רכב בודד נוסע במהירות בין הסמטאות הצפופות של מחנה הפליטים ג'נין. שלושת המחבלים שבפנים לא מעלים על דעתם שכבר כמה ימים שהם נמצאים תחת מעקב, או יותר נכון – מצוד.
חברי תא התקיפה של פיקוד המרכז, קיבלו מודיעין שמצביע על הימצאות מטעני חבלה של עשרות ק"ג בתוך הרכב, ונחושים להשמיד אותם – לפני שיוכלו לפגוע בכוחותינו. "כמובן שלא נפציץ מטרה שאנחנו רק חושדים שיש בה אמל"ח", מסביר אל"ם (במיל') מ', מפקד התא, "אז אנחנו ממתינים בסבלנות, מתחקים אחריהם בתשומת לב, ומחכים שהמחבלים יפלילו את עצמם".
ואז זה קורה – כוחות ימ"ס מתקרבים אל הרכב, אחד המחבלים שולף את הנשק ופותח באש, וזה בדיוק מה שתא התקיפה צריך כדי לפעול. הלוחם מחסל מחבל אחד, והשניים האחרים – בורחים: "אבל הם לא ברחו רחוק, והצלחנו לסגור מעגל מהאוויר ולחסל אותם באמצעות כטמ"ם". ואכן, בתוך הרכב הכוחות מצאו שני מטענים גדולים מוכנים להפעלה, נשק רב וכספי טרור.
תקיפות מהסוג הזה אומנם נשמעות מיוחדות, אבל למעשה הן חלק מהשגרה היומיומית שלהם. "אנחנו צוות של אנשי מילואים, ופועלים פה כבר יותר משנה ברצף", מדגיש אל"ם (במיל') מ', "התא שלנו הוא הגוף שמחבר בין גורמי האש לבין הכוח המתמרן, בכל מבצע ברחבי יהודה ושומרון".
הצוות מורכב מכמה בעלי תפקידים עיקריים, ביניהם אנשי אג"ם ואמ"ן שעובדים על זיהוי האויב ותהליך ההפללה, וכן, קצין תקיפה שאחראי על התאמת החימוש הנכון למטרה. הם פועלים בשיתוף פעולה מלא בין הזרועות, ומשמשים כמכפיל כוח בפעילויות מבצעיות, כמעט מדי יום.
אבל באיו"ש כמו באיו"ש – דיוק ומהירות הם שם המשחק. "האתגר הראשון שלנו הוא שמירה על הכוחות", הוא מפרט, "יש מבצעים שאנחנו יכולים לתקוף איתור שנמצא במרחק 30 מטר מהכוחות, וחייבים להיות חדים מאוד. המטרה שלי שבסוף כל מבצע, מפעיל הכטמ"ם או טייס המסק"ר יגידו לי שהם הרגישו כאילו הם בעצמם צעדו בסמטה בנור א-שמס – ורמת הזהירות שלהם הייתה בהתאם".
וכמובן, שיתוף הפעולה מגיע משני הצדדים. "הלוחמים בשטח נותנים בנו ובכוחות שבאוויר אמון מלא. לא מעט פעמים קראנו להם בקשר באמצע הסתערות ואמרנו להם 'תעצרו, כנסו לבית מימינכם – אנחנו יוצאים להתקפה', וזה הציל אותם מאיום שהם לא ראו", מוסיף המפקד, "זה נשמע כמו סרט פעולה, אבל בגזרה שלנו, זה קורה".
"אתגר שני ולא פחות חשוב הוא להפריד בין האויב שהפללנו – לבלתי מעורבים", הוא מדגיש, "מדובר בגזרה מורכבת מהבחינה הזאת. לכן, עלינו להתאים את החימוש הנכון באופן ספציפי, כדי שגם נגיע להישג הנדרש, וגם נפגע אך ורק במטרה".
"ובנוסף, 'חיי מטרה' זה עניין של שניות", ממשיך אל"ם (במיל') מ', "המחבלים לא יושבים ומחכים שנפגע בהם, וחלון הזמן לחיסול הוא קצר. לכן, שיתוף הפעולה בין הזרועות הוא קריטי. בסוף, יש כוחות שמתמרנים בשטח באזור מאוד צפוף, יש את חיל האוויר שנמצא מעליהם, ויש אותנו, שיושבים במפקדה וצריכים לתאם בין כולם".
וכשהפעילויות הופכות לאינטנסיביות ותדירות יותר ויותר, לחברי התא אין הרבה זמן להתעסק בחיים האזרחיים שהשאירו מאחור. "כולנו אנשי משפחה והילדים שלנו גם נלחמים בכל הגזרות. אבל בזמן מבצע – שמים את כל הדאגות והגעגוע בצד", הוא משתף, "מבחינתי, אנחנו חלק בלתי נפרד מהכוח הלוחם".
"בסופו של דבר, לא כל מה שאנחנו עושים מתפרסם – וטוב שכך", מסכם מפקד תא התקיפה, "אנחנו יודעים, והצבא יודע, כמה חשובה העבודה שלנו. כשאני מסיים משמרת שהתחילה בג'נין עם סיכול חוליה, המשיכה בפרעה במניעת פיגוע, ו'בדרך חזור' דאגנו לחיסול ממוקד נוסף – גאווה ממלאת לי את החזה".
