למה אף נציג חרדי לא דואג לציבור ולוקח את משרד התחבורה? / דעה

עם היוודע תוצאות הבחירות, בהן גוש הימין ניצח באופן מובהק וזכה ב-64 מנדטים, בליכוד ובמפלגות הימין הנוספות, היו מי שחשבו שתוקם ממשלת בזק, כבר ביום השבעת הכנסת.

המטרה הייתה ברורה: קודם כל הדחתו של מיקי לוי מהתפקיד הנחשק של יושב ראש הכנסת, ולאחר מכן, עוד באותו היום, יתקיים טקס השבעת הממשלה החדשה, כדי למנוע מחטפים של הממשלה היוצאת.

היום, כבר ברור לכולם שזה לא ייקרה. אפילו הדחתו של מיקי לוי, הבריון השכונתי שמתנהג כמו פיל בחנות חרסינה, לא ברורה דיה. כל שכן, השבעת ממשלה שבינתיים אינה באופק.

במהלך הימים האחרונים לא מעט ישיבות משא ומתן נערכו, אבל בניגוד לתמונות ולכיבודים, המשא ומתן האמיתי להרכבת הממשלה זקוק לבוסטר התנעה, אחרי שמשום מה, הרכב הממשלה לא מתקדם לשום מקום.

הקרבות בקואליציה העתידית מספקות מידי שעה כותרות חדשות. "בימין מאשימים את סמוטריץ' שיביא להפלת ממשלת הימין", או "דרעי נענה להצעת נתניהו ויקח את משרד האוצר", ואפילו "נתניהו ניסה לשכנע את דרעי לוותר על תיק האוצר, בתמורה לתיק הביטחון". יש גם כותרות אמינות פחות, כמו "במפלגות החרדיות מאשימים את אנשי סמוטריץ': עשו פוליטיקה על גבם של החרדים כשהדליפו לתקשורת את הגדלת המלגות לאברכים".

לא מעט כותרות כאלו יש בכל רגע נתון, אבל לכו תזכרו את כולן, כשהפוליטיקה הישראלית לא מפסיקה להעניק מהטוב הזה. בינתיים, מינוי יושב ראש הכנסת תקוע, ולא מן הנמנע שמיקי לוי ימשיך לכהן גם בימים הקרובים כיושב ראש כנסת. אולי אפילו יפתיע ויתנהג בסלחנות כשיקרא פעם ראשונה, שנייה ושלישית לפני שיוציא את אמסלם או קרעי מהמליאה עוד בטרם נכנסו אליה, בשונה ממנהגו להוציא ח"כים בלי כל קריאה.

הרכבת הממשלה שהייתה אמורה להיות קלילה יחסית, אחרי שנה וחצי של עבודה משותפת באופוזיציה, הופכת ליותר ויותר מסובכת, כשהכל מתנקז בעיקר לשאלה איזה תיק יעניק נתניהו לסמוטריץ' והאם יתעמר בו שוב ושוב, או שמתי שהוא יחליט להעניק את מה שמגיע לו כשותף בכיר שבמו ידיו הביא לפירוקה של הממשלה הקודמת, ועמד בראש מפלגה שזכתה בבחירות ב-14 מנדטים.

אבל בעוד כולם עסוקים בשאלת אוצר או ביטחון, משפטים או פנים מורחב, זו ההזדמנות להפנות את המבט אל התיקים המשמעותיים יותר עבור הציבור החרדי. בעוד שבש"ס לא ממש יודעים איזה תיקים לקחת ודורשים כל תיק אפשרי, מהאוצר ועד לרווחה, מהדתות ועד לבריאות, ביהדות התורה הדרישות הן לכל היותר שיכון, ועדת הכספים או אפילו המשרד לענייני ירושלים שיתפצל מהמשרד למורשת.

אבל רק תיק אחד קריטי נשכח: התחבורה. אחרי לפחות עשור שכיהנו במשרד הזה ארבעה שרים, הגיע הזמן שבעל השליטה בו יהיה חרדי. ישראל כץ היה שר אוצר מצויין, אבל הוא דאג בעיקר למחלפים וכבישים. מירי רגב הייתה עסוקה במינויים ברשות שדות התעופה, סמוטריץ' כבר מזמן לא פוזל לכיוונו של המשרד העוצמתי הזה ומרב מיכאלי דאגה בעיקר לטמפרטורת המזגנים.ות ושכחה מקיומם של שאר התחומים. טוב, נו, סליחה. לא ממש שכחה, כי רק אמש הודיעה על מינויו של רב חובל צדוק רדקר, למנהל רשות הספינות והנמלים במשרד התחבורה. מקיימת בעצמה 'לך אל הנמל.ה עצל'.

הציבור החרדי בהמוניו, נחשב לאחד הצרכנים הבולטים של התחבורה הציבורית. זה יכול להיות ברכבות, זה יכול להיות במוניות וזה כמובן גם באוטובוסים העירוניים ובין עירוניים. אך למרות הכל שירותי התחבורה הציבורית במגזר החרדי, לא הולמים את הצרכים הבסיסיים.

בכל ערב ומוצאי חג, התחבורה הציבורית קורסת. ביום יום, הקווים העירוניים עמוסים עד לעיפה בבחורי הישיבות ובנות הסמינרים שעושים את דרכם לעוד יום גדוש, ואפילו הסרדינים עומדים ברווח לעומת הנוסעים באוטובוסים השונים בשעות העומס. גם הקווים הבינעירוניים זקוקים לטיפול, ואפילו המוניות כבר הפכו למצרך נדיר עבור המגזר.

לא מעט רפורמות ומהפכות חברתיות בכלל ולמען המגזר בפרט, מחכים במשרד התחבורה. בזמן שאחרים מחפשים ביטחון או אוצר מתחת לגשר, אחד המשרדים הקריטיים עבור הציבור החרדי הוא דווקא משרד התחבורה שנותר בשיממונו, מחכה כפרס ניחומים לאחד מחברי הליכוד שחיפש מלוכה ואולי יימצא אתונות.

ולא, אל תספרו לנו שיש חבר כנסת פעלתן כזה או אחר שיכהן כסגן שר במשרד, ויוביל את מערך ההיסעים למירון. זה חשוב, אבל זה פחות מעניין. נדרש כאן בוס במשרה מלאה, כזה שיכול לכופף את המשרד לרצונותיו, שיבצע רפורמות מרחיקות לכת ולראשונה מזה למעלה מעשור ידאג לתחבורה הציבורית ויוכל לדאוג לציבור ששלח אותו לכנסת.

בזמן שהמשבר בממשלה עדיין שולט, וחלוקת התיקים נעצרה, זה הזמן של המפלגות החרדיות להתעורר ולוודא שבכל מצב המשרד יישלט על ידי אחד הנציגים החרדים שיודע שהציבור רעב לשינוי והחיים יקרים לו.