רה"מ לבג"ץ: מבט העותרים צר כמבטה של נמלה – מבקשים להפוך יתוש לפיל

ממשלת ישראל וראש הממשלה בנימין נתניהו הגישו לבית המשפט העליון את תגובתם לעתירות הדורשות לבטל את מינויו של האלוף רומן גופמן לתפקיד ראש המוסד. בתגובה, שהוגשה באמצעות בא כוחם ד"ר הראל ארנון, מתבקש בית המשפט לדחות את העתירות על הסף.

לב הטיעון הוא כי מינוי ראש המוסד הוא הסמכות המנהלית הנעלה ביותר המסורה לראש הממשלה, ואין להתערב בשיקול דעתו, בפרט בעת מלחמה קיומית המתנהלת בשבע חזיתות. לפיכך, נטען, הביקורת השיפוטית צריכה להיות שמורה למקרי קיצון חריגים בהם אי-הכשירות של מועמד היא בגדר עובדה שאין עליה עוררין – מצב שאינו מתקיים כלל בענייננו.

גם הטענה המרכזית על פגם כביכול בטוהר המידות של גופמן נדחית בתגובה, לטענת המשיבים, מידותיו של גופמן נבחנו לעומק על ידי הוועדה המייעצת המוסמכת לכך, שקבעה בבהירות ברוב קולות כי לא נפל בו כל פגם. העותרים, כך נטען, מסתמכים על דעת מיעוט של חבר ועדה יחיד ומבקשים להפוך זאת לזכות וטו – עמדה שאין לה אחיזה לא בפסיקה ולא בהגיון.

הממשלה מוסיפה כי לא לעותרים ולא לבית המשפט עצמו חשופה התמונה הביטחונית הכוללת העומדת לנגד עיני ראש הממשלה בבחירת ראש המוסד – תמונה הכוללת שיקולי מדיניות, אתגרים אסטרטגיים וצורכי השעה. התערבות שיפוטית בנסיבות אלו, נטען, תפגע קשות בסמכות הנבחרת הדמוקרטית ותטיל אחריות בלתי אפשרית על הרשות השופטת בתחום שאינו שלה.

ד"ר הראל הסביר בתגובתו כי העותרים "מבקשים לשלול מראש הממשלה את סמכותו הנעלה ביותר, בעת הקריטית ביותר בתולדות ישראל. אלא שלא זו בלבד שהם מבקשים להפוך יתוש לפיל, אין להם – ולעולם לא תהיה להם – האפשרות לבחון את התמונה הכוללת שבגינה מסמיך הדין את ראש הממשלה, ואותו בלבד, למנות ראש מוסד, אשר מושתתת על היכולת הבלתי מסוננת לבחון את כלל האיומים האסטרטגיים והביטחוניים בפניהם עומדת מדינת ישראל; על היכולת לבחון, להעריך, ובסוף גם החובה לבחור, את הדרך המיטבית להתמודד עם איומים אלה".

הוא מוסיף כי "למען האמת, לא רק שלעותרים אין את היכולות הללו, גם בית המשפט הנכבד נעדר אותן. הוא אינו בעל יכולות אלו, ואינו אמור להיות בעל יכולות אלו. זאת, לא רק מן הטעם שתפקידו המוסדי הוא אחר; אלא גם משום שהוא, כיתר אזרחי ישראל, לא יכול להיות חשוף למכלול המידע והנתונים אליהם חשוף רק ראש הממשלה.

לדבריו, "זו בדיוק הסיבה מדוע הביקורת השיפוטית במקרים כגון דא היא חסרת תקדים ואמורה להיות שמורה למקרי קיצון שבקיצון. רק לאותם מקרים – שסביר שלעולם לא יתרחשו – בהם ברור לכל הדיוט כי מועמד פלוני אינו ראוי לתפקיד אלמוני ויהי מה. הוא כל כך אינו ראוי, עד שאין על כך מחלוקת, ולו הקלה שבקלות.

הוא תמה "כיצד ההינו העותרים לבקש לבטל מינוי, כזה, בעת הזו, שעה שהם יודעים – או למצער חייבים לדעת – כי מבטם צר כמבטה של נמלה. אין בפניהם, ולא יכולה להיות פרושה בפניהם, התמונה הרחבה שבגינה מוסמך ראש הממשלה – ורק הוא – למנות את ראש המוסד. זאת, אפילו שעה שנדמה להם, או שהם מעמידים פנים שנדמה להם, כי מצאו "פגם של ממש" בטוהר המידות של גופמן.

הוא מוסיף: "יש לתמוה, כיצד ההינו העותרים לבקש מבית המשפט הנכבד לבוא בנעלי הרשות המבצעת בסוגיה המדינית -ביטחונית העליונה שבליבת סמכותה? מי, חלילה, יישא באחריות כתוצאה מהתערבות שיפוטית כזו? כיצד ההינו העותרים לבקש ליטול מ מי שקיבל מהעם את המנדט הדמוקרטי לעצב את מדיניות הבטחון ואת אופן יישומה במערכה ההיסטורית לביטחון ישראל? באילו כלים יכולים העותרים, או שופטי בית המשפט הנכבד, לקבוע חלף רוה"מ את נקודת האיזון המיטבית שבין שיקולי ביטחון המדינה ואזרחיה לבין שיקולי טוהר המידות שעה שההליך דנן כלל לא עוסק, ולא יכול לעסוק, בשיקולים אלו זולת שיקול "טוהר המידות"?

"כיצד הם מתיימרים לדעת לכייל את המאזניים על בסיס תמונה חלקית השוקלת כף אחת בלבד? נדרש ים לא מעט חוסר מודעות עצמית וחוסר אחריות ביטחונית ולאומית מצד העותרים, שעה שהם מבקשים, חלקם ממניעים פוליטיים זרים, לפסול החלטה ביטחונית הרת גורל אשר אין להם כל יכולת להעריך את משמעויותיה. נדרשת לא מעט חוסר מודעות דמוקרטית מצד ה עותרים שעה שהם מבקשים לשלול מהעם את הסמכות שהפקיד בידי רוה"מ לקבוע את זהות מי שיממש את מדיניות הביטחון של הממשלה בעת מלחמה.

ד"ר הראל מבהיר כי אפילו היה נמצא פגם בטוהר מידותיו של גופמן, "אפילו אז, היה רשאי רוה"מ להעריך את הפגם מול
יתרונותיו, על רקע צרכיה ואתגריה של מדינת ישראל ורק אז לקבל את ההחלטה הטובה ביותר לביטחון ישראל. זאת, אפילו היה נמצא פגם בטוהר מידותיו".

מינויו של רומן גופמן לראש המוסד אושר בוועדה למינוי בכירים ברוב קולות, רק ראש הוועדה השופט בדימוס אשר גרוניס התנגד בעקבות טענות למעורבות בהפעלת אורי אלמקייס באמצעות פקוד של גופמן ללא ידיעתו.

היועמ"שית גלי בהרב מיארה מתנגדת למינוי של גופמן וסבורה שיש יש בו קשיים – אולם טרם העבירה את תגובתה לבג"ץ למרות שהמועד להגשת התגובות המקדמיות היה הבוקר בשעה 10:00.

העותרים נגד המינוי הם אורי אלמקייס עצמו והתנועה לאיכות השלטון. בעתירתו של אלמקייס נטען כי נתניהו חתם על מינוי גופמן זמן קצר ביותר לאחר שנמסרה לו החלטת הוועדה, "באופן המחזק את הרושם כי כלל לא טרח לעיין בחוות דעת יו"ר הוועדה, לא כל שכן במסמכים הסודיים שצורפו לה".

בא כוחו של נתניהו מסביר בתגובתו כי "אם מקלפים את הקליפות, ומסננים את רעשי הרקע, הסוגייה המרכזית העומדת בבסיס העתירות אינה מסכת האירועים האישית המורכבת שעברה על העותר אורי אלמקייס או הצער שנגרם לו בשל התנהלות גורמי החקירה שלו, היא אפילו לא סוגיית " טוהר המידות" של גופמן ביחס לפרשת אלמקייס. הסוגייה העיקרית היא שאלת סבירות החלטת רוה"מ למנות את גופמן על רקע הנסיבות דנן".

ד"ר הראל מציין כי מינוי ראש מוסד זו החלטה אישית של ראש הממשלה, הדבר אינו מוסדר בחוק ואינו טעון אישור של הממשלה. "תכליתו של הארגון, חשאיותו, דרכי פעולתו, יעדיו, והאיומים עמם הוא מתמודד, מחייבים כי רק מי שחשוף לכלל האתגרים הביטחוניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל, אלו הקרובים ואלו הרחוקים, ורק מי שמופקד על תיכלול ותיעדוף של כל אלה על מנת לגבש אסטרטגייה כוללת, בין היתר, על בסיס תפיסותיו המדיניות הרחבות, רק הוא יכול לקבל החלטה מיטבית בדבר ראש הארגון. ורק מוסד מינהלי אחד בלבד מסוגל לכך: ראש הממשלה".

בא כוחו של נתניהו מסבר מדוע הוא אינו נדרש להסביר כלל את ההחלטה: "הוא לא נדרש לתת דין וחשבון "רגיל" אודות שיקוליו – שהרי בפני מי ימנה אותם?; הוא לא נדרש לנמק את החלטתו בכתב – שהרי מי יהיה רשאי לקרוא אותה?; ולכן, רק רוה"מ הוא הממנה והוא המאשר. רק הוא מוסמך למנות את מי שהוא חושב שהוא מתאים לכל אלה ונכון ליישם את מדיניות ממשלתו".