הכרעה או התחלה מבראשית? לא רוצים עוד בחירות / יוסף טיקוצ'ינסקי

1.
ארבעה סקרים, תוצאה אחת:
כפי שזה נראה כעת, רוב הסיכויים שביום שלישי הבא שוב יטפח התיקו הכואב על פנינו

כל שלא אמר בימים אלה את צמד המילים 'ישורת אחרונה', לא יצא ידי חובתו ועליו לחזור ולומר זאת בבחירות הבאות ב' פעמים בלי ברכה. ישורת אחרונה זהו צמד המילים החביב על הקמפיינרים, על ראשי המפלגות וכמובן על התקשורת, כביטוי לשלב האחרון בו מתחיל הדבר האמיתי.

שבוע וחצי לפני פתיחת הקלפיות, זה הזמן בו שולפות המפלגות את השלב האחרון בקמפיין ומתמקדות במסר המרכזי שסביבו הן מבקשות להביא מצביעים לקלפי, זה השלב בו העניינים מתחממים והזירה מתחילה להיות באמת מעניינת.

בכל מערכת בחירות המסר שיצא בשלב הזה היה מדיני, ביטחוני, כלכלי וכל מועמד הדגיש את החוזקות שלו בתחומים הללו. אבל הפעם במערכת בחירות חמישית נראה שמשהו בכל זאת השתנה והמסר הפך להיות קצת אחר. הפעם כל מפלגה מנסה לטעון שרק היא יכולה להביא להקמת ממשלה עם 61 מנדטים. זה הטיעון הנשמע כיום מכל פינה.

61 הפך להיות מספר הקסם, שישים ואחד זהו צמד המילים החדש המתחרה ברמת הפופולריות שלו עם ישורת אחרונה. במערכת בחירות חמישית מחלחלת ההבנה שהאזרח הישראלי רוצה לשמוע קודם כל שזו המערכת האחרונה שתביא לו שקט ולא תגרור אותו בעוד חצי שנה שוב אל הקלפי.

גם הנושא הכלכלי שהיה ועודנו כמובן הנושא הבוער במערכת הזאת, נדחק מעט הצידה בימים הללו ופינה את מקומו לבשורת ה-61. נתניהו טבע את התרגיל "4=1+1" כביטוי לכך שכל קול נוסף יסייע להקמת משלה יציבה לארבע שנים, אילת שקד מפמפמת את המסר שרק היא יכולה להביא את המנדט ה-61 לימין, גנץ יורה בנגמ"ש לכיוון לפיד וטוען שהוא היחיד שיכול להקים ממשלה יציבה מול נתניהו והיום אפילו מרצ טוענת שרק בזכותה יהיו 61 לממשלת שמאל.

משאת הנפש ומשאלת הלב הזועקת משלטי החוצות היא שכל מה שאזרחי ישראל מייחלים לו זה מעט שקט, קצת יציבות והעיקר לא לשמוע בשנים הקרובות את המילה בחירות. כל היתר פחות חשוב, למרות יוקר המחיה המטורף והמצב הביטחוני המחריד. ולכן זה גם מה שהמפלגות מנסות עכשיו להציע, רגע לפני הכניסה אל מאחורי הפרגוד.

אבל, וכאן מגיע האבל הגדול. עד כמה באמת גדול הסיכוי שהפעם זה יסתיים? שבעוד חצי שנה לא נצעד שוב לצד שלטי החוצות בדרך אל הקלפי? התשובה לכך לא כל כך אופטימית.

הסקרים צופים כיום תמונת מצב די דומה לזו שהיתה במערכות קודמות, האופטימיים שבהם נותנים לגוש הימין 60 כשגוש השמאל אפילו לא מתקרב לכך אלא אם כן הוא יקים ממשלה עם כלל המפלגות הערביות. קיימת אמנם טענה שאומרת כי 60 בסקרים זה 62 בקלפי אבל גם טענה כזאת טעונה הפשט וניתוח כדי להבין שהיא לא בהכרח נכונה.

הסקר הטוב ביותר שקיים בעולם הוא הקלפי. תוצאות הקלפי הם מדד מאוד מדויק לכוחן האלקטורלי של מפלגות ולהלך הרוח ברחוב. תוצאות של סקר-קלפי אחד כזה עדיין אינן מדוייקות, אבל כשבתוך שלוש שנים מתקיים מספר שיא של ארבעה סקרים כאלה והקלפיות הניבו את אותן תוצאות בדיוק, פעם אחר פעם, נוצר מצב די נדיר בו יש לנו מדד מאוד אמין ויציב על המפה הפוליטית הישראלית.

לכן כשהסקרים המוקדמים שוב עומדים על מצב דומה, עלינו להעריך שזה באמת המצב ולא צפויים בו שינויים דרמטיים. בארבע מערכות בחירות ידע גוש הימין תמורות וטלטלות משמעותיות דיין ואפילו הן לא הצליחו לשנות את המצב הניצחי הקשוח. כך שאין הרבה סיכויים שהפעם משהו פתאום ישתנה.

הטענה המרכזית וההגיונית ביותר היא שהפעם זה עלול להשתנות בגלל הפחד מחזרתה של ממשלת לפיד ובנט, בגלל הבגידה של בנט ושקד במצביעי הימין שהפעם יחזרו הביתה בהמוניהם ומההבנה שעשויה לחלחל למצביעי הימין שנשארו בבית, שהפעם עליהם לצאת ולהצביע כדי למנוע את האסון הזה שוב. יש הרבה היגיון בטענה כזאת אבל עדיין, עדיין קשה לראות איך דווקא זה מחולל את הפלא הגדול שלא קרה ארבע פעמים ברציפות.

גם הטיעון לפיו מצביעי בנט ושקד חוזרים כעת לגוש הימין אינו רלוונטי, משום שמדובר בכל מקרה בקולות ימין, הרי בסבב האחרון בנט ושקד נחשבו עדיין לחלק בלתי נפרד מגוש הימין ואיש לא צפה את כוונתם, כך שהקולות האלה מעולם לא נגרעו מהימין ואין להם בעצם מהיכן "לחזור".

נתניהו עורך קמפיין מאוד אגרסיבי עם התרגיל של אחד ועוד אחד, ובכל זאת מפלגת הליכוד רק יורדת בסקרים לטובת סמוטריץ' ובן גביר. על כל מאוכזב לשעבר שחוזר הביתה יש מאוכזב אחר מקבוצות הכח של אדלשטיין, ביטן וכץ שלא ימהר לצאת לקלפי אם זה לא יתסדר לו. כשהסקרים מדברים על 59-60 לימין עלינו להבין שזה כבר אחרי מיקסום כל היכולות, אחרי שובם של כל המנדטים ואחרי סחיטת הלימון עד לטיפה האחרונה שבו.

בגוש השמאל המצב עוד יותר גרוע, הקמת ממשלת שמאל בסיטואציה הנוכחית אפשרית רק אם שתי רשימות ערביות יעברו את אחוז החסימה ובנוסף – שכלל המרכיבים של הגוש כולל סער, אלקין וליברמן יסכימו לשבת איתם רשמית בממשלה, מה שלא נראה ריאלי מידי. גנץ טוען שהוא זה שיכול להביא מפלגות מהימין לממשלה איתו אבל גם ההיתכנות של זה לא גבוהה מידי. ומרצ בכלל משתעשעת באותה הזיה של שקד, שתיהן מזכירות את העכבר שאמר לפיל: ראה כמה אבק אנחנו עושים.

במצב כזה רק משחק של אחוזי הצבעה ופסילת קולות יכול להטות איכשהו את הכף על חודו של קול ועל זה נתניהו בונה. אבל גם לזה אין סיכוי גדול מידי. כפי שזה נראה כעת, רוב הסיכויים הם שביום שלישי הבא נשמע שוב את המדגמים המבשרים לנו על תוצאות צמודות מאוד ועל תיקו כואב שעומד לטפוח שוב על פנינו.

2.
מלחמת הכל בכל:
אחרי שלוש השנים האחרונות, שום תרחיש כבר אינו מופרך והשבועות הבאים צפויים להיות קשים ואגרסיביים

אם אכן יתממשו התחזיות הריאליות ומערכת הבחירות הזאת תסתיים ללא הכרעה, השבועות שיגיעו לאחר מכן יהיו מהקשים שידעה הפוליטיקה הישראלית. משאלת הלב הציבורית היתה הכרעה, שקט ויציבות. וכגודל הציפיה כך גודל האכזבה.

ההתרחשויות של שלוש השנים האחרונות הוכיחו שאין בעולם תרחיש שאינו אפשרי, על אף רעיון אי אפשר לומר שאינו מעשי ואי אפשר יותר לשלול שום חיבור או פירוק בין מפלגות, מופרך ככל שיהיה. אחרי משלת אחדות של ביבי וגנץ, אחרי ממשלה בלתי אפשרית בין לפיד ובנט ואחרי עריקה מושלמת של ליברמן הגזען לגוש השמאל, מכאן הכל כבר פתוח והכל אפשרי. לעולם אל תגידו לעולם לא.

לכן אם אכן הבחירות הללו יסתיימו ללא הכרעה, תיפתח כאן מלחמה אכזרית וקשה שטרם ראינו כמותה. כל אחד מהצדדים ינסה להפוך את העולם ולהביא את הרעיון הכי הזוי והכי בלתי אפשרי, העיקר להקים ממשלה כלשהי ולא להמשיך לבחירות שישיות.

לפיד ימשיך לשבת על כסאו כראש ממשלת מעבר, בנט ייפרד לשלום מהפוליטיקה ולא יוכל להמשיך כראש ממשלה חליפי משום שאינו ח"כ, שקד מן הסתם תיעלם גם היא מהמפה, אבל השמות החמים שיעלו לכותרות יהיו מן הסתם גנץ, סער, ואולי אפילו אדלשטין וביטן.

על כל אחד מהאישים הללו יופעל לחץ אדיר משני הצדדים בו זמנית. הליכוד יתחיל להפעיל לחץ מטורף על גנץ כדי לשכנע אותו לתת הזדמנות שניה ולהיכנס לממשלת רוטציה, תוך התנצלות והסבר על הפרת ההבטחה בפעם הקודמת. גנץ עלול להקשיב לרעיון כזה וגם האנשים שאיתו במפלגתו כחול לבן עשויים לאהוב את הרעיון שישחרר אותם מהעול של סער ואלקין, יקפיץ אותם בחזרה לקדמת הרשימה ואולי גם לספסלי הקואליציה. לפיד מצידו יפתח בירי ארטילרי לעבר גנץ ויפעיל נגדו קמפיין אגרסיבי כדי למנוע ממנו לעשות שוב את אותה טעות, שקט לא יהיה שם.

במקביל גם גנץ לא ימהר להשלים עם תדמית הנגרר שדבקה בו. הוא ינסה להוביל מהלך מנהיגותי משלו. הוא ינסה ליישם את מה שהבטיח בקמפיין ולהביא מפלגות מהימין לממשלה בראשותו. המאמץ הראשון יהיה לכיוון המפלגות החרדיות והציונות הדתית והוא יצטרך לשם כך לוותר על ליברמן, על הערבים ועל מרצ כדי להרגיע את עצמו ולחשוב שמישהו יסכים לשמוע אותו.

אבל גם אז, כדי להגיע ל-61 הוא יצטרך שותפים נוספים ולכן התחנה הבאה תהיה נפגעי הפריימריז ומאוכזבי התוצאות בתוך מפלגת הליכוד. כדי שייווצר מצב של עריקים בליכוד צריכה להתגבש קבוצה בת עשרה ח"כים לפחות שיערקו מהליכוד כשליש סיעה ויוכלו להצטרף לקואליציה עם גנץ. התזה הזאת עלתה גם במערכות קודמות אבל היא היתה מאוד לא ריאלית.

הפעם, כך לפחות לדעת רוב הפרשנים, זה קצת יותר ריאלי מאשר בפעמים קודמות בהתחשב בנסיבות כמו האכזבה מנתניהו ומהמבוי הסתום שהוא מוביל אליו וכן מהרצון לחזור סוף סוף לספסלי הממשלה והקואליציה.

העריקים הפוטנציאליים הללו בליכוד יקבלו טלפונים לא רק מגנץ אלא גם מלפיד שינסה גם הוא להקדים את גנץ ולמשוך אותם אליו בהצעות מפתות יותר, כדי לקבל את הבכורה. נתניהו לא יטמון ידו בצלחת ולכן האנשים הללו צפויים לעמוד גם בפני לחץ אכזרי מהבוס שינסה למנוע את עריקתם בכל מחיר, בדרכי נועם או בדרכים פחות נעימות.

הליכוד יפנה את האנרגיות שלו גם כלפי סער ואלקין, או לפחות כלפי כמה חברים במחנה הממלכתי בניסיון לגרום דווקא להם להיות עריקים ולהקים ממשלת ימין. תהיה זו מלחמת הכל בכל כשרעיונות יצירתיים שראינו בעבר כמו ממשלה פריטטית או ממשלת אחדות יהיו רק המבוא להקדמה לרעיונות שעוד יעלו.

בתוך הכאוס הזה, לא ניתן לשלול אפשרות שנתניהו עצמו ינסה לעשות מעשה בנט ושקד ולהקים ממשלה עם מי שרק יסכים לשבת איתו, תוך שהשותפים הטבעיים יישארו בחוץ. מי שעשה זאת פעם אחת יכול בהחלט לעשות זאת שוב, אם רק תיווצר הקונסטלציה הטכנית לכך. עד היום לא נוצרה סיטואציה כזאת אבל אחרי שהמערכה החמישית תסתיים במבוי סתום, הכל כבר פתוח. אמנם פחות סביר שזה אכן יתממש ושתקום ממשלה כזאת, אבל אין ספק שהניסיונות בכיוון הזה אכן ייעשו והדיבורים על כך אכן יישמעו.

3.
לממשלת היום:
גם אם תקום ממשלה כלשהי, היציבות שתחזיק אותה ארבע שנים עדיין אינה קיימת

לצד התחזיות הפסימיות, קיימת גם אפשרות שהבחירות הללו עשויות אכן להסתיים בסוג של הכרעה ובממשלה שתוקם בצורה כלשהי, אבל גם אז קיימת סבירות נמוכה מאוד שממשלה כזאת תחזיק מעמד.

אחד התרחישים אותו אי אפשר לפסול, הוא שגוש הימין אכן מקבל 61 או אפילו 62 מנדטים ומקים ממשלה בראשות נתניהו. אחרי שיירגעו מעט צהלות הניצחון, תצא לדרך ממשלה צרה שתתקשה מאוד לתפקד. ההילה שנקשרה סביב מספר הקסם 61 השכיחה מאיתנו את העובדה הפשוטה שממשלה כזאת לא יכולה באמת לתפקד, בפעם הקודמת שזה קרה ב-2015 הממשלה כמעט נפלה אחרי שנה ורק ההצטרפות של ליברמן הצילה אותה.

גם הפעם התקווה של נתניהו תהיה שהוא יצליח להחזיק את הממשלה הזאת כמה שיותר זמן ולקוות שמישהו באופוזיציה יתייאש מהשממון ויחליט לקום ולהצטרף. אבל באופוזיציה כמו שתהיה קשה לראות מי יעשה זאת.

המפלגות החרדיות יטילו וטו על הצטרפות של ליברמן וגם הוא עצמו לא ישפיל את עצמו עד כדי כך אחרי מסע השנאה והשיסוי שהוביל בשנים האחרונות. גדעון סער לא עשוי מהחומר הפוליטי הנכון, כזה שיודע להתקפל ולחזור לחיקו של נתניהו אחרי ההיסטוריה מלאת הדם הרע ביניהם, והיחיד שאיכשהו עשוי להישבר יהיה גנץ, אבל לפיד עשוי לעשות לו את המוות ולהוציא לו את החשק לעשות את זה.

האופוזיציה תנסה ללכת בדרכיו של ביבי ולזעזע את הממשלה מבחוץ עד שתיפול כי בכל מקרה, ממשלה של 61-62 מנדטים לא מאריכה ימים. הממשלה גם לא באמת תצליח לחולל קסמים ביוקר המחיה או במצב הביטחוני כך שגם הציבור יהיה מאוכזב ולא ייתן קרדיט לממשלה.

תרחיש הגיוני נוסף להקמת ממשלה הוא במקרה שהבחירות אכן מסתיימות ללא הכרעה בלי 61 לימין, ואז ברקע קרבות הרחוב שיתחוללו, מסוגל נתניהו לעשות מהלך בלתי צפוי נוסף ולקרוא אליו את בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר לשיחה בשש עיניים. נתניהו יוציא דף ועט וישרטט לשניים הסקרנים את האופציות הבאות: או שאנחנו הולכים שוב לבחירות, או שאנחנו הולכים שוב לאופוזיציה מול ממשלת מרכז-שמאל-ערבים, או שאתם מואילים בטובכם להתקפל סוף סוף ולסכור את הפה.

איך בדיוק? אז זהו, זה פשוט מאוד. אחרי הקרע ברשימה המשותפת, בל"ד הפכה להיות המפלגה הכי אנטי ישראלית ששוללת את קיומה של ישראל. בל"ד כנראה לא עוברת את אחוז החסימה וכעת נשארו חד"ש ותע"ל, שהפכו להיות מתונות יותר בלי הצלע השלישית שהיתה גיס חמישי, אבל הן עדיין פסולות לבוא בקהל, הן האויב של הימין והן נחשבות לאלה שגם המרכז שמאל לא ימהר לשבת איתם.

ברקע ההתפתחויות הללו, מפלגת רע"מ הפכה פתאום להיות פחות מאיימת, היא כבר פחות האויב. האויב המרכזי היא בל"ד והאויב המשני היא רשימתם של עודה וטיבי. מנסור עבאס נראה פתאום פחות מפחיד ואולי אולי זו כבר לא מילה גסה להגיד שאפשר להישען עליו.

נתניהו יסביר זאת לסמוטריץ' ובן גביר ויגיד להם: תשמעו חבריא, או שאתם נזרקים שוב לטלטלת בחירות או שממון אופוזיציוני, או שאתם מוכנים סוף סוף לשתוק ולתת לי להקים ממשלת מיעוט תוך הישענות על רע"מ מבחוץ. לא לשבת איתם חלילה באותה ממשלה אלא לקבל את תמיכתם מבחוץ תמורת דיל הגון.

זה מה שנתניהו הרי ניסה לעשות בפעם הקודמת ומי שעצר אותו היה סמוטריץ'. הפעם ביבי לא יתן לזה לקרות שוב והוא יפעיל את כל הלחץ האגרסיבי על בצלאל ואיתמר. הוא לא יתן להם לשלוח אותו פעם נוספת להרי החושך ולצאת כגיבורים וכשומרים היחידים על גחלת הימין, הוא לא יתן להם את התענוג להפוך אותו לשמאלן. השניים הללו צפויים לקבל הצעה כזאת מנתניהו ואי אפשר לשלול את האופציה שהם גם יסכימו לה בלית ברירה ועם הרבה הסברים פתלתלים לתקשורת. אחרי הכל גם להם לא מתחשק לחזור ללופים הבלתי נגמרים של בחירות ואופוזיציה.

במקרה כזה, תקום ממשלת מיעוט בהישענות על רע"מ ושוב התקווה תהיה להחזיק אותה כמה שיותר זמן עד שמישהו מהאופוזיציה יצטרף. וגם כאן הסבירות לכך נמוכה, כך שימיה של ממשלה כזאת עשויים להיות קצרים הרבה יותר מאשר ממשלת 61 שגם היא לא תאריך ימים.

התרחיש הנוסף הוא שגנץ או לפיד מצליחים להקים ממשלה עם עריקים מהליכוד או מהימין ובמקרה כזה ההיסטוריה תחזור. שוב יחלו המלוקות הפנימיות בין ימין לשמאל, בין המפלגות ההפוכות זו מזו שלא מסוגלות לקדם שום דבר אלא רק להחזיק את הממשלה לצורך עצם קיומה, נתניהו כמובן שוב יזעזע אותם מבחוץ וימרר להם את החיים מה שלא באמת יעניק להם אריכות ימים. ממשלה כזאת תיפול גם היא מהר מאוד.

בעוד שבוע וחצי ייסגרו הקלפיות ועם ישראל יצפה בכל מאודו למעט שקט ויציבות. אבל למרבה הצער, המצב האוטופי הזה לא נראה באופק. מצבה של הפוליטיקה הישראלית אינו מעודד והאור עדיין לא נראה בקצה המנהרה.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן