השיקולים, היכולות והיעדים; ארה"ב וישראל נערכות | תמונת מצב

המזרח התיכון נמצא בימים אלה על סף עימות צבאי חסר תקדים מזה עשורים. שני צבאות – אמריקני וישראלי – נערכים עם מאות מטוסים, נושאות מטוסים עם כל הכוח הנלווה אליהן, וסוללות הגנה אווירית נגד טילים, כולם מרוכזים לאורך ורוחב המזרח התיכון והמפרץ הפרסי, בכוח אש מצרפי שלא נכח באזורים הללו מאז מלחמת המפרץ ב-1991. הכל ממתין להכרעתו של איש אחד – הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ.

נושאת המטוסים פורד שטה קדימה

במאמר שפרסם רונן ברגמן הבוקר בynet הוא מצביע על אחד הסימנים המשמעותיים ביותר: נושאת המטוסים פורד יצאה בשיא מהירותה לתפוס עמדות במזרח הים התיכון והשיגה את ספינות קבוצת התקיפה שלה – אקט חריג שיכול להצביע על הבאות. במקביל, מדווח על פינוי בסיסים אמריקניים גדולים במפרץ, פריסה של צי עם עשרות מטוסי תדלוק שיוכל לשרת הן כוחות אמריקניים והן ישראליים, ורכבת אווירית של בכירים אמריקניים שהגיעו לישראל ויצאו ממנה.

מה באמת הושג ב"עם כלביא"?

ניתוח המצב אינו יכול להתעלם מהמבצע הקודם. במונחים צבאיים ומודיעיניים, מבצע "עם כלביא" תואר על-ידי טראמפ ונתניהו כהצלחה מוחצת – אך התמונה האמיתית מורכבת יותר. לפי הערכות, פרויקט הגרעין האיראני לא הושמד, ואפילו לא הוזז שנים אחורה – אולי שנה, ואולי פחות. לטענת ברגמן, הפער בין ההצהרות הפומביות לבין התוצאות בפועל הוסתר בקפידה על-ידי צה"ל וצבא ארה"ב ומערכות המודיעין, שלא רצו להסתבך עם שני המנהיגים.

מה המטרה הפעם?

שאלת המטרה היא קריטית. הפלת השלטון האיראני – שנדונה לפנים כיעד – מתגלה ככל הנראה כבלתי ריאלית, ואף בכירים אמריקניים מבינים כעת כי ללא כוחות קרקע אין תסריט מציאותי להחלפת משטר, טוען ברגמן. לדבריו, היעד המעשי, כפי שמנוסח בשיחות הפנימיות, הוא מתקפת אש קשה לאורך מספר ימים שתכה ביכולות הגרעין ובמערך הטילים, ותאלץ את טהרן לחזור לשולחן המשא ומתן עם ויתורים של ממש. זאת, לאחר שההצעות שהציגה איראן בז'נבה – עם פשרות מסוימות בגרעין אך אפס גמישות בנושא הטילים – נותרות רחוקות מהמינימום האמריקני.

ישראל – שותף זוטר בהזדמנות היסטורית

בצה"ל חל שינוי משמעותי בעמדות. גורמים ביטחוניים בכירים מתארים את הסיטואציה כ"הזדמנות היסטורית שלא תחזור" – שבה ישראל היא השותף הזוטר, ואילו ארה"ב לוקחת על עצמה את עיקר העבודה עם אמצעים ופצצות שאין לצה"ל. על-פי התכנון המשוער, בזמן שארה"ב תטפל בפרויקט הגרעין, ישראל תטפל במערך הייצור, הפריסה, האחסון והשיגור של טילי הקרקע-קרקע האיראניים.

לדברי ברגמן, לנתניהו אישית יש אינטרס ברור – אם המתקפה תתממש, זו תהיה הפעם השלישית בפחות משנה שבה הוא מוביל את טראמפ בדיוק לאן שרצה, ויוכיח כי הקשר ביניהם איתן ומעשי מכפי שרבים העריכו.

ומה עם ההגנה?

ישראל ביקשה ממשל טראמפ דחייה לפני מספר שבועות כדי להשלים היערכות הגנתית ומתקפית כאחד. בצה"ל מעריכים כי הזמן שחלף מאז יוני נוצל לחיזוק היכולת להתמודד עם מטח טילים איראני. עם זאת, ההערכה המודיעינית היא כי אם ישראל לא תשתתף בתקיפה, הסיכוי שאיראן תתקוף אותה ביוזמתה – אינו גדול.

השאלה הפתוחה נותרת האיראנית – שכן, כפי שמזכירים הגורמים הביטחוניים: "במלחמה, כמו בטלפון, יש שני צדדים."