טייס מסוק האפאצ’י מספר על הקרבות בעזה – כל הדרך מהקוקפיט • צפו

“כשאני טס באוויר, אני מלווה את הלוחמים, והופך לחלק מהגדוד שנלחם בקרקע. את המשימה שלי, המג”ד והמ”פ מכתיבים”, כך מתאר סמ”ט (סגן מפקד טייסת) א׳ בטייסת 113, רס”ן ה’, איך מתנהלת פעילות מבצעית מנקודת המבט בקוקפיט.

מסוק הקרב אפאצ’י (‘שרף’), מהווה מעין טנק אווירי, שמאפשר לכוחות להשלים את המשימות בשטח. על מנת לבצע זאת בהצלחה, נדרשים צוותי האוויר ללמוד את שדה הקרב הקרקעי מ-א’ ועד ת’: להבין כיצד בדיוק הגדוד והחטיבה פועלים, ואיך יורים בצורה המדויקת ביותר בשביל לפגוע במטרה?

“בתחילת המלחמה”, חוזר רס”ן ה’ לאחור, “הייתי באוויר, וקיבלתי קריאה בהולה לקשר מכוח של חטיבה 435, לאחר שמספר כלים שלהם נפגעו מירי נ”ט”.

תוך זמן קצר, הוא כבר המריא לתקיפה אווירית: “יריתי שלושה טילים. הם היו קרובים מאוד לכוח, וזה דבר שלא עשיתי אף פעם לפני כן. הרחקתי מהלוחמים את האש, כדי לייצר עבורם מרחב בטוח לפינוי הכלים והפצועים אחורה”.

מיד לאחר מכן – קריאה נוספת בקשר. אבל הפעם, אחת שמבשרת על פגיעה במטרה. “זה אירוע אחד שמדגים את ייחודיות המערך”, קובע סגן מפקד הטייסת, “אנחנו יכולים לירות טיל בצורה בטוחה גם למרחק של עשרות מטרים מהכוח, וכך, לאפשר לו להמשיך במשימה”.

האפאצ’י הוא בין המסוקים המדויקים שקיימים. אך עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה – וכשטיל נורה עשרות מטרים ספורים מלוחמי צה”ל, אין מקום לסטייה, אפילו לא מינורית.

“רואים ממנו את הכוחות בעיניים, ונוצרת תחושת קרבה של ממש”, משתף רס”ן ה’, “במיוחד כשפועלים בסיוע ישיר ויורים מטווח קרוב. נדרשת אחריות רבה, כי תוך זמן קצר אתה חייב להיות בטוח שאתה מכוון למטרה הנכונה, ולזה נדרש תרגול של שנים”.

בתא הטייס ישנם שני מושבים. מלפנים נמצא המקלען – מפקד המסוק שמתעסק במשימה – מתקשורת עם הכוחות בשטח, דרך בניית תמונת המצב, ועד לחימושים. במושב האחורי, יושב הטייס שמטיס את הכלי להיכן שנדרש.

למרות שהטייסים עוברים שלוש שנים אינטנסיביות של קורס טיס, בשביל להיות טייס אפאצ’י, זה ממש לא מספיק. למעשה, הכשרה מלאה על הכלי, כטייס אחורי או כמקלען, יכולה להימשך כשלוש שנים נוספות, כדי שכל אחד מאנשיו יהיה הכי מקצועי שאפשר.

“להטיס ‘שרף’ כטייס אחורי זו משימה מורכבת”, מסביר הסמ”ט, “אנחנו לומדים לעשות זאת עם עין אחת, עליה מרכיבים מעין משקף שמציג תמונת דו-מימד בצבע ירוק, בעוד העין השנייה מסתכלת בתוך הקוקפיט”.

לחיצה גורלית של אחד משני אנשי צוות האוויר על כפתור, יכולה לירות תחמושת מגוונת – מטילי לייזר ועד טילים אלקטרואופטיים, אותם ניתן לנייד עם סטיק מתא הטייס, לפגוע בדיוק במטרה, לסכל איומים בקרקע, וכל זה – רק על קצה המזלג.

“יש לנו אחריות רבה, אבל התאמנו במשך שנים בדיוק לרגע בו יצטרכו אותנו”, מדגיש רס”ן ה’, “עוד לפני המלחמה לקחנו חלק במשימות מסווגות, ובמהלך כל המערכה אנחנו פועלים ללא הפסקה – ושומרים על הכוחות הקרקעיים מלמעלה”.